איך פיתוח מאגר לוויתן משפיע מיידית על הכיס שלנו?
האם מתווה הגז רווחי עבור אזרחי ישראל? מי מרוויח ומי מפסיד ממנו? וכיצד פיתוח מאגר לוויתן עלול להשפיע לרעה על הפנסיה שלנו?
מאת: יוני ספיר

האם באמת פיתוח בהול של לוויתן הינו צורך אסטרטגי לישראל?
אנו תוהים מנין החיפזון שאחז בגורמי הממשלה להאיץ את פיתוחו של מאגר לוויתן בכל מחיר, גם על חשבון בטיחות התושבים ושיקולים סביבתיים, כאשר הגז שיופק ממנו אינו הכרחי לשוק הישראלי לפחות בעשור הקרוב ולאחר שמשך שבע שנים תמימות משרד האנרגיה נמנע מלכפות על הזכיינים מלפתח את המאגר והעלים עין מהעובדה שהמאגר לא הוכרז כתגלית, ע"מ שלא יתחיל לתקתק שעון החול בן 3 השנים שקוצב חוק הנפט (1952) לפיתוח מאגר מרגע הכרזתו כתגלית. כזכור, הגילוי של המאגר התרחש בשנת 2010 ואילו רק כארבע שנים לאחר מכן, במהלך 2014, הוכרז המאגר כתגלית (וכבר חלפו 3 שנים מרגע הכרזתו וראה זה פלא- משרד האנרגיה לא בקש את הזיכיון חזרה). מדוע השתהו הזכיינים ומשרד האנרגיה משך 4 שנים תמימות? הם וודאי יאמרו שהדבר נבע בשל עיכובים מצד מתנגדי הגז. האמת טמונה ככל הנראה בשיקולי המס של קבוצת דלק, כפי שנראה להלן. האם השוק הישראלי באמת זקוק בדחיפות לגז מלוויתן, בהתאם לקמפיין התקשורתי המגמתי שסוחף את הארץ הזו בימים אלו? הבה נבחן את הדברים. המאגרים תמר, כריש, תנין וכן ספקי אנרגיה חלופית יכולים לספק לפחות BCM16 (16 מיליארד מ"ק גז), מה שעל פי התחזיות של משרד האנרגיה והתשתיות יספיק לעשור הקרוב, עד לשנת 2027 (ראו הגרף מטה). מדוע הממשלה מאיצה בכל כוחה את פיתוחו בתואנות "מדיניות-ביטחוניות" עוקפות חוק וע"י החלטה מאפריל 2017 המעודדת הקמת עד 16 תחנות כוח חדשות ומזהמות באזורים ירוקים במרכז וצפון הארץ, שאינן נחוצות לצורכי המשק הישראלי? מדוע היא עושה זאת ללא סקרים סביבתיים ותוך שימוש בות"ל? (ועדה לתשתיות לאומיות). האם באמת יש צורך דחוף בהזרמת מקורות חשמל נוספים למשק הישראלי? שיעור הצמיחה השנתי בצריכת החשמל בישראל עומד על 2.3% לפי בנק ישראל, או 2.7% לפי חברת החשמל. אם נתייחס למקורות שכבר בתכנון ובהקמה (תחנות חשמל ירוק- טרמו-סולריות, פוטו-וולטאיות, מבוססות אגירה שאובה וכן כאלו המבוססות גז טבעי) וגם לצורך לחלופה לתחנות 1-4 בחדרה הפועלות כעת על פחם, נגלה כי יש צורך בכ- 2,400 מגה-וואט נוספות ל- 5 השנים הקרובות, כדי לשמור על רמת היתירות הקיימת במשק החשמל (20%). החלטת הממשלה 2592 מתייחסת להיקף נדרש של למעלה מ- 42,000 מגה-וואט (!) עד לשנת 2040… היקף בלתי סביר בכל תחשיב פשוט- פי 2 ממה שבאמת יידרש למשק הישראלי. וכל זה בהליך חירום… מה מסתתר מאחורי הדברים?

