למרות הטענה של בכירי הממשלה כי יש לאשר את מתווה הפשרה עם מונופול הגז לצרכי הגז של מצרים, מציאת מאגרי הגז העצומים במדינה הערבית הייתה כנראה ידועה מבעוד מועד. טור דעה מאת ניצן מתן

"כולם ידעו על הגז המצרי – ושתקו"

טור דעה מאת ניצן מתן

בתמונה הראשית: אסדת ההפקה מאגר תמר. צילום: אלבטרוס

לפני שאכנס לעומקם של דברים אני מבקש לפתוח בנימה אישית: מזה מספר שנים שאני חי חיים של פעיל חברתי. אקטיביסט, אם תרצו. ההרגשה שמשהו מאוד לא טוב עובר על החברה הישראלית – לא מרפה ממני. זו הרגשה שמשהו יסודי במרקם החיים שלנו הולך ונפרם.

הנה נקודות למחשבה ולבחינת העניין.

לפני כחודשיים רעשה המדינה כאשר העיתונאי נדב פרי הלך להיות אחראי תקשורת של שותפויות הגז של תשובה. החשש היה, באופן מובן, שעבודתו החדשה השפיעה על שיקול דעתו האובייקטיבי כעיתונאי. החשש הזה לא נולד בחלל ריק, עקב העבודה שבשנים האחרונות שורה של פקידים בכירים עוברים לשורותיו של יצחק תשובה. התופעה מעלה את החשש שהסכומים הגבוהים שמחכים אצל חברות האנרגיה של תשובה מטים את שיקול דעתם המקצועי של הפקידים.

בזמן האחרון נראה שסל השירותים שהמדינה מעניקה לנו, בתמורה לכספי המיסים, הולך ומצטמצם, בעוד יוקר המחיה עולה ללא הרף. פרשיות שחיתות של עובדי ונבחרי ציבור רודפות זו את זו, ומערערות את האֵמון הציבורי במדינה ובמוסדותיה.

למרות כל זה עדיין הייתה בי אמונה בסיסית שהשלטון הבכיר במדינה מקדם את האינטרס הציבורי, כמיטב הבנתו והשקפת עולמו. וכן, כי ראש הממשלה ושריו מנסים לקדם את האינטרסים הלאומיים. אולי הם נכנעים פה ושם ללחצים אך ישנם קווים אדומים שהם לעולם לא יחצו. בשבועות האחרונים האמונה הזו נעלמה לחלוטין, והוחלפה בהרגשה קשה של מי שבגדו בערכיו הבסיסים ביותר.

ראש הממשלה ושר האנרגיה לחצו, וניסו להגיע לאישור מתווה הגז. במסגרת מאמצים אלו מנסים השניים לאשר שימוש בסעיף מיוחד בחוק, אשר אם יאושר יהפוך את חברות הגז למונופול. על פניו אין מדובר בעוד מונופול, אלא ביצירת קבוצת כוח כה חזקה, המהווה לדעתי סיכון ממשי לדמוקרטיה הישראלית. ההסבר לשימוש בסעיף זה אומר כי הוא בא למנוע איום ביטחוני חריג, שיש להימנע ממנו בכל מחיר. ראש המטה לביטחון לאומי ומשרד החוץ הוציאו מסמכי עמדה המסבירים, שאם לא נמכור כמויות גז ניכרות למצרים הדבר עלול "להגביר את חוסר היציבות, על השלכותיו הגיאופוליטיות השליליות לרבות ביחס לישראל." הקבינט המדיני ביטחוני הצביע בעד המהלך הזה כדי להימנע ממצב "בעל השלכות שליליות משמעותיות על יחסי החוץ ועל ביטחון המדינה".

אין זה סוד שאני בין המתנגדים למכירת הגז לחו"ל, עקב חוסר הכדאיות הכלכלית של מהלך זה, ומכיוון ששימוש בגז לצרכים של תושבי הארץ יצמצם משמעותית את זיהום האוויר, ועל כן יש להעדיפו על ייצוא.

למרות המחלוקת העקרונית והעמוקה בנושא מכירת הגז, מעולם לא זלזלתי, ולא הקלתי ראש בסיכונים הקיימים מדרום. דעתי נסמכה על כך שהאיום אכן קיים, אך חשבתי שעדיפים יתרונותיו המשמעותיים של הגז הטבעי למשק הישראלי, על פני מכירת הגז למצרים. בחודש אוגוסט נרעשנו לגלות שבמצרים התגלתה כמות משמעותית של גז, ולרגע נראה שהצורך המצרי בגז העברי כמו אינו קיים יותר. לאחר כמה שבועות, מתוך סקרנות ותו לא, הקלדתי את המילים "Eni Egypt" בשורת החיפוש במחשב. לתדהמתי ראיתי שישנו מידע רב ופומבי, 443,000 תוצאות חיפוש, על תעשיית הנפט והגז המצרי. מסתבר שמאגר הגז הגדול שהתגלה לאחרונה מול חופי מצרים כלל וכלל אינו היחידי שהתגלה.

