הרבה מילים, סיסמאות וכותרות חסרות שחר נזרקו לאוויר בחודשים האחרונים בהקשר מאגרי הגז הטבעי. אין ספק שהגז הזה הוא משאב ציבורי ומגיע לכולנו ליהנות ממנו. אך לפני שרצים עם העדר ומחסלים עוד יוזמה ברוכה – הנה כמה נתונים מעניינים שכדאי לקחת בחשבון. טור דעה

​הגז הטבעי בישראל – מה הציבור מפספס?

הרבה מילים, סיסמאות וכותרות חסרות שחר נזרקו לאוויר בחודשים האחרונים בהקשר מאגרי הגז הטבעי. אין ספק שהגז הזה הוא משאב ציבורי ומגיע לכולנו ליהנות ממנו. אך לפני שרצים עם העדר ומחסלים עוד יוזמה ברוכה – הנה כמה נתונים מעניינים שכדאי לקחת בחשבון. טור דעה

בתמונה: אמיר פוסטר. ועידת תעשיית העתיד, צילום: גונן גלין

אמיר פוסטר

א. רווח: חלקו של הציבור ברווחי מאגרי הגז תמר ולוויתן הוא 81% (68% באמצעות המיסוי ו-13% באמצעות השקעה ישירה ופנסיונית), חלקם של בעלי העניין הישראלים 7% וחלקה של נובל 12%.

ב. יוקר מחייה: שוב המדינה מעכבת את פיתוח הגז הטבעי וחוזרת בה מהסכמים. העיכוב הזה מונע ירידת מחירים משמעותית בשלל תחומי חיינו.

ג. איכות סביבה: כל עיכוב נוסף בפיתוח משאיר אותנו לנשום אוויר מזוהם העולה מתחנות הכוח הפחמיות המזהמות וממפעלי תעשיה השורפים סולר יקר ומזהם.

ד. גורם מייצב אזורי: במקום להשתמש בגז הטבעי כמנוף גאו-פוליטי, מדינת ישראל לא מצליחה ליצור אופק ראוי לפיתוח מאגר לוויתן, ובזמן זה הלקוחות הפוטנציאלים (מצרים וירדן), התחילו לפנות למקורות אספקה אחרים.

ה. רגולציה: בגלל פקידי ממשלה חלשים ההולכים שבי אחרי פוליטיקאים ספורים וקבוצות פופוליסטיות – כל אזרחי מדינת ישראל נפגעים.

צריך לשים לזה סוף ולתת לשוק הגז את האפשרות לפרוח. לטובת כולנו.

הכותב הוא מומחה בנושא גז טבעי, המייעץ לחברות גז, ארגוני איכות סביבה ובעבר למוסדות ממשלת ישראל