תחזית ביקוש לגז טבעי בישראל לפי סקטורים (מתוך אתר משרד האנרגיה)

כיום, לאחר שהמאגרים כריש-תנין חתמו על חוזים עם קבוצת עופר ועוד ובכך נתנו מענה למרבית הגידול הצפוי במשק האנרגיה הישראלי, הפך מאגר לוויתן לשלישי בגודל מבחינת היקף אספקת הגז ממנו לשוק הישראלי בעשור וחצי הקרובים, כך שוודאי שאינו מאגר אסטרטגי עבור ישראל בתקופה זו וודאי שהטיעון כי הינו אסטרטגי אינו רלוונטי או מספק כדי להצדיק את הסיבה לאופן הפיתוח השונה והמסוכן שלו (אסדה סמוכה לחוף) לעומת זה של כריש ותנין (טיפול מלא בקרבת הבארות), כפי שטוענת ממשלת ישראל. אם ניתן להגן על המאגרים בלב ים (כפי שייעשה עבור כריש ותנין), הרי שטיעון כי פיתוח בגישה של אסדה קרובה לחוף הינו חיוני משיקולי בטחון אינו נכון ואולי נגוע בשיקולים זרים, כפי שחוקרת כיום יחידת להב 433 של משטרת ישראל. נזכיר בשולי הדברים כי עבור הגנה על אסדות הגז רכש חיל הים 4 ספינות מסוג סער 6, בעלות של 430 מיליון אירו (שליש מסכום זה ימומן ע"י ממשלת גרמניה).

עוד אנו תוהים- אם חלק ניכר של הגז שיופק מלוויתן יילך ליצוא כמתוכנן (ירדן ומצריים מסתמנות כלקוחות הפוטנציאליות הגדולות ביותר של לוויתן), מדוע מקימים לנו מול החופים היפים שלנו אסדות טיפול בגז מעשנות ומזהמות אוויר, מים ונוף לדיראון עולם ותוך סיכון נפשות ממשי? מדוע שאנו, הישראלים, נסבול את תוצאות הלוואי ההרסניות של הטיפול בגז, כאשר הגז הזה מיועד בשלב זה, רובו ככולו, למדינות אחרות? האם נגזר עלינו להיות החצר האחורית של מדינות שכנות?

