אם משרד האנרגיה לא יסכית להגיב במהירות מיידית לצרכי השוק השוק יספוג קונסילדצייה טבעית והמונופול יישאר עם הרבה גז, אך ללא יכולת להפיח רוח חיים אמיתית בתעשייה. טור דעה של ארנון מעוז
דרושה תוכנית מיידית למשק הגז הטבעי
טור דעה של ארנון מעוז
בתמונה הראשית: ארנון מעוז, מנכ"ל תשתיות
לאחר אישור מתווה הגז בשבועות האחרונים עיני הציבור היו נשואות לענף הגז הטבעי, כולם ציפו שהיקף החתימה על חוזים חדשים יוכפל, שיחלו מהלכי חיבור של המפעלים לגז הטבעי ושכל השוק ישעט קדימה איתם.
בחודשיים האחרונים אנו רואים צניחה מחודשת של מחירי הנפט ועימם השבוע גם צניחה במחירי הגז הטבעי. נכון לזמן כתיבת טור זה, הכדאיות הגדולה שדובר עליה של מעבר התחבורה בישראל והתעשייה הישראלית לגז טבעי כבר אינה קיימת.
לאחרונה אני מקבל שיחות מחברות שיווק שמדברות על כךשלקוחות שלהם החליטו להקפיא את מהלכי ההסבה לגז טבעי, שהלקוחות מעוניינים אפילו להפר חוזה ובלבד שלא להשלים את התהליך. לא זו בלבד שהתהליך הרגולטורי של הסבת מפעל לגז טבעי הפך להיות מסיכת ייסורין ותהליך יקר, גם מחירי הגז (נכון להרגע) כפי שנקבעו בהסדרת מתווה הגז אינם משרתים את התעשיין הישראלי, שלא לדבר על השקעות שבוצעו על ידי חברות כמו חברת סופר גז בהקמת מתקן גז טבעי דחוס (CNG). וכעת העוסקים בגז הטבעי בישראל עומדים בפני שנה שהתחילה גרוע לכל הדעות. לחסידי מתנגדי ייצוא הגז זו סוג של עדנה, כי המחיר של נובל אנרג'י נכון להרגע אינו ריאלי לשווקים ויש עודף היצע.
התעשייה בישראל מעדיפה מזוט וסולר נכון לראשית השנה הנוכחית. כי התהליך של ההסבה לגז מורכב ויקר יותר מאשר האופציה של להישאר עם המזוט והסולר. בשיחות פרטיות עם תעשיינים הם מבכים את מר גורלם מול מכון התקנים ורשות הגז הטבעי שמערימים תלי תלים של קשיים ובוחרים שוב לשבת על הגדר.
כל הנחות העבודה שהניעו את המחשבה בוועדת ששינסקי, במתווה הגז ובהצמדת המחיר לנפט, אינן קיימות כיום ביחס לשוק העולמי. נכון להרגע הדלקים המזהמים הם הגורם הכלכלי והנוח בעבור הצרכן והוא לא ייצא מגדרו אם הממשל לא תשכיל להבין שהשוק יכול לגווע במהרה. אולי יהיה לנו גז טבעי במאגרים, אולי הצלחנו ליצור מונופול שיניע שוק. אבל אין שוק נכון להרגע. חברות השיווק יושבות על הגדר ומלינות חדשות לבקרים על "מר גורלן".
הקסם בכל בניית שוק ובמיוחד בשוק האנרגיה שהתנודות הן חדות ומהירות וכל הזמן זזות על פי ביקוש והיצע. שוק האנרגיה בישראל בהחלט מסקרן והינו אבן דרך לעתיד התעשייה הישראלית. האם העליהום על מחיר הגז היה נדרש? ראו את השוק העולמי: מחיר יחידה נמכרת בעולם ב-2$ והמתווה מאפשר מקסימום 4.7$.
שנת 2016 נפתחה בהסרת הסנקציות על איראן, שכעת תציף את השוק בנפט שישב במאגרים עשר שנים, זה לא יועיל למחיר הנפט הנוכחי, ובטח ובטח לא ישפר את מחיר הגז הטבעי העולמי. הרגולטור יכול לבנות הרים של תקנות אך במשק האנרגיה נדרשת גמישות אינסופית כדי להמשיך לקיימו. משל למה הדבר דומה? לחכמי חלם שבנו עיר על אי בודד לצרכי הגנה על חלם ובא גל ענק וסחפו אל הים.
