בחינה של חוק מיחזור הפסולת האלקטרונית ויישומו, על הקשיים הטכניים שנמצאים בו ונקודת המבט של משרד רואי חשבון. טור דעה של רו"ח דולב חסיד
חוק הפסולת האלקטרונית – מורה נבוכים
טור דעה של דולב חסיד
כחלק מהניסיון של מדינת ישראל ליישר קו עם החקיקה העולמית בתחומי המיחזור וההתמודדות עם בעיית הזיהום הסביבתי החלה כנסת ישראל ב"חקיקה ירוקה".
החל משנת 2014 נכנס לתוקף החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012 – הידוע בפשטות כ"חוק הפסולת האלקטרונית".
מטרת החוק היא לעודד שימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני, לקבוע הסדרים לעניין טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות ומצברים (להלן:"ציוד") על מנת לצמצם את כמות פסולת זו, למנוע הטמנתה ולהקטין את השפעתה השלילית על הסביבה.
החוק קובע חובות על שלוש סוגים של ישויות:
יצרנים ויבואנים.
משווקים.
מי שמחזיק בפסולת "שאינה מהמגזר הפרטי".
מכיוון שמרבית הישויות אינן מסוגלות לבצע את המיחזור בעצמן, נקבע כי יוקמו "גופים מוכרים" אשר ירכזו ויבצעו את פעולות הפינוי, ההפרדה והעברת הפסולת לגופים שאחראים למיחזור ולטיפול בה.
החוק קובע כי יצרן ויבואן (בעקיפין – באמצעות הגופים המוכרים) יתקשרו עם גוף מוכר ויבצעו מיחזור של הציוד אותו מיצרים או מייבאים, במטרה שעד שנת 2021 יגיעו לשיעור מיחזור של 50% (בטיפול בסוללות ומצברים נקבעו אחוזים אחרים).
מכיוון שהיצרנים של ציוד אלקטרוני והיבואנים שלהם מהווים את השלב הראשון בשרשרת, מטיל עליהם החוק אחריות מורחבת: החוק מטיל עליהם חובת דיווח, הכוללת בעיקר דיווח על פריטי הציוד שמייצרים או מייבאים (כמות, משקל, סיווג ומספר סוללות) ובנוסף חלה חובה להכין ולפרסם הוראות לטיפול סביבתי והכנה לשימוש חוזר בציוד. במידה והיצרן או היבואן מבצע הליכים של מיחזור, איסוף פסולת או שימוש חוזר בפסולת, מחובתו לדווח עליה.
בנוסף לחובת הדיווח, אותה יש לבצע 3 פעמים בשנה (ובהן דיווח שנתי מבוקר על ידי רואה חשבון ועוד שני דיווחים חצי שנתיים), על היצרנים\יבואנים לממן את פעולות הגוף המוכר: המימון ייעשה בצורה ותנאים שוויוניים (ביחס לכמות הפסולת וסוגה). נכון למועד כתיבת שורות אלו אושרו 2 גופים מוכרים : תאגיד מ.א.י ואקומיוניטי.
יובהר, כי מתחת למשקל ציוד של 1,000 קילוגרמים בשנה ומספר מוצרים הנמוך מהכתוב בתקנות, ייחשב היצרן\יבואן כפטור מהתקשרות עם גוף מוכר אך יחויב בדיווח שנתי מבוקר על ידי רואה חשבון למשרד להגנת הסביבה וייקרא "יצרן\יבואן בהיקף מוגבל". ככלל אצבע ניתן לומר כי מספר המוצרים לצורך הפטור הוא 200 מוצרים – אך מכיוון שהתקנות מפרטות מספרי מינימום שונים לקבוצות סיווג שונות מומלץ לכל יצרן\יבואן לבדוק באופן פרטני.
החוק מטיל גם חובה על מי שאינו מייצר או מייבא בעצמו ציוד אלא משווקו במסגרת עסקו. חובותיו של המשווק הם בעיקר בכך שעליו לאפשר לרוכשים ממנו למסור לו (במועד המכירה\אספקה) פסולת של ציוד אשר דומה לזו שרכש (לדוגמא, ברכישת מקרר מחנות חשמל חלה חובה על חנות החשמל לקבל את המקרר הישן של הקונה – וזאת ללא עלות!).
