בדיון ועדת הכלכלה שנערך היום בנושא סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שמהווה את החומה האחרונה נגד אישור מתווה הגז, דיבר הממונה על ההיגבלים העסקיים לשעבר על חוקיות השימוש בסעיף במקרה הנוכחי. שטרום: חסר במתווה פרק וזה פרק האכיפה

דרור שטרום: סעיף 52 נועד למקרי חירום דחופים כמו מלחמה – זה לא המקרה עכשיו

בדיון ועדת הכלכלה שנערך היום בנושא סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שמהווה את החומה האחרונה נגד אישור מתווה הגז, דיבר הממונה על ההיגבלים העסקיים לשעבר על חוקיות השימוש בסעיף במקרה הנוכחי. שטרום: חסר במתווה פרק וזה פרק האכיפה

בתמונה הראשית: ועדת הכלכלה הראשונה לכנסת ה-20. מימין: יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ איתן כבל, יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין. צילום: ועדת הכלכלה

דרור שטרום, לשעבר הממונה על רשות ההגבלים העסקיים התייחס לאפשרות לעקוף את כל מערך הפיקוח על הגבלים עסקיים בהפעלת סעיף 52. לדבריו, "מילים כמו אפשרות, הזדמנות, סיכוי לשיפור – לא מספקות סיבה טובה לעקוף את מערך הפיקוח הנורמלי. אנחנו במשפחה של הפגיעות החמורות ביותר בתחרות, עד כדי יצירת מונופול מוחלט. צריך לשאול האם המתווה מגן מפני יצירת המונופול. השותפות בלווייתן לא קיבלה אישור של הממונה ובית הדין, וגם לא הייתה מקבלת אישור באף בית דין בעולם המערבי. בית הדין להגבלים עסקיים היה מקבל את זה, כי יש לו אפשרות לאזן את זה מול שיקולים אחרים כמו חוץ וביטחון – אם היה משתכנע. כל הנימוקים האלה היו צריכים להישמע במהלך נורמלי ותקין בבית הדין להגבלים עסקיים".

סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מוריס דורפמן, העיר כי "השיקולים לצו מוסכם הם לא מדיניים ביטחוניים לכן זה לא היה עולה בבית הדין". שטרום השיב: "רק בית הדיון להגבלים עסקיים, חוץ מהכנסת, יכול לאשר הקמת מונופול. באופן מוצהר לפי פסיקת בית המשפט העליון רצו לנתק את זה ממשרדי הממשלה, משום שההנחה הייתה שלא רוצים שפקידים יאשרו האם להקים מונופול או לא. כאשר באים לפגוע בערך יסוד כמו התחרות והשמירה מפני מונופולים המבחן האחד הוא של ודאות קרובה כמו מלחמה, שיש ודאות קרובה לכך שבאמת יקרה נזק מדיני דרמטי משמעותי וקריטי. ישנו מבחן אחר שעולה בקנה אחד עם ההתבטאויות שנשמעו בבוקר – זה מבחן אפשרות פוטנציאלית. שיש אפשרות שתקרה איזושהי תועלת. אבל ברגע שאנחנו במבחן האפשרות זה לא הרחוב להפעלת סעיף 52. אנחנו פוגעים בשלטון החוק ובשוויון בפני החוק".

עוד שטרום הוסיף כי קשה שלא להסתכל במתווה ולאבחן, כפי שציינה גם היועצת המשפטית לוועדה עו"ד אתי בנדלר, שפשוט חסר בו פרק וזה פרק האכיפה. "אין במתווה הזה, יהיה אשר יהיה מעמדו, אכיפה. שמעתי שאפשר לבטלו אם לא יגיעו לאבני הדרך. דווקא כמי שאכף – גם כשמדינה טוענת שיש הפרה תמיד יש לגורם צידוקים וטענות שאתה גרמת לו להפרה ואז אתה מגיע לבית הדין להגבלים עסקיים, מקום שהמתווה לא רצה שנגיע אליו רק שבסוף הגענו אליו אחרי שנתנו מונופול של 100%. מי ששוקל להפר משטר רגולטיבי שוקל שיקולי רווח והפסד, אם נגרם לו יותר נזק כשהוא מפר אז הוא מציית. במתווה הגז, שהוא לא חוזה לשכ"ד או קניית רכב, יש פגם יסודי שאין לנו פרק אכיפה. אם אתה גורם לכך שיש מונופול אין מצב שאתה משאיר את הציבור ללא פיקוח מחירים. לכן גם אם מחליטים לבוא ולחתום על סעיף 52 ולאשר מונופול לא רק בייצוא גם בשוק מקומי אי אפשר לעשות מעשה שלם בלי משטר ברור של פיקוח מחירים".

