פסק דין: חברות הדלק יצטרכו לשלם מס על דלק גם אם לא קיבלו תמורה עבורו

בהחלטה שמשמעותה הכלכלית לשנים הבאות היא מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה, דחה אתמול שופט בית המשפט המחוזי בלוד את התביעה של דלק, דור אלון ו-TEN

לפסק הדין שהתקבל השבוע על ידי השופט אחיקם סטולר מבית המשפט המחוזי בלוד משמעות כלכלית נכבדה, שכן ההחזר הנטען הוא בשיעור של עשרות אם לא מאות מיליונים כשמדובר בכל חברות הדלק. התביעה שנדונה במקרה זה הוגשה בשם שלוש חברות בלבד, אולם יש לה השלכה על שאר חברות הדלק בארץ.

​לאחר כעשור של התדיינויות משפטיות והגשת תביעות מצד חברות הדלק הגדולות בארץ להכרה של רשות המסים בחובות אבודים בבלו על הדלק, דחה השופט את תביעתן המאוחדת של דור אלון, דלק ו-Ten וקבע כי אין כל עיגון בלשון חוק הבלו להכרה בחוב אבוד וכי המחוקק אף לא מצא לנכון לתקן את לשון החוק בנושא, למרות פניות מצד יצרניות הדלק.

התביעה המאוחדת נסובה סביב דרישתן של חברות הדלק להחזיר להן את הבלו ששילמו למדינה, במקרים בהם לא קיבלו את התמורה עבור אותו דלק שמכרו ללקוחות כגון זכייני תחנות דלק, מפעלים וכו' וכאשר ניסיונות הגבייה מלקוחות אלה על ידן לא צלחו. תביעתן של חברות הדלק התבססה בעיקרה על הפסיקה הקיימת באשר לחובות אבודים במע"מ, לפיה נקבע כי אין צדק בכך שעוסק ישלם מס ערך מוסף למדינה במקרה בו לא קיבל תמורה עבור השירות או המוצר שסיפק.

לפי עמדת המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד אלפא לבנה מפרקליטות מחוז ת"א ושהתקבלה על ידי בית המשפט, עצם התשלום עבור הדלק על ידי הצרכן אינו רלוונטי לצורך גביית המס שכן, חוק הבלו מציין בבירור כי יצרנית הדלק היא הנושאת בנטל תשלום המס עם משיכת הדלק ממקום ייצורו. זאת ועוד, המס המוטל על דלק כגורם מזהם נועד להפנים את ההשפעות השליליות שלו, כמקובל במדינות נוספות בעולם, ועל כן – יש למסותו על פי צריכתו בפועל; דהיינו, הצרכן הסופי עשה שימוש בדלק וזיהם את הסביבה גם אם לא שילם ליצרנית עבורו ועל כן, המס עדיין מקיים את תכליתו.

השופט סטולר ציין כי "לב לבה של הבעיה הוא שאין בחוק הבלו כל אזכור ולו גם מינימלי לעניין של חובות אבודים. אין זה ייתכן כי בית המשפט יבנה קונסטרוקציה משפטית כלשהי מבלי שתהא לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק".

[wysija_form id="4"]