על המשווק לפרסם, במקום גלוי לעין, את אפשרויות ההחזרה של הפסולת, לנהל רישום של הפסולת שמתקבלת אצלו ולקיים את הוראות החוק בנוגע לתנאי אחסונה עד לפינויה (ללא עלות) על ידי הגוף המוכר ובתיאום עימו.
חובה אחרונה (ומוזרה, יש לומר) חלה על מי שמחזיק בפסולת "שאינה מהמגזר הפרטי". ההגדרה של מחזיק בפסולת "שאינה מהמגזר הפרטי" כוללת כל בית עסק המחזיק פסולת אלקטרונית בכמות שאינה מתאימה לשימוש ביתי (לדוגמא מספר מחשבים\מדפסות\מזגנים). במילים אחרות, עסק שיש בו מחשב אחד לא חייב אך עסק ובו 4 מחשבים – כן חייב.
החובה היחידה החלה על אלו היא התקשרות עם גוף מוכר (ללא תשלום) ואי קיומה אינו גורר סנקציות כלשהן.
יודגש כי חלק גדול מהגדרות החוק אינו מנוסח בצורה ברורה ובנוסף ישנן הגדרות אשר מחייבות ידע טכני (כדוגמא הגדרת המונח "ציוד חשמלי ואלקטרוני"): הגופים המוכרים מחזיקים בידע רב ואנשי מקצוע אשר מתמחים נקודתית במתן מענה לכל שאלה וסוגיה הקשורה לקיומו של החוק ועל כן מומלץ לפנות אליהם במידה וישנן אי בהירויות בנוגע לכתוב בחוק.
לעיתים ייתכן והגופים המוכרים יאפשרו לחברות הקלות או יפרשו את החוק בפרשנות כזו או אחרת. יש לשים לב כי למרות שהדבר נדרש ומבורך, אין לגופים המוכרים סמכות להקל בהוראות החוק ובעתיד, במידה ומשרד להגנת הסביבה יבצע ביקורת ייתכן וההקלה\הפרשנות לא יתקבלו ולכן טוב יהיה אם חברות המקבלות הקלות\פרשנויות מהגופים המוכרים יצטיידו באישור עליהן בכתב.
למרות שהחוק עבר כבר בשנת 2012 וחובת הדיווח הראשונה היא לשנת 2014 (מחודש מרץ בלבד) לא השכילו במשרד להגנת הסביבה להוציא הנחיות ולהשקיע משאבים בהסברה על החוק: לשם המחשה, בהתאם לחוק על החברות לדווח דיווח שנתי מבוקר עד 30/4/2015 על שנת 2014. נכון לתאריך זה המשרד להגנת הסביבה טרם אישר את נוסחי הטפסים של דיווחי היצרנים\יבואנים לגופים המוכרים.
בנוסף, המשרד להגנת הסביבה טרם סיכם עם לשכת רואי החשבון נוסח מוצע של דוח המבקר לדוחות. כפועל יוצא מכך שהמשרד להגנת הסביבה בעצמו אינו לוקח ברצינות מספקת את קיום החוק, חברות רבות לא מכירות כלל את החוק ולא ביצעו כלל דיווחים או התקשרות עם אחד מהגופים המוכרים.
יודגש כי בהתאם לאמור בחוק, אי ביצוע החובות יכול לגרור עיצומים כספיים בסכומים לא מבוטלים שיכולים להגיע גם למאות אלפי שקלים. ועל כן מומלץ לכל הישויות הרלוונטיות להתחיל ולהיערך לקיומו ואימוצו של חוק זה.
חוק זה הוא בעצם "אחיו הצעיר" של חוק דומה נוסף הידוע "כחוק האריזות". בסמוך לאחר חקיקת חוק האריזות גיבשו לשכת רואה חשבון והמשרד להגנת הסביבה נוסח מוסכם של חוות דעת רואה חשבון על הדוח השנתי. הנוסח כולל מספר בדיקות ספציפיות אשר אותן על רואה החשבון לבצע כדי להגיע למסקנה שדוחות החברה נאותים. לאור ניסיוננו בביקורת חוק האריזות גילינו שבחלק גדול של המקרים לא ניתן לבצע את כל הבדיקות כלשונן אך ניתן לבצע בדיקות חלופיות אחרות אשר ביצוען מאפשר לרואה החשבון לרשום חוות דעת חלקה ללא הסתייגויות.