האם מתווה הגז כלכלי לישראל?
אנחנו ממשיכים לתהות לגבי כלכליות מתווה הגז בכללותו. ראש הממשלה מספר לנו שההכנסות הצפויות מהגז לאורך 40 השנים הקרובות נאמדות בכ- 17 מיליארד ₪ (שינוי "קל" לעומת תחזיתו עת אישור מתווה הגז, שעמדה על כ- 600 מיליארד ₪). יש לציין כי מדובר על הכנסות מתמלוגים בלבד. נבאר- ההכנסות ממתווה הגז יגיעו מ- 3 מקורות- תמלוגים (12.5% מההכנסות), מס חברות (משולם כ- 1% מהרווח בלבד, כפי שנראה להלן) ומס רווחי יתר, לאחר כיסוי 150% של הוצאות הפיתוח של היזמים (לא משולם עדיין). החלק הארי של הכנסות המדינה מהגז צפוי להגיע דווקא ממס רווחי היתר על פי תחשיבי וועדת ששינסקי (ראו תרשים מטה). אלא מאי- 96.5% ממס זה, שכאמור אמור להוות את החלק הארי של הכנסות המדינה ממתווה הגז, יועבר לקרן חדשה ("הקרן לאזרחי ישראל"), שתשקיע את כספה בחו"ל. קרי, הכסף הזה לא יעבור לתקציב המדינה ולא יגיע לחינוך, בריאות ובטחון, כפי שהציג ראש הממשלה! נכון לכתיבת שורות אלו טרם הוקמה הקרן האמורה, שכן טרם הצטבר בקופתה הסכום המינימלי להקמתה (1 מיליארד ₪). אנחנו ממשיכים ותוהים האם מס רווחי היתר הכבד לא יעודד את חברות הגז לחשבונאות יצירתית כזו, שתביא אותן להימנע מתשלום מס נוסף זה? (20%-50%). שימו לב לעובדה שטרם נתפרסמה בתקשורת- דלק מערכות אנרגיה בע"מ (המחזיקה בשותפויות שהינן בעלים הן במאגר תמר והן במאגר לוויתן) טרם בצעה הפרשה בדו"חותיה הכספים בגין מס רווחי היתר! המשמעות היא כי החברה ורואי החשבון שלה מאמינים כי לא ישלמו היטל זה! בהקשר למס החברות- ב- 2016 שילמה דלק מערכות אנרגיה מס חברות בהיקף של 9 מיליון ₪ בלבד (מתוך רווח אדיר בהיקף של 1,244,000 ₪). בשלוש השנים 2014-2016 שילמה דלק מערכות אנרגיה 20 מיליון ₪ בלבד מתוך רווחים של כ- 1.9 מיליארד ₪, כלומר, כ- 1% בלבד!! (שיעור מס החברות בישראל בשנים הרלוונטיות עמד על 25%-26.5%). הכיצד? מס החברות שהייתה אמורה לשלם על פי דו"חות הרווח והפסד שלה ב-2016 עמד על 124 מיליון ₪, אך חשבונאית, בשל השקעותיה במאגר לוויתן, 115 מיליון ש"ח מתוכם נותרו בקופתה בשל הגדרתם כמיסים נדחים. כך, יכולה דלק מערכות אנרגיה לממן דיבידנדים לבעליה מתוך תזרים המזומנים המשופר שלה על חשבון קופת המדינה, מחד ולהשתמש בכספי הציבור (אגרות חוב) לצורך מימון השקעותיה, מאידך. גם בשנים הקרובות לא צפויה דלק מערכות אנרגיה לשלם מס חברות משמעותי, בשל השקעותיה בלוויתן. דלק מערכות אנרגיה סיימה השנה את הטבת המס שלה כתוצאה מפיתוח מאגר תמר. פיתוח לוויתן שמומן ע"י הלוואות מבנקים וגופים מוסדיים, נחשב כהוצאה לצרכי מס המופחתת מתחילת ההשקעה ודואגת כי מס החברות שתמשיך דלק מערכות אנרגיה יהיה מינורי לעוד שנים קדימה. האם כעת מתבהרת התמונה בהקשר של תזמון ההכרזה על לוויתן כתגלית? האם הממשלה והזכיינים עשו יד אחת בהקשר לתזמון הזה? האם תקבולי המס שהיו עשויים להיכנס לתקציב המדינה ולשמש לבריאות, חינוך, בטחון, רווחה- תשלומים לניצולי שואה, לנכים, לסל הבריאות ועוד הוסטו חזרה אל היזמים בסיועה של המדינה? כך נוצרת לה שוב סיטואציה לפיה מהרווח מעטים נהנים. את ההשקעות הכספיות רבים נושאים על כתפם. מבולבלים? נשמו עמוק. הסאגה נמשכת.

