נתניהו: ללא המתווה לא תהיה תחרות, השקעות ופיתוח של שדות חדשים

ראש הממשלה ושר הכלכלה, בנימין נתניהו, הגיע היום לדיון בבג"ץ על מתווה הגז ודיבר על הסיבות והתהליכים שגרמו לו לאשר את המתווה, נתניהו קרא את דבריו מדף ולא ענה לשאלות, ובסיום דבריו יצא מהאולם. דבריו מובאים פה

בתמונה הראשית: ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ בוועדת הכלכלה. צילום: דוברות הכנסת

נתניהו: "מכובדי השופטים, אני מודה לכם על ההזדמנות שנתתם לי להופיע בפני הרכב מורחב של בימ"ש זה. זו הפעם הראשונה שבה ביקשתי להופיע בפני ביהמ"ש במהלך 10 שנות כהונתי כראש ממשלה. למיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שראש הממשלה מבקש להופיע בביהמ"ש. מכובדי השופט רובינשטיין, זו הפעם הראשונה בחיי שאני נמצא בבית המשפט. ביקשתי להגיש את עמדתי בכתב ואף להופיע בפניכם בשל החשיבות העצומה שאני מייחס לנושא של פיתוח מאגרי הגז הטבעי בגלל ההערכה שלי בגלל שאנו בנקודת זמן קריטית הן מבחינת הסיכויים והן מבחינת הסיכונים. אם הייתי אומר זאת בצורה מאוד תמציתית, אנו בדקה ה – 90 מבחינת היכולת שלנו לממש את פוטנציאל הגז של מדינת ישראל. כפי שאפרט, כל עיכוב נוסף, כל חזרה לאחור, יכולים להביא לתוצאות חמורות שספק אם אפשר יהיה לגבור עליהן.

"אני מופיע כאן ב – 2 כובעים כראש ממשלה, ואני מופיע גם כשר הכלכלה, שהפעיל את הסמכות שמסורה לו בסע' 52 לחוק ההגבלים העסקיים. אינני משפטן. אינני מתיימר להחליף את עשרות עורכי הדין שיושבים פה. נמסר לי כי הנושאים המשפטיים נדונו בהרחבה ואין לי כוונה להיכנס לטיעונים משפטיים מורכבים או לרדת לדקויות המתווה. לשם כך, הבאתי עימי משלחת מכובדת בראשם ד"ר יובל שטייניץ שר האנרגיה והפקידים הבכירים שהשתתפו בהכנת המתווה.

"הבקשה התקדימית שלי להופיע בפניכם אישית, נועדה להמחיש את החשיבות האדירה, ממש כך, שאני מייחס להמשך מהיר וחלק של יישום מתווה הגז. החשיבות היא לא רק בכלכלה של מדינת ישראל אלא גם לבטחון הלאומי שלה והאנרגטי שלה. היחסים המדיניים ומעמדנו המדיני במזרח התיכון ואוסיף אף ממזרח הים התיכון.

"למתווה שאושר אין חלופה אמיתית ריאלית. אני חרד מההשלכות שיכולות להיות בגלל עיכובים. כל עיכוב כזה יכול להוביל לקריסת המתווה שגובש, מה שעלול להביא לנזק חמור ומשמעותי וארוך טווח למדינת ישראל. נוסף על זאת ביקשתי להופיע כדי להביע את החששות ביחס להפרת סע' 52 וכן ביחס לחששות שהועלו בנושא הוראות היציבות.

"אני רוצה לומר כמה מלים על המחויבות שלי שמרחיבות תחרות ומצמצמות ריכוזים. הייתי שר אוצר משך שנתיים וחצי בתקופה זו הובלתי הרבה מן הרפורמות התחרותיות המשמעותיות במשק הישראלי. לא אוכל לפרט את עשרות הרפורמות הללו אך די שאפרט את שחרור המגבלות על המטח. הטל' הסלולרים, תחרות בתחבורה הציבורית בתעופה, בשוק האשראי רפורמות הפנסיות זה לא היה קיים במידה רבה במדינת ישראל, וכמובן ועדת הריכוזיות הרפורמות בנושא הריכוזיות שהובלתי הרבה לפני המחווה החברתית כי כלכלת ישראל דורשת תחרותיות וצמצום הריכוזיות ככל שניתן.