לאחרונה פרסמה לשכת רואה חשבון נוסח מוצע: שטרם הוסכם עם המשרד להגנת הסביבה, לחוות דעת בנושא חוק הפסולת האלקטרונית, חוות הדעת דומה מאד לזו של חוות הדעת בחוק האריזות (בשינויים המתבקשים).
מניסיוננו, כאחד המשרדים אשר מלווה חברות מדווחות כבר משנת הדיווח הראשונה, בדומה לדעתנו בנוגע לחוק האריזות, אנו סבורים כי בחוות דעת אלו אל לה ללשכת רואה חשבון להגביל את רואי החשבון במספר בדיקות "סגורות". לדעתנו על לשכת רואה חשבון לפרסם תוכנית ביקורת מוצעת שתכלול את כל הבדיקות שנכללו בחוות הדעת ובנוסף אליהן בדיקות חלופיות נוספות (בדיקות מבססות וכלליות).
אנו מודעים לכך שרישום הבדיקות ספציפיות בחוות הדעת עצמה נעשה בכדי לקבוע מעין נוסח אחיד וסטנדרט אחיד שאותו יהיה למשרד הגנת הסביבה קל יותר לקבל, אך אנו בדעה כי רואי החשבון אינם "חותמות גומי" או זרוע ביצועית של חוק כזה או אחר, אלא אנשי מקצוע בעלי ניסיון בביקורת אשר יידעו לקרוא ולבצע תוכנית ביקורת ומתן חופש ביקורת לרואה החשבון יניב ביקורת איכותית ויעילה הרבה יותר.
לדעתנו, שימוש בטכניקה של רשימת בדיקות סגורה, בייחוד כאשר חלק מהן אינו בר ביצוע בחלק נרחב מהחברות ועלול ליצור זילות בביקורת, מאחר וביצוע הבדיקות יהפוך לעיקר ולא בדיקת נאותות הרישומים.
גם אם דעתנו זו לא תתקבל על ידי מוסדות הלשכה וחוות הדעת של החוקים הללו תשארנה במתכונתו הנוכחית, אנו מאמינים כי לרואה החשבון מותר לסטות מהנוסח המוסכם ולרשום את הבדיקות אשר ביצע בפועל, בהתאם לשיקול דעתו. זאת על מנת להגיע למסקנה כי הדוח של החברה המדווחת משקף\אינו משקף את המצב בפועל. זאת, בין היתר, בהתבסס על האמור בגילוי דעת 7 ותקן ביקורת 70 של לשכת רואה חשבון בדבר דוחות מיוחדים של רואי חשבון.
זאת בנוסף לאפשרות של רואה החשבון להסתייג, להימנע או להפנות את תשומת הלב בהתאם לשיקול דעתו ולנתונים הספציפיים של הדוח והחברה. סטייה שכזו מהנוסח המוסכם יכולה להיות מלווה בהפניית תשומת הלב כדלקמן:
"מבלי לסייג את חוות דעתנו הנ"ל אנו מפנים את תשומת הלב כי חלף נהלי הביקורת שהוסכמו על ידי לשכת רואי חשבון, ביצענו נהלי ביקורת אחרים, כמפורט בחוות הדעת, אשר להבנתנו המקצועית הינם נהלים חלופיים מספקים בהתאם לנסיבות".
בשיחות סגורות עם לשכת רואה חשבון הובהר לנו כי המשרד להגנת הסביבה אישר לרואי החשבון "לסטות" מהנוסח המוסכם ולשנות את הבדיקות אותן ביצע בהתאם לבדיקות שבוצעו בפועל. וזאת מבלי להסתייג או להפנות תשומת לב. כאמור לעיל, מדובר על אישור חשוב והכרחי לשם עבודתו התקינה של רואה החשבון המבקר. אנו רואים חשיבות בכך שהדבר יקבל ייכתב בצורה ברורה על גבי חוות הדעת המוצעת.
הכותב הינו רואה חשבון במשרד קבקוב בלאס ושות', רואי חשבון.