עד כה התייחסנו לצד ההכנסות הלא מלבב במיוחד. מה לגבי צד ההוצאות? ההוצאות על תחלואה, אבטחת אסדות הגז ויוקר המחייה כתוצאה ממחירי אנרגיה מופקעים נאמדות בעשרות מיליארדי שקלים בשנה אחת בלבד! (ועכשיו הכפילו זאת ב- 40 שנות חיי מאגר לוויתן, כצפוי). אשר למחירי האנרגיה המופקעים, נזכיר כי מתווה הגז שהתגבש הביא את הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד שילה, להתפטר מתפקידו ואת הדחת יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש-הכהן. השניים התנגדו למתווה הפשרה מול מונופול הגז בטענה של פגיעה בתחרות בשוק הגז ולייקור מחירי האנרגיה כתוצאה מכך. יו"ר רשות החשמל, סירבה לאשר חוזי גז מנופחים שחתם מונופול תמר במשק. חוזי הגז של חברת החשמל עם מונופול תמר עומדים על כ- 6$ ליחידת חום, כאשר בעולם המחירים מתחילים ב- 2$ ומעלה ליחידת חום (וישנן מדינות המחלקות את הגז שלהן חינם לתושביהן)… מי משלם את ההפרש? אנחנו, באמצעות חשבון החשמל שלנו. לפני כארבעה חודשים קבע מבקר המדינה כי מונופול החשמל ומונופול תמר רקחו חוזה מנופח ויקר שיקנוס את צרכני החשמל ב-8 מיליארד שקל! לא פחות. זהו המחדל היקר בתולדות המדינה! (מיד אנו עלולים לגלות שמתווה הגז יעלה לנו אף יותר). האם מאז פתחה חברת החשמל את ההסכם עם תמר? ממש לא. אנו תוהים אם הסיבה לכך היא הוראה מלמעלה (המדינה היא הבעלים של חברת החשמל הישראלית). האם יתכן כי בכירים במשרדי הממשלה רואים עצמם משתלבים בעתיד בחברות הגז ולכן לא יאיצו את פתיחת החוזה היקר להחריד, עליו הצביע מבקר המדינה? אשר לעלויות התחלואה כתוצאה מזיהום אוויר- אלו נאמדות כיום בכ- 25 מיליארד שקל בשנה, אליבא דארגון הבריאות העולמי ויאמירו עוד ככל שמתווה לוויתן לא ישונה והאסדה המתוכננת לקום בסמוך לחוף תזהם את האוויר שאנו נושמים והמים שאנו שותים. בהנחה ש- 40% מהגז ייוצא בהתאם להחלטת הממשלה מ- 2013 ולא ינוצל להפחתת זיהום האוויר ולהאצת המשק, הרי שהפסד התועלת למשק עלול לעמוד על מאות מיליארדי שקלים! התועלת בשימוש מקומי בגז היא בצמצום תחלואה ותמותה, חסכון בדלקים יקרים, יצירת ערך בתעשייה ועוד. המשרד להגנת הסביבה אומד את אובדן התועלת למשק מיצוא 260 BCM (מתוך הנחה של 800 BCM בסה"כ על פי ועדת צמח, קרי 32.5% בלבד מהגז מעותד ליצוא על פי תחשיב זה) במעל 180 מיליארד ₪! מתוך סכום זה כ- 140 מיליארד ₪ מגלמים הפסד בגין תועלות בריאותיות וכלכליות וכ- 40 מיליארד ₪ בגין העברת רווחים מעבר למקובל בחברות הגז (ראו תחשיב טבלה מטה). הוצאות האבטחה נאמדות ע"י אוצר המדינה בכ- 20 מליון דולר לשנה. העסק רווחי? תלוי למי. היזמים נהנים, ללא ספק. תמר הוא הפרויקט הרווחי יותר של נובל אנרג'י בעולם כולו! אזרחי ישראל משלמים את המחיר. האם ההכנסות חוזרות לאזרחים? כפי שראינו, החלק הארי של ההכנסות הצפויות אמור להיות מושקע מחוץ לגבולות ישראל ולא להיכנס לתקציבה. בפשטות- מעטים נהנים, רבים נאנקים.

היקף פליטות שערורייתי מאסדת תמר
עד כמה האסדה המתוכננת תחריף את מצב זיהום האוויר? דו"ח הביקורת של המשרד להגנת הסביבה (דו"ח המכונה מפל"ס) לשנת 2016 שהתפרסם ב- 09/2017, מתייחס לנובל אנרג'י ולזיהומי יתר מהאסדה המרוחקת כ- 23 ק"מ מהחוף, אליה מגיעה הגז הגולמי ממאגר תמר- עלייה של פי 30 ביחס לשנים קודמות!! מקור הפליטה המרכזי הוא בתהליך סילוק שאריות מים מהגז הטבעי באסדת תמר, כמתוכנן גם באסדה הראשונה במסגרת תמ"א 37 ח' (תכנית מתאר ארצית), הנבנית בימים אלו ביוסטון, טקסט, עבור אותה חברה בדיוק ומתוכננת להיות ממוקמת מול חוף דור כדי לטפל בגז שצפוי להגיע ממאגר לוויתן.