"אינני זקוק לדחיפה כלשהי כדי לעשות זאת. השקעתי מאמצים ומאבק גדול כדי להוביל זאת. המאמץ הזה נמשך. תמכתי במתווה שגובש. תמכתי בו, וקידמתי אותו כמקשה אחת כי הבנתי שבמקרה הזה אנו מצויים במצב דוחק מאוד ואין בפנינו חלופה ריאלית אחרת. אומר זאת בצורה יותר חדה, ללא המתווה בוודאי שלא תהיה תחרות, לא תהיינה השקעות ולא יהיה פיתוח של שדות חדשים.

"עם המתווה נוצר סיכוי ריאלי של כל היעדים הללו. אני סבור כי מרוב כוונות טובות אנו עלולים להחמיץ הזדמנות כזו. זו הזדמנות שנוכל לאפשר למדינת ישראל לשפר את האוצרות טבע שלה ולגרום לשגשוגה. פיתוח הגז זה אחר היעדים שהממשלה מטפלת בהם בשנים האחרונות. פיתוח השדות למשל לטובת האינטרסים שלה והבטחון האנרגטי וההכנסות הצפויות לנו וכמנוף למצבנו המדיני באזור.

"למען כל אלה אנו נדרשים לדבר אחד מרכזי, מילה אחת והיא – אמון בינלאומי. אמון של החברות, אמון של הבנקים, של המדינות, ואני יכול להגיד, כי במהלך השנים האחרונות לצערי, איבדנו את האמון הזה. במהלך החודשים האחרונים, נראה כי הצלחנו התחיל לשקמו. אנו נדרשים לייצר יחסי אמון ושת"פ ארוך טווח עם ממשלות אחרות וחברות אחרות כי פיתוח כמו גילוי של שדות נוספים מחייבים הוצאות אדירים והשקעות אלה מחייבות חוזים ארוכי טווח לייצור גז או חלק ניכר ממנו כדי שאפשר יהיה לממן את פיתוח השדות. כדי לפתח גז שנמצא בעומק עצום של כ – 2 ק"מ מתחת לפני הים במרחק של עשרות ק"מ מהחופים שלנו, זה מבצע מורכב ביותר. זה דורש השקעות, ידע ומומחיות.

"ההשקעה היא כ"כ גבוהה שבלי שת"פ של החברות והבנקים אי אפשר לממשה. מדוע איבדנו את האמון? חלק מזה היה למען מטרות טובות. בשנים האחרונות ביצענו כמה שינויים דרמטיים בתחום הגז הטבעי. אני רוצה שתראו את ההצטברות שלהם 6 שינויים גדולים שגרמו לטלטלה עזה באמון הבינלאומי במדינת ישראל.

"דבר ראשון שעשינו זו ועדת שישינסקי שהביאה לשינוי דרמטי ברווחים. העברנו חלק ניכר מן ההכנסות ממתווה הגז למדינה קרי לאזרחי ישראל. הדבר השני שעשינו זה ועדת צמח שהגבילה את הייצוא. הדבר הנוסף זה המתווה והדבר הנוסף הוא שהממונה על ההגבלים חזר בו הדבר החמישי זו מערכת הבחירות וכל מה שהיה לאחר מכן זה הדבר השישי, קרי אישור הכנסת ועדת הכנסת עד שהגענו עד הלום – אני גאה בזה עשינו דברים טובים מאוד אך יש לכך מחיר.

