יעד שילוב האנרגיות המתחדשות של 22%-35% עד שנת 2030 שהגיעה אליו הוועדה הבין משרדית והוצג השבוע (ג') בכנס של המשרד להגנת הסביבה התברר כיעד שהרגולטורים לא רואים כסופי: המשרדים צפויים להילחם להוריד את היעד עד להגשת המסקנות הסופיות לממשלה בחודש ספטמבר

יעדי פריז: המשרד להגנת הסביבה ניצב לבד מול רשות החשמל, משרד האוצר ומשרד האנרגיה

יעד שילוב האנרגיות המתחדשות של 22%-35% עד שנת 2030 שהגיעה אליו הוועדה הבין משרדית והוצג השבוע (ג') בכנס של המשרד להגנת הסביבה התברר כיעד שהרגולטורים לא רואים כסופי: המשרדים צפויים להילחם להוריד את היעד עד להגשת המסקנות הסופיות לממשלה בחודש ספטמבר

בתמונה הראשית: בתמונה: דוד לפלר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ואבי גבאי, השר להגנת הסביבה. יחייכו גם עם הגשת המסקנות הסופיות? צילום: אדיר פטל, תשתיות

השבוע (ג') נערכה ההכרזה על מסקנות הוועדה הבין משרדית שניסחה את המלצותיה ליעדים המחייבים של הפחתת פליטת גזי חממה שתגיש המדינה בסוף השנה בוועידת האקלים בפריז. בוועידה הבין מכרזית השתתפו כ-70 נציגים שונים של משרדי ממשלה, רשויות סטטוטוריות, רשות החשמל, רשות המים, רשות הגז, חברת החשמל, נציגים של שלטון מקומי, עיריות, פורום ה-15, נציגי תעשייה ומסחר, איגודים מקצועיים וסביבתיים, מומחים מהאקדמיה בתחומי אנרגיה, סביבה, תחבורה ותעשייה. בוועדה הוקמו 5 צוותי עבודה שבחנו את הפוטנציאל, ביצעו ניתוחי עלות-תועלת וגם בחנו את החסמים השונים ואת אמצעי המדיניות ליישום בחמישה סקטורים שונים: ייצור חשמל, תחבורה, התייעלות אנרגטית במבנים, תעשייה ופסולת לחקלאות. צוות שישי בוחן את ההזדמנויות הגלומות לתעשייה הישראלית בהתחשב בהתקדמויות העולמיות.

לוועדה היו שלוש מטרות:

1. לגבש יעד לאומי להפחתת פליטות גזי חממה לשנת 2030 כולל יעד ביניים לשנת 2025.

2. לגבש אסטרטגיה כדי ליישם את אותו פוטנציאל כלכלי למשק.

3. להקים מערך לאומי שיבצע בקרה, מעקב ודיווח לממשלה, לציבור ולאו"ם על ההתקדמות.

אומנם שילוב האנרגיות המתחדשות אינו אחד מהחלקים הללו, אך התפקיד המשמעותי שהוא מגלם בהפחתת הפליטות באה לידי ביטוי כששומעים את נציג המשרד להגנת הסביבה בוועדה מדבר על כך שייצור חשמל אחראי על 55% מהפליטות המזהמות במדינה. הנתון הגבוה אף מגיע כשמחשיבים את ייצור החשמל מהגז הטבעי, שהוא אומנם צורת ייצור החשמל הכי פחות מזהמת מבין הדלקים הפוסיליים – אך הוא עדיין מזהם מאוד יחסית לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. המזהם השני הגדול ביותר במדינה הוא ענף התחבורה, שאחראי על 20% מהזיהום.

עקב החלק הגדול של ייצור החשמל במדינה בפליטת החומרים המזהמים, החליטה הוועדה על הצורך להעלות את החלק בייצור החשמל של האנרגיות המתחדשות עד שנת 2030 לטווח של בין 22%-35%, וזאת כשהיום ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות עומד על כשני אחוזים בלבד. כזכור, היעד לשנת 2014 עמד על 5% והיעד לשנת 2020 עמד על 10%. את היעד הראשון לא השגנו ואת היעד השני אנחנו לא צפויים להשיג.