שימו לב- מדובר בפליטה של כמות גדולה פי כ- 20 בנזן בשנה מאשר בתי הזיקוק בחיפה (או פי 40, אם לוקחים בחשבון גם אתיל-בנזן), פי 50 קסילן בשנה ביחס לבתי הזיקוק בחיפה ופי 25 טולואן ביחס לבתי הזיקוק בחיפה. אלו כולם חומרים מסרטנים בוודאות או חשודים כמסרטנים! וזאת באסדה המרוחקת הרבה יותר מהחוף, ביחס לזו המתוכננת לקום מול חוף דור (23 ק"מ לעומת 9.6 ק"מ), עם קצב הפקת קונדנסט (תוצר לוואי מסוכן של תהליך הפרדת הגז הגולמי למרכיביו, המכיל בנזן בשעורים גבוהים) שהינו חצי מזה המתוכנן באסדה הקרובה (490,000 חביות לשנה, לעומת כמיליון חביות לשנה)! וזאת כאשר באסדת תמר מבצעים רק כ- 70% מהטיפול בגז (השאר נעשה על החוף), לעומת 100% טיפול בגז באסדה שתטפל בגז שישונע ממאגר לוויתן. וזה במצב שגרה ולא במצב תקלה! כדי להמחיש, מדובר על זיהום של פי כמה עשרות ביחס לזה במפרץ חיפה! וזה רק מקרה של זיהום אוויר ולא של שפך קונדנסט לים או למי התהום! וללא חישוב הזיהום של האסדה ב- 800 מ"ק ליום במי מוצר המופרדים מהגז ומכילים מתכות כבדות רעילות, מים שבכל העולם דואגים להחזיר חזרה אל תוך הבאר ורק אצלנו ישפכו לים בקרבת החופים! (גם ישראל מחויבת לכך, על פי אמנת ברצלונה עליה היא חתומה, אך ככל הנראה לא מתכננת לקיים זאת…). האם המדינה ערה לזה שמפעל ההתפלה בחדרה המספק מרבית למרבית שטחה של ישראל אינו ערוך לסינון המתכות הכבדות מהמים? ואם וכאשר ייערך לכך, הרי שמי השתייה שלנו יתייקרו בשל הצורך להחליף את הממברנות לסוג אחר, יקר בהרבה, ובתדירות גבוהה פי כמה מאשר היום? ועדיין, המתכות הכבדות לא תסוננה כליל מהמים שלנו… האם זה אחראי לסכן כך אוכלוסייה גדולה? האם לא מדובר במתכון כמעט וודאי לאסון אקולוגי גדול ממדים? האם זו הדרך הבטוחה ביותר בה הממשלה יכולה להבטיח את תושביה? ומה תהיינה עלויות התחלואה השנתית מזיהום אוויר ומים בישראל לאחר הקמת אסדה זו?

קריאה אחרונה למוסדיים להתעשת

אנחנו ממשיכים עם התהיות שלנו. מדוע גורמי המימון הישראליים אישרו את מימון השלב הראשון של לוויתן מבלי שהציג חוזים ברמה מספקת לפיתוחו? רקע: המוסדיים (קרנות פנסיה ומנהלי קופות גמל) והבנקים הישראליים מימנו כמחצית מהחוב הבכיר (כנגד שעבוד הנכסים) בחלקה של קבוצת דלק בפרויקט, אשר היקפו כ- 1.7 מיליארד דולר. זאת, על אף שנחתמו חוזים מחייבים בהיקף של כ- 1BCM בלבד, היקף שאינו מצדיק פיתוח מאגר! (החוזים שנחתמו הינם מול פז, דליה ובאר-טוביה). מזכר ההבנות עם ירדן שהוצג למממנים ע"י קונסורציום החברות שמפתח את לוויתן שווה כקליפת השום, לאחר שזה טרם אושר ע"י הפרלמנט הירדני (המעלה קולות מתנגדים למהלך). בתמצית- אם לא יקום ללוויתן חוזה עם מצרים ו/או ירדן, אז או שהפרויקט יגזול לקוחות מתמר, או שיקימו כמה תחנות כוח המיותרות לחלוטין למשק הישראלי (כל זאת כדי שהקונסורציום של לווייתן ייצר תזרים מזומנים כזה שיאפשר להחזיר את חובותיו), או שפרויקט לוויתן המגלומני יעמוד בסכנת קריסה.