"לצד הרפורמות המקיפות ערערנו את האמון שלנו מול חב' האנרגיה והבנקים שהם אמורים לממן את ההשקעות ואל מול אותן המדינות שאמורות להיות הלקוחות. אנו "משכנו את החבל אלינו" וטוב שכך עשינו זאת יותר מכל מדינה מערבית אחרת. אני לא מתכוון להחזיר את החבל חזרה. אני חושש שאם נמתח יותר את החבל הוא עלול להיקרע, והוא כמעט נקרע. עובדה כי חלפו 5 שנים ואף אחד לא בא ולא התעניין בכך. במהלך כל האירועים הללו שתיארתי והצעדים שנקטו להוציא האחרון של אישור המתווה, פשוט עזבו אותנו. הלכו "לשדות זרים" כולל במדינות אירופה, איש לא בא.

"מה שקרה הוא שפיתוח שדות הגז כמו פיתוחן של שדות גז אחרים דבר זה למעשה נפסק לחלוטין וזה בגלל הטלטלה שיצרנו במו ידינו מסיבות שחלקן מובנות ואף מוצדקות. אני חשבתי כי יש צורך להתערב בזה. כי ראיתי שאף אחד לא בא. הרי השיח בינינו לא מתנהל רק בינינו. אנו חיים במציאות עולמית, בשוק, אנו יכולים להחליט בתוכנו בכנסת, בממשלה וגם בבית המשפט כל דבר, אך בסופו של דבר אנו בעולם כלכלי. מה שראיתי שמתרחש זה שאנו קופאים על שמרינו וחוזרים אחורה במקום להתקדם קדימה.

"עד לפני כשנה איפשרתי לריגולטורים להתנהל באופן עצמאי. אלא שההחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים נתן החלטה וזה הביא למשבר אמון קשה ואף בלתי הפיך לא רק מול חברות האנרגיה אלא אל מול המדינות עצמן. אנו רוצים להפיק תועלת מהמתנה היקרה שקיבלנו. אתן דוגמה, סיכמנו עם ממלכת ירדן עמדנו לחתום על חוזה של הספקת גז ישראלי לירדן. כשבאה ההחלטה לבטל את הצו בסוף 2014 זה בוטל. מדובר בחוזה שהיה חשוב מבחינה בטחונית, גאופוליטית וזה היה מסייע לירדן שמתמודדת באתגר הכבד עם מאות אלפי פליטים, זה לא המספר של הפליטים. זה צומח ומדובר בכ – 1.5 מליון פליטים. זה בוודאי מחזק את יחסי השלום בינינו לבינם. הם חשובים מאוד מאוד למדינת ישראל.

"בכל מקרה המצב שנוצר הוא, כאשר הממונה חזר בו מהמתווה, זה הצריך אותי כראש ממשלה לטפל בכל הקשיים הרגולטוריים כדי להשיב את האמון בנכונותה ובכוחה של הממשלה לקדם את תחום הגז. השתכנעתי שאיבדנו הזדמנות. השתכנעתי כי המשקיעים והמדינות לא יחכו לנו ואכן זה החל להתרחש. הם הולכים למקומות אחרים כולל לאוייבים שלנו, לכן אנו ברגע מכונן. אני חושב כי הדבר המעניין ביותר זה מה שקרה לאחר שהעברנו את מתווה הגז. איש לא בא קודם לכן.

"עכשיו החלו לבוא ולהתעניין חברה אחר חברה, חברות ענק כולל נובל בי שהציעה את שדה לויתן. אנו בנקודת שיווי משקל. הצלחנו לצאת מהבירא עמיקתא והחלנו לטפס, אני חושש כי אם נחזור לאחור אנו ניפול סופית לתוך התהום. לכן השבת האמון של המשקיעים ומדינות העולם בנו זה אמצעי להבטיח את הבטחון האנרגטי. בהעדר אמון ביכולתה של המדינה לא יהיו משקיעים ולא יהיה פיתוח וכאמור בהעדר פיתוח זה יכול להביא לתוצאות כלכליות חמורות מאוד למדינת ישראל.

"אתמקד בהיבטי החוץ והבטחון שהם שלובים זה בזה. מדינת ישראל נסמכת על שדת גז טבעית אחת בלבד זו המשמשת את תמר. היא הותקפה והיה נסיון של תקיפה בה במבצע צוק איתן. היא מאויימת גם בדרכים אחרות באופן שלא אוכל להרחיב כעת את נציגי משרד הבטחון יוכלו לעשות זאת בדלתיים סגורות. מצב זה מעמיד את ישראל בפני בעיה משמעותית שמסכנת את בטחון המדינה ובכלל זה את הבטחון האנרגטי שלנו.