כשהוצגו היעדים שגיבשה הוועדה הורגשה תכונה רבה והתרגשות באולם. מדובר ביעדים שעומדים באותה רמה עם יעדי העולם וגורמים לכך שישראל לא תפגר מאחור בתחום ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות. מדובר גם במספרים שעוברים בהרבה את ההערכות האופטימיות ביותר שהיו בענף לגבי המספרים שהוועדה תציג, כשאפילו מספר דקות לפני תחילת האירוע עוד נשמעו הערכות על טווח של בין 17% ל-22% אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030. ההערכה היא שכשיוגשו ההמלצות הסופיות לממשלה בעוד כחודש וחצי, אלה אכן יהיו היעדים הסופיים.

ההתנגדויות ליעד הגבוה מגיעות מכל הרגולטורים של התחום. משרד האנרגיה עוד מצניע יחסית את ההתנגדות שלו ובעיקר משמיע התרעמויות מאחורי הקלעים, חזי ליפשיץ אומנם דיבר בכנס בעד היעדים, אך הדיווחים מדברים על חילוקי דעות קשים בתוך המשרד עצמו. בניגוד למשרד האנרגיה, רשות החשמל ומשרד האוצר אומרים בפה מלא שהיעדים האלה אינם ריאליים. נציג אגף התקציבים באוצר דיבר בכנס על כך שגם היעד של ה-22% הוא אינו ריאלי בעיניו. הנציג דיבר על כך שהכסף שמועבר אל האנרגיות המתחדשות לא מתגלגל חזרה אל הציבור, בניגוד לכסף שמושקע בהתייעלות אנרגטית והציבור מקבל עליו תמורה טובה. נציג אגף התקציבים אמר כי כדי לעמוד ביעדים של מדינות ה-OECD אנחנו לא צריכים להגיע ליעד של 30% אנרגיות מתחדשות אלא ליעד של 20%. ההצהרה של נציג אגף התקציבים שהעלתה את התרעומת הרבה ביותר באה כשהוא אמר שצריכת החשמל בישראל לא עולה בניגוד לציפיות, וכי הרזרבה של משק החשמל עומדת היום על 130%, כשהיעד הוא 120%.

אחרי נציג התקציבים דיברה נורית גל מרשות החשמל, שחיזקה את דבריו והדגישה את הנושא של צריכת החשמל בישראל שלא עולה בניגוד לציפיות, וההצטרפות של תחנות כוח חדשות למאגר החשמל כמו דליה ודוראד. לטענת גל, ההאטה בביקוש באה עקב מעבר של התעשייה הישראלית מתעשייה מוטה לצריכת אנרגיה גבוהה לתעשייה שהיא יותר נוטה לנתינת שירותים. לפי גל, עקב הירידה בביקוש והתוספת בתחנות כוח, רק בעוד 10 שנים צריכת החשמל במדינה תגיע ליעד של 20% רזרבה, ובעשר השנים האלה: "נתקשה להכניס יצרני חשמל חדשים". גל הוסיפה עוד בעיות שגורמות האנרגיות המתחדשות: העלות שלהן גבוה מאוד יחסית לייצור חשמל אחר- האחוז הראשון של אנרגיות מתחדשות במדינה עלה כחמישה אחוזים מעלויות הייצור. גל הדגישה שאומנם העלויות של המתחדשות יורדות עם הזמן, אך הוסיפה כי עלות החיבור של האנרגיות המתחדשות לרשת עולה הרבה כסף מאחר ותחנות הכוח המתחדשות נמצאות רחוק מהרשת, לדוגמה תחנת הכוח הסולארית באשלים שהחיבור שלה לרשת יעלה כ-600 מיליון שקלים. גל גם מתנגדת למתחדשות מסיבות של זמינות משתנה ומשמעות לרזרבות. גם גל נתנה את האופציה של דחיפת ההתייעלות האנרגטית קדימה כפתרון.