ח"כ יחימוביץ שאלה האם הפעלת 52 הייתה מלאכותית והאם שטרום מזהה אבני דרך שיאפשרו יציאה מהמתווה או סנקציות שיאפשרו לחייב את החברות למלא את חלקן בו. שטרום השיב כי הוא לא יודע אם הפעלת סעיף 52 הייתה מלאכותית, אך הוא היה אומר "שזה מעשה שבדיעבד יראה כקלות ראש. הייתי מסתפק בלהגיד שההפעלה חסרת בסיס מספיק". באשר ליכולת של המדינה לחזור בה מהמתווה או לאכוף אותו על הצד השני אמר: "כל רשות מנהלית בהתקיים נסיבות חריגות רשאית לשקול מחדש ולחזור בה". עם זאת הוא הוסיף כי במתווה של יותר מ-80 עמודים אין שום אמירה, אפילו ברמת ההגינות כלפי הצד השני, שקובעת מה יקרה אם הא לא יבצע את מחויבותו. "אי אפשר להשאיר את זה אמורפי בהשקעות בסדר גודל שכזה. ברמה המעשית אני לא רואה את מדינת ישראל חוזרת בה גם בהינתן אירועים שהייתי מצפה שהפטור יבוטל", אמר.

נציגת הרשות להגבלים עסקיים, מיכל כהן, אמרה כי המשמעות של הסדרת עניין כזה בבית הדין היא הקפאה ארוכה בשל הימשכות ההליכים. היו"ר כבל שאל האם הרשות שקלה את הסבירות שבהפעלת סעיף 52 וכהן השיבה כי ברשות סברו שהממשלה היא שצריכה לשקול זאת. היו"ר כבל העיר כי אם במקרה הזה הממונה מוותר על סמכותו לטובת הממשלה אפשר להגיד שבכל מחלוקת בין הממשלה לממונה אין טעם שהוא ייכנס לעובי הקורה ועדיף שהממשלה תחליט. "הרי יש ממשלה שנבחרה ותמיד תעשה טוב לאזרחים", אמר ח"כ כבל בציניות והוסיף: "זה נושא של פעם בחיים ועד היום אפילו לא שקלו להפעיל את הסעיף, חשבו שהחוק נגמר בסעיף 51 ופתאום הממונה מתפרק מסמכותו בנקודה אולי הדרמטית ביותר".

נציגת משרד המשפטים, עו"ד יערה למברגר, אמרה: "ניסינו להיעזר בהיסטוריה החקיקתית וללמוד מה חשבו אז, בשנת 1987 שביקשו לקבוע את הסעיף כך. למיטב הבנתי מצאנו עוגן שהתפיסה לא הייתה שצריך מלחמת עולם שלישית". על כך אמר היו"ר כבל: "כלכלת ישראל והתפיסה של מה הוא מונופול קיבלו בעשור האחרון מקום אחרי לגמרי. בשנת 87 היה לי אפרו וכל עולם ההגבלים היה אחר, הוא לא ידע שיש טיטולים הוא אפילו לא היה בחיתוליו". דורפמן הוסיף כי אין הבדל בין המצב בשנת 2004 למצב היום מבחינת רישיונות. הוא ציין "רוב הים לא נסגר" וכיוון לכך שייתכן שימצאו תגליות נוספות. היו"ר כבל אמר כי "זה כמו שתגיד לי שבעוד 20 שנה יש לי פוטנציאל להיות יותר גבוה". עוד טען דורפמן כי גם במקרה שבו לכל מאגר היה בעלים אחר המחיר היה נקבע לפי המאגר היעיל פחות. שטרום טען מנגד כי היה לחץ תחרותי לקבוע את המחיר לפי המאגר היעיל ביותר, עד לנקודה שבה היה נוצר שיווי משקל בנתחי השוק.