תפקיד אנרגיית הרוח לעמידה ביעדי הממשלה ואסטרטגיית פיתוח בר-קיימא של האו"ם

בלי אנרגיית רוח, לא נצליח לעמוד באף יעד של אנרגיות מתחדשות. אנרגיית רוח חייבת להיות חלק מתמהיל האנרגיה של 2030

מאת גדי הראלי- מומחה לתחום אנרגיית רוח, חבר הנהלה בארגון העולמי לאנרגיית רוח, לשעבר סגן נשיא האיגוד העולמי, יו"ר האגודה הישראלית לאנרגיית רוח, וועדות תקינה לאומיות ובינלאומיות

אנרגיית הרוח הינה אחד מעמודי התווך לעמידה ביעדי הפיתוח בר-קיימא של האו"ם – Sustainable Development Strategy International Group (SDS).

בניגוד ליישום לאחרונה, לאור התנגדויות תושבים בעיקר, אנו רואים בישראל קשיים במימוש תכניות להקמת חוות רווח.
אמנם לפי דוח של REN21 מ- 2019, עד סוף שנת 2018 הותקנו 591GW של אנרגיית רוח ו 505GW אנרגיה סולארית ברחבי העולם ,אולם בישראל התנגדויות מכל הכיוונים למימוש תכניות להקמת חוות רוח.

עם הצבת היעד ל 30% מתחדשות בישראל עד 2030, מסתמן שתמהיל המתחדשות נוכח הקשיים ליישום אנרגיית רוח מוכוון לאנרגיה סולארית בלבד וכפיצוי על הפערים בין הייצור האפשרי לביקוש, אגירה עם סוללות – הרבה מאוד סוללות, על כל המשתמע מכך. עיקר הבעייה מתעוררת כשמגיעים לעונת החורף – אז הרבה רוח נושבת אבל שמש- פחות ואז גם הסוללות הרבות לא ממש מציעות פתרון.

אם נעצור לרגע את ההתעלמות מאנרגיית הרוח על כל המתנגדים, ונתייחס אל המשאב כבר-שימוש, נגלה שלהבדיל מקרינת השמש בעל פרופיל יחסית אחיד בכל הארץ (למעט עננות לסירוגין), אנרגיית הרוח בעלת שונות גבוהה מאתר לאתר, ופיזור גאוגרפי רחב של מקורות אנרגיית רוח בישראל נותן את התמונה הבאה:

והמסקנה המתבקשת היא שיש לעשות כל מאמץ כדי לאפשר שימוש באנרגיית הרוח, שבלעדיה ובמקביל לאנרגיה סולארית, יהיה כנראה בלתי אפשרי להגיע לחדירה משמעותית של אנרגיות מתחדשות, כשאגירת אנרגיה בסוללות הינה פתרון לפרקי זמן קצרים ולא למחסור שבין העונות
ולסיכום – לכל מה שלא נעשה תהיה טביעת רגל- לפני שפוסלים על הסף, יש לבחון היטב ובאומץ את החלופות, שלא מתוך מקום של פופוליזם, כדי למנוע בכי לדורות.