צוות הבדיקה מטעם ועדת הכספים בנושא ים המלח, התכנס אתמול 30.1.18 בפעם השנייה מיום הקמתו. במהלך הדיונים הסתבר כי משרדי הממשלה הרלוונטיים פועלים האחד ללא ידיעת האחר והדבר מעכב פתרונות להצלת ים המלח שסובל מירידה חדה במיפלסו.
יו"ר צוות הבדיקה מטעם ועדת הכספים בנושא ים המלח, ח"כ רוזנטל אמר: "גורל ים המלח חשוב יותר מכל התמלוגים והזיכיון גם יחד. לא נאפשר שבשל צרכים תקציביים שוטפים הוא יחוסל"
מצבו של ים המלח עגום וממשיך להידרדר בעוד הממשלה מתמהמהת במציאת פתרונות שיאפשרו את שיקומו. כך עלה מסקירה שהוצגה אחר הצהריים (ג') לחברי צוות הבדיקה מטעם ועדת הכספים בנושא ים המלח, צוות שבין השאר, אמור לגבש את עמדת ועדת הכספים בנוגע לתום תקופת הזיכיון במפעלי ים המלח ב- 2030 ולפקח על עבודת המטה של הממשלה בנושא. יו"ר הצוות, ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני) אמר בפתח הדיון, כי "בניגוד לשיח השולט בנוגע לים המלח, שנסוב בעיקר על המפעלים ועל עתיד הזיכיון של כיל, הים עצמו הוא משאב הטבע החשוב ביותר שיש לנו והוא חשוב שבעתיים יותר מכל התמלוגים והתקציבים שהממשלה רוצה להפיק ממנו. לא יתכן שנשעבד את ים המלח לטובת מטרות שוטפות כאלה ואחרות, חשובות ככל שיהיו. הים מאבד כל שנה מטר מהמפלס שלו והנזקים הסביבתיים באזור הולכים ומתרבים, ביניהם תופעת הבולענים. בכוונתנו לפקח על עבודת הממשלה בנושא ולהאיץ בכל המשרדים והגופים הרלוונטיים על-מנת שיאמצו פתרונות להצלת ים המלח".

רוזנטל אינו מפחית מחשיבות העיסוק בזיכיון במפעלי ים המלח, כי אם להיפך. לדבריו, נקודת הזמן הזו, שבה אין ברירה אלא להיערך לקראת תום תקופת הזיכיון, מהווה הזדמנות טובה לכרוך בה גם את נושא שיקום ים המלח. אם המדינה לא תתעשת, נאבד את ים המלח. עוד בתחילת הישיבה, הביע ח"כ רוזנטל תרעומת על התנהלות האוצר בכל הנוגע להדלפת טיוטת מסקנות הצוות בראשות הכלכלן הראשי באוצר, יואל נוה, בנוגע לאפשרויות העומדות בפני המדינה לקראת תום תקופת הזיכיון ואמר: "את הדו"ח היה צריך להציג קודם כל לצוות מטעם ועדת הכספים כאן בכנסת, לפני שהדליפו אותו לתקשורת".

ראש מכון המחקר ים המלח, דודו בן שבת, הציג נתונים מדאיגים לגבי ים המלח. לדבריו, "האידוי השנתי מים המלח עומד על 1,000 מלמ"ק, שטח האגם הצטמצם בתשעים השנים האחרונות בכמחצית מ- 1,015 קמ"ר ל- 550 קמ"ר. תכניות להקמת 'תעלות ימים' במתווים שונים, מהים התיכון או מים סוף נפלו בזו אחר זו וחלקן נמצאו כבלתי ישימות או לחילופין, עם סכנות ל'התגבסות' המים. בנוסף, מערבוב מי ים המלח עם מים מי הים התיכון או מי ים סוף, עשויים להיווצר פריחות מיקרו ביולוגיות שייסבו נזק לים וכתוצאה מכך לתיירות". הפתרון הראוי והטוב ביותר, כך עלה מן הסקירה, הינו השבת הזרימה של הירדן הדרומי לים המלח. בן שבת דיבר על ירידת מפלס של 1.3 מטר בשנה.