"כבר היום יותר ממחצית החשמל של מדינת ישראל מיוצר מגז טבעי. אתן הקבלה בתחום הספקת הגז ייצוא החשמל. תארו לכם כי במדינת ישראל היתה רק תחנת כוח אחת. אך אנו יודעים כי יש לנו תחנות כוח רבות. האוייבים שלנו יודעים היטב שיש לנו אסדה אחת. כאשר אני אומר אוייבים זה גם מצפון, גם מדרום וגם ממזרח רחוקים כקרובים והם אינם דורכים במקום. הם מפתחים יכולות כל הזמן, הזמן משרת אותם, הם פועלים על הזמן. אם אנו לא פועלים לאספקת הגז שלנו זה למעשה נותנת להם יתרון עצום.

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: מה שאדוני אמר עד כה זה מדבר על סע' 52 שאדניו זה בטחון וחוץ והיציבות, מוסברת בזה פחות או יותר.

נתניהו: כן, זה אחד הדברים.

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: אנו מניחים כי זמנו של אדוני לא מוגבל, נראה איך נתקדם.

נתניהו: "ההשקעות הללו שהן חשובות למדינת ישראל יש כאלה שמוכנים להשקיע. בצד המדיני, אני מבקש לראות בכך תמיכה ויש בכך היבט מדיני חשוב. אנו עלולים לאבד יחסים עם מדינות רבות וביניהן: טורקיה, מצרים, וגם באיחוד האירופי. היה כאן נציג שבא לדבר על הגז. ההצעות מתבררות. נפגשתי לאחרונה עם דאבוס לאחר אישור המתווה. חלק ניכר מהדיון שלנו הוקדש לפיתוח האנרגטי וסגן הנשיא הביא למפגש זה מומחה של אנרגיה, של גז מטעם ארה"ב. זה אומר הכל.

"נפגשתי עם ראש ממשלת יוון ועם נשיא קפריסין. חלק ניכר מהדיון בינינו היה במסגרת ההנחה שאנו מפתחים את מתווה הגז. זה מהווה מנוף אדיר ראשון במעלה ומשנה את פני האזור ובמצב שהאזור נמצא בו, זה דבר מאוד חיוני למדינת ישראל. כיוון ששבירת הכלים שהתרחשה בסוף שנת 2014, עם שבירת הכלים לא היתה באה על תיקונה, התוצאה של הקפאת הפיתוח לשנים נוספות היתה עלולה למנוע תחרותיות ולמנוע את הפעילות העסקית ואינני מסכים לכך.

"באותה תקופה היו בחירות. הטלתי על פרופ' יוג'ין לקבל את המלצותיו. לאחר הקמת הממשלה במאי ביקשתי מד"ר שטייניץ להוביל את המתווה ולגבש אותו. דנו רבות על כך. פעלנו מחוסר ברירה ומתחושת הדחיפות. הפתרון שמגלם המבנה הוא שלם ומאוזן. היתה דרושה כאן פעולה לא שגרתית וזה משקף את האמון ביכולתה של הממשלה והמדינה לקדם את התחרותיות ובלי לפגוע באינטרסים של הציבור ובכלל זה עניין התחרותיות.

"על פי סע' 52 לחוק ההגבלים העסקיים כפוף להסדר חריג שבו תמר ולויתן מחוייבים למכור חלק נכבד מזכויותיהן ממאגרי הגז לאחרים. מדוע עשינו זאת? כדי להכין תשתית להפקת הגז הטבעי. זהו מהלך חדשני שננקט בממשלה. אני יכול להבטיח לביהמ"ש ולומר כי לדעתי זהו מקרה ייחודי וזה מתאים לשימוש סע' 52 לחוק. אני מודע לכך שכאילו זו נורמה חדשה אך אין לכך כל בסיס. הראיה לכך זה שזה כ – 10 שנים שאני מכהן כראש ממשלה זו הפעם הראשונה שביקשתי לעשות שימוש כזה.

