לפי מדענים, מאות אלפי עטלפים נהרגים בידי טורבינות רוח גרמניות מדי שנה, כשהמספר של הטורבינות האלה אף מתוכנן לגדול בקרוב. יותר משני-שליש מהעטלפים שנהרגים על ידי טורבינות רוח על קרקע גרמנית הם עטלפים המהגרים בין איזורים חורפיים לקיציים, אוכלוסייה שאמורה להיות מוגנת על ידי אמנה של האו"ם

טורבינות הרוח הגרמניות מחסלות את העטלפים

לפי מדענים, מאות אלפי עטלפים נהרגים בידי טורבינות רוח גרמניות מדי שנה, כשהמספר של הטורבינות האלה אף מתוכנן לגדול בקרוב. יותר משני-שליש מהעטלפים שנהרגים על ידי טורבינות רוח על קרקע גרמנית הם עטלפים המהגרים בין איזורים חורפיים לקיציים, אוכלוסייה שאמורה להיות מוגנת על ידי אמנה של האו"ם

גרמניה נמצאת כרגע בעיצומו של מירוץ עם עצמה להגדיל את ייצור החשמל שלה מאנרגיות מתחדשות ב-30% עד שנת 2020, מהלך שנתפס כצעד מבורך על ידי רוב האוכלוסייה, אך לא על ידי ארגוני השמירה על הציפורים מאחר והן הורגות כמות גדולה של ציפורים ועטלפים מדי שנה. בשל ההרג הטורבינות מצויות בקונפליקט עם החקיקות הסביבתיות הגרמניות והבינלאומיות, והאמנה של האו"ם לשמירה על חיות בר נודדות, שגרמניה חתומה עליה. אמצעים שמפחיתים את ההרג זמינים אך המפעילים לא משתמשים בהם באופן עקבי, מאחר וההסכמות שנחתמו עם האו"ם אינן מחייבות משפטית ולכן אין להן השפעה על הרשיונות.

"אנחנו מעריכים שרק חלק מזערי מ-24,000 טורבינות הרוח בגרמניה שהוקמו עד שנת 2014 עומדות בסטנדרטים ההכרחיים לשימור של מינים מוגנים. הרבה טורבינות, בעיקר הישנות, עובדות בלי אמצעי הפחתה נדרשים", לפי כריסטיאן וויט, ביולוג וחוקר עטלפים במכון המחקר לחיות פרא הגרמני לייבניץ.

לפי ההערכות, כל טורבינת רוח גורמת למוות של בין 10 ל-12 עטלפים כל שנה אם לא מופעלים אמצעי הפחתה. המספרים האלה משתנים עם המיקום הגיאוגרפי והסוגים של הטורבינה. המדענים של ה-IZW מסכימים שאם כל הטורבינות בגרמניה היו מופעלות בלי אמצעי הפחתה, קרוב ל-250,000 עטלפים היו מתים מדי שנה. יותר משני-שליש מהעטלפים שנהרגים באים במקור מארצות רחוקות וחוצים את גרמניה בעונות הנדידה.

במידה וההקמה של טורבינות רוח תימשך במתכונת הנוכחית ואמצעי הפחתה רבים יותר לא יינקטו, אוכלוסיות העטלפים במדינות מהן הם מגיעים צפויות להיפגע משמעותית בשנים הקרובות.  לפי המדענים לא מדובר רק במספר של הטורבינות, אלא גם בגודל שלהן: לטורבינות רוח מודרניות יש להבי רוטור גדולים ובשל כך הן רווחיות כבר בעוצמות רוח נמוכות. מאחר ואמצעי מניעת הרג יעיל יעצור את הטורבינה בעוצמת רוח נמוכה, המפעילים של הטורבינה יאלצו להפסיד כסף כדי להפעיל את האמצעים.

מעבר לכך, מדענים טוענים שהעטלפים חשופים לכוחות פיזיקליים חזקים יותר כשהם חשופים ללחץ אוויר פתאומי מלהבי הטורבינה. הכוחות החזקים האלה יכולים להוביל למוות של העטלפים בשל נזק לאיברים הפנימיים ולאוזניים, עליהן הם נסמכים כדי לשמוע את קריאות האקו הממקמות אותם במרחב באופן כללי ולמטרת ציד ספציפית. מאחר והנזק הזה לעטלפים לא הורג אותם מיידית אלא רק לאחר מספר שעות או ימים, המדענים סבורים כי מספר גדול יותר של מיתות לא מדווח, מאחר והוא לא קורה במקום ההרג של העטלפים.

גדי הראלי, מנכ"ל האגודה הישראלית לאנרגיית רוח: "עם מעל 370 ג'יגה-וואט של אנרגיית רוח המותקנת בעולם לפי דוח של האיגוד העומי לאנרגיית רוח, מהם כ-45 ג'יגה-וואט בגרמניה, אכן צצים אתגרים שאיתם על תעשיית אנרגיית הרוח להתמודד. נושאים אלו מיוצגים בכנס העולמי שיתקיים בישראל באוקטובר, שם הושם דגש מיוחד על הדו-קיום שבין אנרגיית הרוח והסביבה. יחד עם זאת, מעבר לעובדה שישראל רחוקה שנות אור ממצבה של גרמניה בהתקדמות השימוש באנרגיות מתחדשות בכלל ואנרגיית הרוח בפרט, הציטוטים המוזכרים בכתבה עלולים להטעות את הקורא. אמנם בתחילת דרכה של התעשיה הותקנו טורבינות מבלי שנלקחו בחשבון שיקולים של תאימות סביבתית ראויה – שיקולים הנלקחים כיום בחשבון בתכנון של כל חוות רוח, כך שהאמירה כי "אילו לא נעשה שימוש באמצעי הפחתה היו נהרגים 250,000 עטלפים בשנה" מקבילה לטענה כי אילו בני אדם היו חוצים את הכביש רק בעיניים עצומות היו נהרגים מליוני בני אדם נוספים מתאונות דרכים. המאמר לא טרח אף לציין כי כמות בעלי החיים או עטלפים המוצאים את מותם לכל מגה-וואט מותקן של טורבינות רוח קטן משמעותית מהתמותה הנובעת מכל מגה-וואט מותקן המיוצר בטכנולוגיות אחרות. אין אנו לוקחים בקלות ראש השפעות סביבתיות, קטנות כגדולות, אך הצגת הדברים באופן פופוליסטי, עלול לפגוע ביכולת לפעול כדי להתקדם אל המטרה שאמורה לכוון את צעדינו – הפחתת השימוש במקורות מזהמים שאינם מתחדשים באופן שיאפשר לא רק לעטלפים להמשיך ולשרוד אלא גם לכל שאר בעלי החיים – כולל בני האדם".

[wysija_form id="4"]