בתגובה אליהם דיבר איתן פרנס, יו"ר איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל: "כפי ששמעתם משני הדוברים האחרונים, למדינת ישראל מחוץ לאולם הזה אין קשר לעבודה היפה שעושה המשרד להגנת הסביבה. המספרים, העובדות, התשתית והכלכלה כולם מעוותים, האנשים האלה עובדים עליכם בעיניים, הם מסבסדים את הפחם, הם לא מתמחרים את העלויות החיצוניות, הם לא נותנים את הפרמיה על האנרגיה המתחדשת שמגיעה לנו – אתם קבעתם שמגיע לנו 8 אגורות על כל קוט"ש של חשמל סולארי, תנו לנו אותם. בישראל של היום זול יותר לייצר חשמל סולארי מאשר לשלם עליו לחברת החשמל. כשעושים אנרגיות מתחדשות זה הרבה יותר כלכלי כי זה מוריד את הנזק שגורם החשמל הפוסילי לבריאות".

תגובת משרד האנרגיה: המשרד היה שותף בתהליך הבינמשרדי בו נבחנו המנופים השונים לצמצום פליטות גזי החממה, המשרד עדיין ממשיך את הבחינה המקצועית והשפעתה על משקי האנרגיה.

כזכור, אלה הם הצעדים המרכזיים בהם יש לנקוט על פי הוועדה:

– התייעלות אנרגטית: העבודה מראה את הכלכליות ופוטנציאל ההפחתה בסקטור המסחרי, הציבורי והביתי, דרך שינוי מערכות המיזוג והתאורה. כמו כן מראה העבודה את פוטנציאל החסכון המשמעותי בתעשייה דרך שינוי תפיסת ניהול האנרגיה וייצור מקומי של חשמל וחום (קוגנרציה). סה"כ, ניתן להפחית בממוצע כ-18% בצריכת החשמל בישראל שתוביל לחיסכון של מיליארדים ועשויה להביא לכך שלא יהיה צורך בהקמה של תחנת כח חדשה.

– ייצור חשמל: העבודה מדגישה את ההפחתות המשמעותיות ואת הכדאיות הכלכלית הנובעת ממעבר לשימוש בגז טבעי לעומת שימוש בדלקים מזהמים כמו פחם וסולר, בייצור החשמל. תיעדוף לגז במקום התעדוף לפחם יוביל להפחתה משמעותית בפליטות גזי החממה והזיהום.

– אנרגיות מתחדשות: הגדלת היחס של האנרגיות המתחדשות בתמהיל ייצור החשמל העתידי לכ-22% בשנת 2030, יוביל להפחתה של כ-20% מסך ההפחתה הנדרשת של גזי חממה, יגביר את הביטחון האנרגטי ארוך הטווח ואת מגוון מקורות ייצור החשמל.

– תחבורה ציבורית: יישום תוכנית הפיתוח של התחבורה הציבורית לטווח הבינוני והארוך עד 2030, תוביל להעברת 25% מהתחבורה הפרטית למערכות הסעת המונים, המבוססת על אוטובסים, רכבות כבדות ורכבות קלות. מעבר לשימוש בגז דחוס ברכבי דיזל כבדים ובעיקר במשאיות ואוטובוסים, נמצאה ככלכלית והיא בעלת תועלות רבות להפחתת רמות זיהום האוויר והגודש במרכזי הערים.

אמצעי המדיניות העיקריים בהם יש לנקוט על מנת להגיע אל היעד כוללים תיעדוף גז טבעי על פני פחם בייצור חשמל, הקמת קרן לאומית להתייעלות אנרגטית, אשר תאפשר מימון ותמיכה בהתייעלות אנרגטית, יצירת תמריץ כלכלי ליצרני החשמל להשקיע בחיסכון בחשמל ואמצעים נוספים הכוללים אימוץ בפועל של תקן לבנייה ירוקה בבנייה חדשה בכל הרשויות בארץ ופיתוח מערך התחבורה הציבורית.