"גם לפי מר שוורץ הומלץ כי הדרך הנכונה היא השימוש בסע' 52 לחוק ולא דרך גיבוש הסדר חדש שיעבור לבית הדין להגבלים עסקיים, לכן לא קיבלתי את ההחלטה על שימוש סע' זה כלאחר יד. אדגיש שוב, ההגנה על התחרות ועל הריגולטור של התחרות שהוא הממונה על ההגבלים העסקיים חשובה לי מאוד. לכן קודם להפעלת הסמכות קיימנו דיונים רבים והליכים מיוחדים ובכללם קבלת ההחלטה של ועדת השרים לבטחון לאומי החלטת ממשלה ואישור מליאת הכנסת.

"בהמשך קויימה היוועצות עם ועדת הכלכלה כנדרש לפי חוק. חלק מההליכים התקיימו וזאת בגלל חשיבות העניין. למעשה אין תחלופה ריאלית לסע' 52 לחוק ההגבלים העסקיים ההיפך הוא הנכון. החוק הזה קיים, ואני לא ראיתי סיבה לחקיקה כשיש חוק הולם. הסיבה שלא הלכתי לחלופת חקיקה כיוון שאין זה דרוש כי יש חוק שהוא קיים. מדינת ישראל נתפסת בעולם כמי שיוצרת חוסר יציבות. אני שומע את זה תקופות ממשקיעים וממדיניים ואנו מדורגים כך.

"לכן אנו עומדים לפני בעיה של ריגולציית יתר בתחום הגז. שוק הגז שונה מאוד משוק אחר, למשל מההייטק, שם ההשקעה קטנה יותר וההחזר הוא מהיר כמעט ואין ריגולציה. בשוק האנרגיה ההשקעה אדירה עשרות מליארדי ₪ וההחזר הוא ארוך טווח. לכן אני משוכנע שלא היה אפשרי להגיע למתווה כזה בלא היציבות הזו שאלמלא היציבות אי אפשר היה להגיע למתווה זה. הוספנו סייגים ליציבות, זה פורט בתצהירים שהגשנו. קבענו גם אבני דרך משמעותיות בפרק היציבות הריגולטורית האחת בסוף 2017 והשניה בתום 5 שנים".

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: יעירו אותנו בלילה ונזכור זאת.

נתניהו: "יתנו פיתוח יקבלו יציבות לא יתנו לא יקבלו יציבות. אני מודע לכך שלא מדובר במהלך שגרתי אך הריגולציה אמורה להסדיר את השוק. אני מבקש לחזור ולומר את הדבר העיקרי שבגינו רציתי לבוא היום אני חושש כי כל שינוי במתווה הגז עליו הוסכם בין החברות ואושר בממשלה ובכנסת עלול להביא את התחום כולו למערבולת קשה. השווקים אינם ממתינים למדינת ישראל. אם אחרי שנים לאחר הבטחות ועיכובים נעכב את עניין המתווה פעם נוספת עלול להיגרם למדינת ישראל נזק רב שיש לו השפעה על תחומים נוספים. למען כל האינטרסים הללו, אני מבקש כי תאפשרו לנו להמשיך במתווה בפיתוח הגז ואני מאמין כי כבודכם תתחשבו בכל הפרמטרים שאמרתי. אני מודה לכם מאוד".

תגובות

עו'ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין: "כיצד ניתן להשתמש בטיעון ביטחון המדינה, כאשר המתווה ימנע בטחון אנרגטי, ישאיר מחירים גבוהים, לא יחייב הקמת צינור נוסף לתמר, ויאפשר יותר יצוא על פני יבוא?! מדברי רה"מ עלה באופן ברור שהמתווה כובל את ידי הכנסת והממשלה כדי למנוע אסדרה של הסביבה הימית והטלת חובות עתידיים על חברות הגז".

מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה, אמר אתמול (ש'): "אחרי שהילך אימים על מדינה שלמה, מגיע מחר מתווה מונופול הגז עם כל כובד משקלו אל בית המשפט העליון- המעוז האחרון שעתיד להכריע בסוגיית הגז הטבעי שתקבע את עתיד התעשייה והכלכלה הישראלית למשך דורות שלמים. מיום ליום גוברת הביקורת נגד מתווה הגז שמשאיר את המשק הישראלי עם מחירי גז שערורייתיים שאינם עולים בקנה אחד עם העובדה שמדובר במשאב טבע מקומי השייך למדינה ולכלל אזרחיה.

"מסע ההפחדות של נתניהו יגיע אל שיאו, קרוב לוודאי, עם שימוש מופרז ולא רלבנטי במילה "בטחון" אבל שום דבר לא יוכל להסתיר את העובדה שמתווה הגז הסהרורי שרקח הוא סכנה לבטחונה האנרגטי של מדינת ישראל והאתנן הגדול בתולדותינו שניתן על מגש של כסף ליצואני הגז יצחק תשובה ונובל אנרג'י שמחפשים רווחים מהירים תוך הפקרה מוחלטת של עתיד מדינת ישראל. נתניהו מהמר באוצר הכלכלי, החברתי והסביבתי הגדול של דורנו ואת ההימור המסוכן הזה משהו חייב לעצור. אנחנו מאמינים שהשופטים בירושלים יבינו שכל המהלכים שהוביל רה"מ, כולל ההפעלה המפוקפקת של סעיף 52 אינם אתיים ואינם ראויים במדינת חוק מתוקנת החפצה בחיים טובים לכלל אזרחיה".

העותרות לבג"ץ הגישו מטעמן תשובה בכתב לקראת הדיון בעתירה שהתרחש היום, בו התנועה לאיכות השלטון הדגישה בתשובתה לבית המשפט כי התנהלות פקידי ונבחרי הציבור באישור מתווה הגז אך ממחישה את "השבי רגולטורי" העמוק בו הם נתונים, הלובש מעטפת מסוכנת של אי חוקיות. המדינה מנסה להעביר מכלול נרחב עתיר הסדרים ראשוניים, באקט מנהלי, בלא להיזקק לבלמים ואיזונים המרכזיים בשיטה הדמוקרטית: בלא ביקורת פרלמנטארית של הליך חקיקה, ובלא ביקורת שיפוטית עצמאית ומתמחה המגינה על הציבור ממונופולים ומקרטלים.

לפי העותרות, דברי שר אנרגיה ותצהירו של רה"מ ושר הכלכלה מבקשים לייצר "מסך עשן" בהתמקדות בטענה כי מתווה הגז הוא טוב ונחוץ. ואולם, השאלה הבסיסית שבמחלוקת היא האם הוא חוקי – האם הממשלה והשרים מוסמכים כלל לחתום על מתווה הגז, על שלל פרקיו, ועל סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים. בשאלה משפטית מובהקת זו בית המשפט הנכבד לבדו מחזיק במומחיות ובסמכות הבלעדית להכריע.

העותרות הבהירו כי "קשה להפריז בחשיבות ההכרעה העומדת לפתחו של בית המשפט, שהשלכותיה נרחבות בהרבה מגדרי התיק הספציפי. למעשה, המדינה מבקשת מבית המשפט – לקבוע הלכה תקדימית לפיה די ב"נגיעה" עקיפה של שיקולי חוץ וביטחון כדי להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים, ובכך לעקוף את ההגנה השיפוטית על זכות היסוד לתחרות, ולהכשיר בדיעבד ואף לתת מחילה מראש על עבירות חמורות על דיני ההגבלים; למחוק פרק שלם במשפט המינהלי ולכתוב פרק חדש שמשמעו עידן חוקתי של כבילת רשויות ופגיעה בשלטון החוק ובדמוקרטיה; להכשיר חריגה מסמכותה של רשות המיסים בפרסום "פרה-רולינג" המנוגד לחוק מפורש; ולמחוק את ההלכה שנקבעה בבג"ץ הייצוא תוך הכרה בסמכות הממשלה לקבוע, ללא הסמכה מפורשת ומפורטת, הסדר ראשוני שמאפשר מיצוי מהיר של אוצר הגז הטבעי וייצואו, שלא ממשלה ולא כנסת עתידיות יוכלו לשנותו למשך עשור לפחות. קבלת עמדת המדינה תהווה בכייה לדורות".