כמה חוב ישראלי יש בפרויקט הזה? סדר גודל של מיליארד וחצי דולר! נפרט: הקונסורציום מורכב מחברות קבוצת דלק (כ-45%), מנובל אנרג'י (כ- 40%) ומרציו (כ- 15%). קל לנתח את הדברים מתוך דו"חות רציו, שלוויתן מהווה את הפרויקט המהותי שלהם. חלקה של רציו בעלות הפרויקט עומד על כ- 605 מיליון דולר. מתוך סכום זה-חוב בכיר (בנקים)- כ- 400 מיליון דולר והשאר מהון עצמי. מניין רציו הביאו את ההון העצמי? מגיוס אגרות חוב בשוק ההון הישראלי (כן כן, מגברת כהן מחדרה), בהיקף של כ- 250 מליון דולר וזאת עוד לפני שנסגר המימון הבכיר, טרם נסגרו חוזים ברמה מספקת וטרם התקבלה החלטת השקעה (מה שמכונה בעגה המקצועית FID)! מפתיע? אז נמשיך. ההון העצמי האמיתי שרציו הביאה לפיתוח הפרויקט- מינורי, אם בכלל!

אם כך, הכסף הישראלי שנטל חלק במימון הפרויקט הוא משמעותי מאד (כ- 1.5 מיליארד דולר, כאמור): חצי מ- 1.7 מיליארד דולר (חוב בכיר של קבוצת דלק), נוסף על הסכום בגובה M250$ מטעם רציו (אגרות חוב), נוסף על חלקם של הבנקים הישראלים בחוב הבכיר של רציו ובנוסף- חלק מההון העצמי של קבוצת דלק שגויסו ברובו באגרות חוב בשוק המקומי. ולמה כל זה חשוב?

אנו תוהים מדוע אנרג'יאן, זכיינית כריש-תנין, נאלצה לכתת רגליים ולגייס חוזים בהיקף של המינימום הנדרש כדי שהפרויקט יהיה כלכלי (היקף מינימלי של BCM3) טרם פנייתה לגורמים המממנים לצורך קבלת אשראי עבור הפרויקט, כפי שכל לקוח נורמטיבי אחר נדרש לעשות? האם תשובה מורם מעם? האם לנובל אנרג'י מסלולי קיצור לכיסינו? ומה אם לא יצליח קונסורציום החברות, בעלות לוויתן, לגייס את החוזים הנדרשים לפיתוחו וישבוק? מי ישלם אז את מיליארד וחצי הדולרים שיירדו לטמיון? קרנות הפנסיה של הציבור הישראלי? האם אזרחי ישראל יספגו את תספורת הענק שתיווצר, במידה ולוויתן לא יצליח לעמוד על רגליו, מחוסר ביקוש לתוצרתו?