בשנת 2008 התגלה במצרים מאגר ימי גדול שהתחילה בו פעילות הפקה בשנת 2010. בשנת 2010 התגלו שני מאגרי ענק נוספים של נפט במערב מצרים. כמו כדי להכעיס התגלה מאגר גז ענקי נוסף בתחילת שנה זו, ממש באותו המדבר. אם כך, אין כאן תגלית גז אחת "מפתיעה", אלא חמש תגליות ענק בשנים האחרונות.

מה, אם כן, קרה כאן? האם ישנו מחדל מודיעני ענק של שירותי המודיעין שלנו, אשר כשלו, ולא הבחינו בשורות החיפושים והתגליות העצומות בעניין הנפט והגז, שהתרחשו במצרים? האם לא קם אף לא אדם אחד ואמר, כי הטיעון של ראש המל"ל שגוי בעיקרו? שהטיעון שיש עלינו לשווק גז למצרים כדי לשמור על יציבותה הינו שגוי? מאגר לוויתן לא יפותח לפני שנת 2020, בעוד שהמצרים הוכיחו את יכולתם לפתח מאגרי גז ימיים בתוך כשנתיים. במה יעזור לשלטון המצרי הגז הישראלי, אם כך? מאגר לוויתן, שכאמור, לא יפותח לפני שנת 2020, במה נועיל להם שנחוש להציל את משטרם במשך שש שנים, ללא עיכובים נוספים מצדנו, לאחר שהם יפיקו גז ממאגר הענק שמצאו?

הטיעון שהמצרים מתקשים לייצר גז עקב הפגיעה בצינור שמחובר לישראל גם הוא תמוה. הרי הרס הצינור בין ישראל למצרים אין בו כדי להשפיע, ולוּ במעט, על היכולת להעביר גז אל ארץ הנילוס. הדבר ברור לעין כאשר רואים שהצינור הפגוע נמצא בין אתרי ההפקה לישראל, ואין בפגיעתו להביא לניתוק המאגרים מקו החוף המצרי.

אני משוכנע, ועצוב על כך עד מאוד, שאין מדובר במחדל מודיעיני. איני מאמין ששירותי החוץ והמודיעין לא ידעו דברים אלו. אין זה סביר שהפעילות שקדמה לתגלית הגז מהגדולות בעולם כולו הייתה כה סודית, עד שהביון הישראלי נכשל באיתורה.

בעיני, חדל המאבק על הגז הטבעי להיות מאבק בין השקפות עולם. נראה לי שמדובר בשבר והרס של האֵמון הבסיסי בין המדינה לאזרחיה. כאשר הממשלה יודעת שהיא מצביעה בהצבעה גורלית – היא צריכה לקבל מידע אמין ואובייקטיבי. כאשר המידע שהיא מקבלת הוא כה מוטעה ומטעה – עלינו לדאוג עד מאוד. במקום לדווח על תגליות הענק אומרים שמצרים מתייסרת במחסור בגז, ויש עלינו לעזור לה. מסבירים שהרס הצינור הישראלי-מצרי פגע בתפוקת מתקני הזיקוק המצרי, כאשר אין בכך שמץ של היגיון. משכנעים שאמת בלתי מעוררת היא שמצרים תשמור לנו נאמנות אם נמכור לה גז. אם חס וחלילה, תהיה מהפכה אלימה במצרים, האם אנחנו באמת חושבים שמטורפי האסלאם יהפכו לאוהבינו בנפש עקב העובדה שמכרנו להם גז?

לדעתי אין כאן מחדל מודיעיני, יש כאן דבר חמור בהרבה. יש כאן שיבוש יסודי ובסיסי של כל אמות המידה המקובלות במדינה דמוקרטית. שרים שהצביעו בהצבעה גורלית על בסיס מידע שגוי מיסודו. המידע בעניין כה גלוי, עד שניתן למצאו בכמה דקות של שיטוט ברחבי האינטרנט. ועדות חקירה בוא יבואו. מבקר המדינה גם הוא. לפני דברים דרמטיים אלה, על חברי הכנסת לקרוא בשנית את המכתב ששיגרה אליהם התנועה לאיכות השלטון, ולעצור את מכירת החיסול של הגז הטבעי, פן יהיו שותפים לטעות היסטורית מהקשות שידענו. לעצור, לקרוא את הדיווח ששודר ב-BBC, להוציא מַחְשבון ולראות שמאגר הגז המצרי גדול בכפי שישה-עשר מלוויתן. לקרוא ולהיזכר בדבריהם של דוקטור שלמה ולד, ודוקטור סיניה נתניהו, מי שהיו המדענים הראשיים של המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה בשנת 2012: "דרושה מידה מינימלית של צניעות בכדי להבין שבקיום 440,000 BCM עתודות מוכחות ברוסיה, עשרות אלפי BCM (מוכחים) באיראן, אלג'יריה, קטר, מצרים, כמויות עצומות של פצלי גז בארה"ב – ישראל הינה שחקן שולי."

*פורסם לראשונה באתר המשמר החברתי

*הכותב הוא בוגר תואר ראשון במדעי הים ולקראת סיום תואר שני בגאוגרפיה עם התמחות בתחום האנרגיה. כותב רבות בתחום האנרגיה והסביבה למשמר החברתי וכבלוגר עצמאי