עוד טענו העותרות כי "בניגוד לדברי שר האנרגיה ולתצהירו של רה"מ, מתווה הגז לא רק שאינו "פותר" את הסכנה, אלא שהלכה למעשה הוא פוגע בביטחון האנרגטי – המתווה דוחה את מועד פיתוחו של לוויתן ומתחיל מחדש את ספירת ה-48 חודשים; מבטל את חובת חברות הגז להקים צינור גיבוי חיוני מאסדת תמר לאשקלון; מתיר ייצוא מואץ מתמר, מאגר הגז האסטרטגי של ישראל, טרם החל כלל פיתוחו של מאגר לוויתן; מקבע מחיר גז מונופוליסטי; וכובל את ידיהן של ממשלה וכנסת עתידיות. מנגד, כל שמבקש המתווה לקדם ולהבטיח הוא את פיתוח המאגרים – חובה שממילא מוטלת על חברות הגז מכוח ס' 29(ג) לחוק הנפט".

באשר לטענות בנוגע להפעלת סעיף 52 לחוק ההגבלים, טוענות העותרות כי "הרי שדברי הממשלה, המדינה וחברות הגז חידדו כי השימוש שנעשה בסעיף היווה חריגה מובהקת מהסמכות החריגה והמצומצמת האצורה בו. בדיון בעל-פה יצא המרצע מן השק והוכח שאין כל טעם בטחוני-מדיני המונע הבאת המתווה לבית הדין להגבלים במסגרת "צו מוסכם" לפי סעיף 50ב לחוק ההגבלים. כשהטעם לאי ההליכה לצו מוסכם כלל לא נעוץ בשיקול בטחוני-מדיני אלא בנוחות בירוקרטית בלתי לגיטימית שבמניעת הביקורת השיפוטית העצמאית של בית הדין".

מעבר לכך, לפי העותרות "השימוש בסעיף 52 לחוק בענייננו הוא בבחינת "גולם הקם על יוצרו": פטור הוא מעשה מינהלי (ולא חקיקתי) וככזה מחויב בקונקרטיות ובספציפיקציה. רה"מ בתפקידו כשר הכלכלה ניסה להעביר "פיל" (ערימה של פטורים כלליים ורחבים, לעבר ולעתיד) ב"קוף של מחט" (סעיף 52 שנחקק כחריג מובהק שיועד לאירוע פרטני בעניין ספציפי, בו גוברים באופן מובהק ומכריע שיקולי בטחון וחוץ ואין מקום לבררם בבית הדין ). מעולם – לא בישראל או במדינה מתוקנת אחרת – לא ניתן למפרי חוק פטור שהוענק לא רק על הפרה שהתרחשה, אלא גם לכל הפרה עתידית בצורה גורפת ונרחבת שכזו".

באשר לטענות בנוגע לפרק "היציבות הרגולטורית" – העותרות אומרות "שתגובת המדינה ותצהירו של ראש הממשלה שהבהירו כי הדבר היווה תנאי-בלעדיו-אין מצד חברות הגז למימוש המתווה, רק מחדדות את חומרת אי-החוקיות ואת כניעתם ללחצי קרטל מונופוליסטי, תוך נכונות ולוותר על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הריבונית. ממשלת ישראל ניהלה בעבר, ותנהל בעתיד, משא ומתן על משאביה, והיא ערכה הסכמים עם יזמים ומשקיעים בפרויקטים גדולים ועתירי ממון. ואולם, ממשלת ישראל מעולם לא הלכה רחוק כל כך על מנת לספק את מאווייהן של חברות פרטיות, עד כדי פגיעה חמורה בריבונותה".