בעקבות האירוע בנחל אשלים, אולי יהיה ניתן לראשונה להגיש תביעות אזרחיות בגין פגיעה בערכי טבע, נגד מפעלים מזהמים. 75 חברי כנסת, מכל סיעות הכנסת, חתמו על הצעת החוק שהוגשה שתתיר הגשת תביעות אזרחיות על פגיעה ב"ערך טבע מוגן"

בעקבות אירוע הזיהום החמור בנחל אשלים, הגישה החברה להגנת הטבע, ביוזמת חברי הכנסת טלי פלוסקוב (כולנו, סגנית יו"ר הכנסת), יעל כהן פארן (המחנה הציוני) דב חנין (הרשימה המשותפת) ומשה גפני (יהדות התורה), הצעת חוק חדשה, הקובעת כי יהיה ניתן להגיש לבית המשפט תביעות אזרחיות בגין פגיעה בערכי טבע מוגנים וכי בית המשפט יוכל לקבוע פיצויים בגין הנזק שנגרם לטבע ולסביבה, שיוקדשו למטרות של שמירת טבע. החוק כיום אינו מגדיר פגיעה בערכי טבע, או בשטחים טבעיים, כמפגע סביבתי ולכן אזרחים וגופים ציבוריים, אינם יכולים להגיש תביעות בגין פגיעות אלה. הצעת החוק החדשה באה לתקן מצב זה.

"אירועים של פגיעה בסביבה הטבעית – כדוגמת זרימת נפט גולמי לשטח שמורת עברונה מצינור קצא"א, או זרימתם של שפכים חומציים לנחל אשלים ממאגר תעשייתי שדופנו נפרצה – הצביעו על חוסרים ביכולתו של הציבור להגן על סביבתו ולתבוע את עלבונה מידיהם של הפוגעים בה", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, אותה יזמה, כאמור, החברה להגנת הטבע. "החוק בנוסחו היום, אינו מגדיר פגיעה בערכי טבע, או בשטחים טבעיים, כ"מפגע סביבתי" ולכן אזרחים וגופים אזרחיים וציבוריים, לא יכולים להגיש תובענה בגינה. החוק המוצע בא לתקן מצב זה".

בחברה להגנת הטבע, שיזמה את הצעת החוק, מסבירים כי "תנאיה הייחודיים של מדינת ישראל – צפיפות גוברת והולכת, וצרכי פיתוח גדולים, בצד מגוון ביולוגי עשיר ועתיר ערכי חי וצומח – מעמידים אתגר גדול לשמירת הטבע בה. אכיפה אזרחית יעילה היא אחד האמצעים החיוניים להשגתם של יעדי שמירת הטבע שהציבה בפניה ישראל. את הליקויים העקרוניים בחקיקה הקיימת, יש לתקן באופן מיידי, לתועלת הסביבה והאדם בישראל".

לחוק שני עיקרים: עיקר אחד, הוא הגדרתם של פגיעה בערכי טבע מוגנים ושל פגיעה בשטחים מוגנים, כ-"מפגע סביבתי", דבר שיאפשר הגשתן של תובענות אזרחיות בגין פגיעות בבתי גידול טבעיים ובמיני בעלי חיים וצומח, שהם קניין הציבור, במקרים מתאימים. עיקר שני, הוא הסמכת בית המשפט הדן בתובענה אזרחית – סביבתית, לפסוק "פיצוי" בגין נזקים שנגרמו לסביבה הטבעית, תוך הגדרת ייעודם של הכספים המשתלמים בדרך זו למטרות של שמירת טבע. תכליתו של הסדר זה אינה להעניש את המזהם, אלא להיטיב את מצבה של הסביבה, במקום בו לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, או לתקן את המעוות שהמפגע הסביבתי גרם לו. הסדר זה תואם את עיקרון "המזהם משלם", שאומץ זה מכבר בדין הישראלי".