מה אמרו החכמים? נבנה עוד תקנות מחייבות שהטבע יסכית ויציית לדעתנו וצרכי פרנסי חלם. גם שמשחקים מונופול לפעמים הלוח מתהפך. וזה מה שקורה כאן. אם משרד האנרגיה לא יסכית להגיב במהירות מיידית לצרכי השוק, השוק יספוג קונסולידציה טבעית והמונופול יישאר עם הרבה גז, אך ללא יכולת להפיח רוח חיים אמיתית בתעשייה. איני מאמין בפתרונות קסם, אך צריך ליצור איזון בין ששינסקי ורצון המדינה להשיב לאזרחיה את התמלוגים, לבין מחירו המופרז של הגז ולבין מחירו הנמוך של המזוט והסולר. יש כאן אמירה של איזון ויציאה ממסכת הפחדים של רשות הגז ומכון התקנים וחבורת היועצים שרצים לגזור קופון על הצרכן. נכון לרבעון הנוכחי חברות השיווק נותנות ברקס, מפעלים שנתנו גז כבר נותנים ברקס ומסתכנים בהפרה חוזית.
האם האסטרטגייה הלאומית הסעודית של הצפת המשק בחומר גלם תכניע את ההתפתחות העולמית לאנרגיות מתחדשות וגז טבעי? ימים יגידו.
נכון לרגע זה, דרושה תכנית מיידית ללא מועצת חכמי חלם אין ספק שהמתווה הזה הנו אסון גם לתעשייה עצמה. כל השוק המתין בכיליון עיניים לתוצריו. ולפתע הייקום וכוחות השוק טרפו את הקלפים.
מאמר מעניין וחשוב למרות הטעויות והשגיאות שנמצאות בו.
הכותרת כמו גם ההמלצה בכותרת המשנה "דרושה תוכנית מיידית למשק הגז הטבעי" נכונות.
אבל המשפט "כל הנחות העבודה שהניעו את המחשבה בוועדת ששינסקי, במתווה הגז ובהצמדת המחיר לנפט, אינן קיימות כיום ביחס לשוק העולמי", נכון רק לגבי מתווה הגז ושגוי לגבי וועדת ששינסקי ולגבי הצמדת המחיר לנפט.
אכן, כמעט כל הנחות העבודה שהיו בבסיס מתווה הגז קרסו. אבל זה לא נכון לגבי מסקנות ועדת ששינסקי, מס רווחי היתר שקבעה וועדת ששינסקי, כשמו כן הוא, והוא גמיש וזז לפי המחיר והרווח של תאגידי הגז. מס רווחי יתר תואם את דעתו של ארנון מעוז "במשק האנרגיה נדרשת גמישות אינסופית כדי להמשיך לקיימו". ובענין הצמדת מחיר הגז למחיר הנפט, מחיר הגז שחברת החשמל משלמת אינו צמוד למחירי הנפט אלא למדד האמריקאי.
ארנון מעוז צודק כשהוא כותב "אם משרד האנרגיה לא יסכית להגיב במהירות מיידית לצרכי השוק…. המונופול יישאר עם הרבה גז, אך ללא יכולת להפיח רוח חיים אמיתית בתעשייה…. אין ספק שהמתווה הזה הנו אסון גם לתעשייה עצמה."
אוסיף שזה לא רק משרד האנרגיה אלא גם משרד האוצר וראש הממשלה. אך בניגוד לדברי מעוז, הבעייה אינה "איזון בין ששינסקי ורצון המדינה להשיב לאזרחיה את התמלוגים, לבין מחירו המופרז של הגז ולבין מחירו הנמוך של המזוט והסולר". ששינסקי אינו הבעייה ואינו מקור הבעייה, הבעייה היא מחיר הגז המופרז שחברת החשמל וצרכנים אחרים משלמים, והבעייה נובעת הן מכוחו של מונופול הגז והן משיטת ההצמדה הייחודית בהסכם עם חברת החשמל.
fכפי שכותב מעוז, נדרשת תכנית מיידית למשק האנרגיה בישראל. בין השאר, המדינה צריכה לכפות שינוי בהסכם של חברת החשמל עם מונופול הגז הן ברמת המחיר והן בשיטת ההצמדה כך שיתאימו לצרכי השוק ולמציאות הקיימת כיום..
בעניין זה אצטט את שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה בפסיקת בית המשפט העליון מה- 22 לאוגוסט 2010: "ככלל, יש לכבד התחייבות חוזית, והדבר חל גם על רשות שלטונית. אלא שעל רשות כזו חלה חובה ציבורית להשתחרר מהסכם כאשר צרכי ציבור חיוניים מחייבים זאת. הלכת ההשתחררות מוחלת כתנאי מכללא בחוזה שלטוני."