אדגיש שאני לא בעד עצירת פיתוח לוויתן. אני נגד החשת הפיתוח של המאגר באופן לא אחראי סביבתית וציבורית. אם התעכבנו שבע שנים תמימות בפיתוח המאגר, זה הזמן לחשב מסלול מחדש ולפתחו באופן אחראי בריאותית, בטיחותית וסביבתית, תוך מתן מענה לדרישות ולקולות המודאגים העולים מהציבור שעלול להיפגע מהמתווה הנוכחי ובפרט- הרחקת הטיפול בגז לקרבת הבארות. אני מבקש לעורר את השאלות הבאות- מי מנסה להאיץ את הפיתוח של לוויתן? מהן הסיבות לכך? אלו שאלות שעלינו להתעמק בהן ולבחון האם אין שיקולים זרים מאחוריהם. לדוגמא, האם דבריו של אבריאל בר-יוסף, המשנה לראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, לוועדת צמח: "אנחנו מדברים על עומק של 60–70 מטר ואפשר ממש לקבע אותו לקרקעית, במרחק של 10 ק"מ מהחוף" המתייחסים למתקן הנזלה, הם הסיבה האמיתית לבניית תמ"א 37 ח' באופן שנכתבה ולאסדות בסמוך לחוף? האם בעתיד הכוונה הנסתרת היא להקים מתקן הנזלה לצרכי יצוא על אחת האסדות המותרות בתוכנית? האם צינור הגז הנוסף המאושר במפרט הטכני, מהאסדה למתקן עתידי, נועד לשרת מתקן כזה? מי בכלל ירוויח מבניית מתקן כזה?? דוגמא נוספת היא מצב החירום במשק הגז עליו הכריזה הממשלה ב- 11.9.2017. האם באמת קיים מצב חירום במשק הגז, או שמא הגדרה זו נועדה לאפשר לממשלה להעביר החלטות בהקשר למשק הגז בקלות יתר? האם "מצב חירום" זה קשור להחלטה 2592 של הממשלה מה- 2.4.2017 שכותרתה "עידוד מאגרים קטנים ובינוניים והכרזה על שעת חירום במשק הגז הטבעי"? האם ההחלטה הזו באמת מתייחסת למאגרים קטנים ובינוניים בלבד? האם אנחנו קונספירטיביים כשאנחנו קוראים ומפרשים את החלטה 2592 כהחלטה שנועדה לקדם שוק מלאכותי עבור מאגר לוויתן המקרטע? האם אך מקרי הוא כי הנהנים משעת החירום בתמר הם בעלי לוויתן, שבאורח לא מפתיע מחזיקים גם בתמר? (נובל אנרג'י וקבוצת דלק). האם עבודות התחזוקה והתקלות בתמר תואמו למפרע על מנת שהממשלה תוכל להעביר את ההחלטה על שעת החירום, עם אותם הגורמים הנהנים מקידום אותו שוק מלאכותי בדמות תחנות כוח לא נחוצות שמטרתן האמיתית הן ייצור תזרים מזומנים שישרת את פרויקט לוויתן המגלומני? האם הדבר נעשה על מנת ליצור דעת קהל גורפת לטובת פיתוח דחוף של מאגר לוויתן, לצרכי יתירות למשק? האם מאחזים כאן את עיני הציבור הישראלי?

ולסיום- מי המרוויח הגדול מהזרמת הקונדנסט לישראל? מדוע הקונדנסט הזה יזרום רק לבז"ן? בכמה הדבר ישפר את מרווחי הזיקוק של בז"ן ואת רווחיותה השנתית? גורמים בכירים בעיריית חיפה אומדים את המספרים בכ- 80 מיליון דולר בשנה תרומה לרווחיות השנתית של בז"ן, בזכות הצורך בהשקעת אנרגיה קטנה יותר בהזרמת הנפט בו נמהל הקונדנסט ובזיקוקו. האם זו בעצם הסיבה מאחורי הקלעים הצבת האסדה הראשונה בסמוך לחוף וקישורה ללקוח אחד ספציפי? האם האסדה הזו והקונדנסט המוזרם ממנה שבויים על ידי בז"ן? אם כן- למה?? אסדה המרוחקת מהבאר מעמיסה עלויות הולכה על הקונדנסט ומעמידה בספק את כדאיותו הכלכלית. האם יתכן כי ההחלטה לקרב את האסדה אל החוף נבעה מתוך שיקול להוזיל את עלויות ההולכה שלו לבז"ן ולאפשר לה חסכון כספי ניכר? יתר על כן, חלק לא מבוטל מהכנסותיה של בז"ן, 33%-43% בחמש השנים האחרונות, מגיע מיצוא. האם נגזר על הישראלים להיות החצר האחורית של מדינות אחרות? אנחנו נינזק מתוצאות הלוואי של הזיקוק והליך הזרמת חומרי הגלם לבתי הזיקוק ומזיהום של תחנות כוח מיותרות ואחרים בחו"ל ייהנו מהתזקיקים או החשמל? האם זהו החזון הציוני?

פרויקט לוויתן אמור לקבל את המנה השנייה של ההון לצורכי מימונו עד תחילת 2018. אנו דורשים מהגורמים המוסדיים שלא לשחרר את המנה השנייה על בסיס חוזה לא מחייב עם ירדן ולפני שניתנו מענים לאמור מעלה.

בנוסף, אנו קוראים מכאן למפקח על הבנקים, לממונה על שוק ההון והביטוח וליו"ר הרשות לניירות ערך להיכנס לעובי הקורה ולחקור את האפליה במתן המימון לקונסורציום החברות המפעילות את לוויתן וסיבותיה, ויפה שעה אחת קודם, כדי למזער ככל הניתן את הנזק לאזרחי ישראל.