ראש תחום מים בעמותת אדם, טבע ודין, שרית כספי-אורון, הציגה אף היא תמונה קודרת: "מדי שנה מפלס הים יורד ב- 1.2 מטר. ים המלח הוא אוצר טבע שהולך ונעלם. הגירעון השנתי בשנות ה- 80' עמד על 400 מלמ"ק ובעשור האחרון על 700 מלמ"ק. יש שאיבה מואצת ע"י מפעלי האשלג וגם תהליכי אידוי והחזרת תמלחת. בפועל המפלס של אזור הבריכות הולך ועולה ומאיים על בתי המלון ובאגן הצפוני המפלס יורד דרמטית. התופעות הסביבתיות הקשות כוללות התרחקות של חופי הרחצה ואף סגירתם, נזקי בולענים, פגיעה במי תהום ובנביעות של מים מתוקים ועוד. המצב יוצר חוסר ודאות קריטי הן להתיישבות והן לעסקים באזור. המפעלים יוצרים נזקים נוספים במסגרת פעילותם; עוד ועוד אתרי כרייה, פריצת דרכים, היקף נרחב מאוד של עבודות עפר, הנחת צינורות בהיקפים גדולים ללא התייחסות לשיקולים נופיים, שינוי נציבי ניקוז, הקמת מתקנים והזרמת תמלחת ושינוי הרכב המומסים בים המלח". כספי-אורון חזרה גם היא על הפתרון האופטימלי לשיטתה: "הזרמת מים מהכנרת לירדן ולים המלח, מים מהתפלה. הפתרון יבוא מהצפון. תוך שכל הזמן יבחנו את מאזן המלחים והמינרלים".

ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת): "יש קשר בין הצדדים הסביבתיים לצדדים החברתיים-כלכליים. אני מציע להחזיר למדינה את הבעלות על מפעלי ים המלח עם תום תקופת הזיכיון, על-מנת שנפיק את התועלות המרבית מהם וננהל את השימושים. הרקע להלאמת ים המלח מתחיל עכשיו. עצם הרחבת מגרש הדיון והצבת האופציה של הלאמה על השולחן בהצעת חוק, חרף התנגדות הממשלה, תהיה הצעד הנכון. נדרש גם לשקם את הירדן ואז יזרמו שוב כמויות מים לים המלח, כמו שהטבע עשה". מנגד, ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) אמר לחנין: "לא ילאימו את מפעלי ים המלח, זה נחמד לומר את זה אבל זה לא יקרה. המדינה אפילו לא הצליחה להקים מתקן התפלה צפונית לחוף דור ואם תהיה עוד שנת בצורת, בשנה הבאה כבר לא יהיו מספיק מי שתייה לתושבי חיפה והצפון. צריך לראות מה בכונחו לעשות באמת על-מנת להציל את ים המלח".

ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני): "הפתרון חייב להיות משולב עם ירדן, המצב צריך להיות פתרון בינ"ל. כבר היו 3 תעלות ימים, לכל שר היתה תעלה וכמובן שלא יצא כלום. הבעיה בחוסר היכולת לקבל החלטות. הממשלה לא רוצה, אם היתה רוצה היתה עושה. אין קשר בין הזיכיון לטיפול בבעיות של ים המלח. עד הזיכיון לא יהיה לנו ים המלח. למעלה מ- 6,000 בולענים ואיום על היישובים בסביבה. חייבים לקבל החלטה, כי המשך המצב הקיים הוא היעלמות ים המלח. צריך לחייב את הממשלה לקבל החלטה עד סוף 2018 איך משמרים את ים המלח".

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה): "אני מברך על פעילות הצוות, כי זה יהיה הדבר הכי מעשי מבחינת הכנסת בכל הנוגע לים המלח ועתידו. אני מסכים עם ח"כ איתן ברושי. בסוף הדיונים צריכים להגיע לפתרון מעשי שיש לנו כוח להוציא אותו אל הפועל, כי בסוף לא יהיה לנו ים המלח וזה דבר נורא ואיום. הקמנו את הצוות מתוך הבנה שהמקום בסכנה, כי בכל מקום שיד אדם נוגעת יש בעיות ואם לא היו כל הסכרים לא היו בעיות".

מהסקירות של נציגי הממשלה בדיון, בין השאר, נציגי משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה, עלה כי כל משרד וכל גוף ממשלתי פועל באופן נפרד וללא תיאום עם הגופים האחרים. לאור זאת, אמר יו"ר צוות הבדיקה, ח"כ רוזנטל, כי "לא יתכן שהממשלה לא מדברת עם עצמה. זה אבסורד שחייב להסתיים, יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה" והודיע: "במסגרת עבודת הצוות, אנחנו נזמן לכאן את כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים על-מנת שידברו כאן זה עם זה. פתרון יושג רק אם כל הזרועות הרלוונטיות של המדינה ישתפו פעולה ביניהן. ים המלח חשוב מכדי שחוסר תיאום וחוסר שיטוף פעולה בין-משרדי, יימנעו את שיקומו. במסגרת עבודת הצוות נפקח על הפעילות הממשלתית ולא נרפה מהעניין".