תקציב המדינה ל 2019 מלווה בחוק ההסדרים מציע שוב, כמו כמה חוקי הסדרים לפניו, להעלות את המס על הפחם ועל הפטקוק. לא מדובר בעלייה קלה, אלא בזינוק חד. המס על הפחם צפוי לעלות מ־46 שקל לטונה ל־102 שקל לטונה – יותר מפי שניים; והמס על הפטקוק – דלק שמשמש להפקת מלט, צפוי לעלות מ־46 שקל לטונה ל־216 שקל לטונה.
שר הכלכלה ומונופול המלט נשר, מתנגדים נחרצות להעלאות המס האלו לעומתם חברת החשמל. שלכאורה היתה אמורה להתנגד להעלאת המס, אינה מביעה את דעתה, כי את המחיר הציבור ישלם.
לכולם ברור שהשימוש בפחם הוא מזהם, לא בריא ואולי הגיע זמנו לעבור מהעולם. משום כך, באגף תקציבים באוצר רואים בהעלאת המס על הפחם צעד סביבתי, נכון וצודק. מבחינת אנשי האגף, אם הפחם מזהם, יש להטיל עליו תג מחיר הולם. העלאת המס תניב למדינה כ־500 מיליון שקל בשנה. חלק גדול מסכום זה יגיע מכיסה של חברת החשמל – צרכנית הפחם הגדולה במדינה. הבעיה היא שהעלות הזו תגולגל על הצרכנים. לפי רשות החשמל, העלאת המס על הפחם תגרור אחריה את העלאת תעריף החשמל ב־4%-6% בתחילת 2019. לאחר מכן, התעריף יעלה בעוד 2% בשנה במשך העשור הבא.

תקציב המדינה ל 2019 מלווה בחוק ההסדרים מציע שוב, כמו כמה חוקי הסדרים לפניו, להעלות את המס על הפחם ועל הפטקוק. לא מדובר בעלייה קלה, אלא בזינוק חד. המס על הפחם צפוי לעלות מ־46 שקל לטונה ל־102 שקל לטונה – יותר מפי שניים; והמס על הפטקוק – דלק שמשמש להפקת מלט, צפוי לעלות מ־46 שקל לטונה ל־216 שקל לטונה.
שר הכלכלה ומונופול המלט נשר, מתנגדים נחרצות להעלאות המס האלו לעומתם חברת החשמל. שלכאורה היתה אמורה להתנגד להעלאת המס, אינה מביעה את דעתה, כי את המחיר הציבור ישלם.
לכולם ברור שהשימוש בפחם הוא מזהם, לא בריא ואולי הגיע זמנו לעבור מהעולם. משום כך, באגף תקציבים באוצר רואים בהעלאת המס על הפחם צעד סביבתי, נכון וצודק. מבחינת אנשי האגף, אם הפחם מזהם, יש להטיל עליו תג מחיר הולם. העלאת המס תניב למדינה כ־500 מיליון שקל בשנה. חלק גדול מסכום זה יגיע מכיסה של חברת החשמל – צרכנית הפחם הגדולה במדינה. הבעיה היא שהעלות הזו תגולגל על הצרכנים. לפי רשות החשמל, העלאת המס על הפחם תגרור אחריה את העלאת תעריף החשמל ב־4%-6% בתחילת 2019. לאחר מכן, התעריף יעלה בעוד 2% בשנה במשך העשור הבא.
מבחינה מסויימת, לישראל יש אלטרנטיבה לשימוש בפחם – גז טבעי. במים הטריטוריאליים של ישראל התגלו מאגרי גז. הבעיה היא שהמדינה לא השכילה לפתח את התשתיות שלה לא בתחום הגז ולא בתחום ייצור החשמל ממקורות מתחדשים. התוצאה היא שתחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל הן צורך חיוני, משום שהן מספקות 30%-40% מהביקוש הארצי לחשמל. במילים אחרות, אם התחנות האלו יפסיקו לפעול מאיזושהי סיבה, חלק מתושבי המדינה ימצאו את עצמם בעלטה. זו גם הסיבה לכך שהמדינה לא יכולה להחליט על סגירתן של תחנות הכוח הפחמיות – מהלך שניתן יהיה להתחיל להניע אולי ב־2022, כשחלקו של המגזר הפרטי במשק החשמל יגדל ושגז יזרום משלושה מאגרים.
יצירת תחליף לפחם,שאינו בנמצא כיום, דורשת לא רק את בנייתן של תחנות כוח חדשות (שבנייתן אורכת חמש שנים לפחות), אלא גם את הנחתו של צינור גז נוסף עבור המאגרים, משום שהקיבולת של הצינור הבודד שקיים כיום מלאה עד סוף העשור.
כל זה מסביר את אדישותה של חברת החשמל להעלאת המס על הפחם. אם הוא אכן יעלה, חרף העובדה ששר האוצר משה כחלון פועל לביטול ההעלאה, העלות העודפת תגולגל על הצרכנים. אם תהיה אלטרנטיבה בדמות השימוש בגז טבעי שמחירו נמוך ממחיר הפחם – מה טוב, עלויות הייצור של חברת החשמל יירדו.

גם בנושא העלאת המס על הפטקוק יש פרטים פיקנטיים. הפטקוק הוא דלק ישן ומזהם. הצרכן הגדול ביותר של הפטקוק בישראל הוא מונופול המלט נשר, שנאבק נגד העלאת המס. נשר היא לא רק יצרנית מלט, אלא גם אחד מצרכני הגז הכבדים במדינה. למעשה, יש ברשות המפעל תחנת כוח פרטית שמפיקה 120 מגה־ואט באמצעות גז עבור ייצור המלט. כאן טמון האינטרס שלה: בדומה למפעלים אחרים, החיבור של נשר לתשתית הולכת הגז התבצע רק ביולי 2016, אף שהגז זורם ממאגר תמר מאז 2013. מאחר שהמדינה הפריטה את החיבור של המפעלים לגז, נשר משלמת על החיבור לתשתית ההולכה של הגז בנפרד מהתשלום על הגז, שאותו היא רוכשת ממאגר תמר. במילים אחרות, השימוש בגז אינו כלכלי עבור נשר. השימוש בפטקוק זול ומשתלם יותר עבור המונופול, לפחות בינתיים. אם זה המצב, ניתן היה לצפות שהמדינה תפעל כדי לעודד את נשר להסב את מפעליה לשימוש בגז.
מקום זאת, האוצר מעלה את המס ויכול רק להתפלל שהעלייה הנגררת במחירי המלט לא תבוא לידי ביטוי בעלויות גבוהות של בניית מחלפים, כבישים ודירות.