בכנס שנערך היום (ב') בכנסת בנושא הדרכים להתמודד עם משבר מונופול הגז הטבעי, הציגה עמותת צלול נייר עמדה הקורא למדינת ישראל לאמץ את המודל הנורבגי לניהול משאבי הגז והנפט כפתרון למשבר מונופול הגז, לניצול תמלוגי הגז וכפתרון לפיקוח הלקוי לטענתם ולסיכון הרב הנשקף לדעתם מתעשיית קידוחי הים בישראל

עמותת צלול: על ישראל לנהוג כנורבגיה ולהעביר את המאגרים לתאגיד לאומי

בכנס שנערך היום (ב') בכנסת בנושא הדרכים להתמודד עם משבר מונופול הגז הטבעי, הציגה מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת צלול נייר עמדה הקורא למדינת ישראל לאמץ את המודל הנורבגי לניהול משאבי הגז והנפט כפתרון למשבר מונופול הגז, לניצול תמלוגי הגז וכפתרון לפיקוח הלקוי לטענתם ולסיכון הרב הנשקף לדעתם מתעשיית קידוחי הים בישראל

בתמונה: מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת צלול להגנת הים והחופים. צלם: דור מלכה

נורבגיה הקימה לפני כ-40 שנה חברה ממשלתית בשם Statoil לניהול קידוחי הגז והנפט בים הצפוני, במטרה להפוך אותם למנוף כלכלי לרווחת אזרחי המדינה והדורות הבאים. חברה זו מנהלת את הרישיונות ומשווקת את הגז והנפט. החברה הגדילה את הכנסות המדינה באחוזים ניכרים תוך דרישת תמלוגים גבוהים מאד בחקיקה. כסף זה הושקע בפנסיות, ברווחה ובתכנון העתיד של אזרחיה. לאחר שהתגלו מרבצי נפט גדולים הפכה נורבגיה ליצואנית הנפט השביעית בעולם ומספקת כחמישית מהביקוש לגז במדינות האיחוד האירופי. Statoil פועלת ב-36 מדינות אחרות ומספקת פרנסה לכ-230 אלף איש.

נורבגיה מנהלת את משאבי הנפט והגז שלה על פי שורה של עקרונות קשיחים. בין היתר:
– פעילות הקידוחים מנוהלת תחת פיקוח וסמכויות של שלושה משרדי ממשלה שונים;
– עצמאות אנרגטית קודמת לשאיפות מסחריות;
– תעשיית הנפט מבוססת על ידע וכוח אדם מקומי;
– הפיתוח מתחשב בתעשייה המסורתית, בסביבה ובמגבלות האקלים;
– הנפט משמש כמנוף לקידום יחסי החוץ של המדינה;

מנגד, על פי עמותת צלול עשתה עד כה ממשלת ישראל את כל הטעויות האפשריות בנהלה את משאב הגז החדש שנמצא בים התיכון. אלה הטעויות על פי עמותת צלול:

– משרד האנרגיה והמים שעליו הוטל לנהל את המשאב החדש לא נערך בזמן;
– משרד האנרגיה לא פעל לשינוי חוק הנפט המיושן והוא אינו מנסח תקנות חדשות;
– מועצת הנפט, האחראית על חלוקת הרישיונות, נעדרת שקיפות ומומחיות;
– חוק התלמ"ת (התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן), שנועד להגן על הים בעת דליפה לא אושר עד עצם היום הזה ומתעכב כבר מעל שש שנים;
– הממשלה אינה מחייבת העסקת חברות ישראליות ועובדים ישראלים ומונעת התמקצעות של חברות ישראליות בתחום;
– חלוקת התמלוגים למדינה (ועדת שישינסקי) נקבעה רק אחרי לחץ ציבורי רב שגרם להקמת הוועדה.

מנכ"ל צלול, מאיה יעקבס: "מרגע שגילתה את מרבצי הנפט בים הצפוני דבקה נורבגיה בעיקרון לפיו רווחת אזרחי המדינה קודמת לאינטרסים מסחריים, והפקידה את הניהול בידי חברה לאומית תחת פיקוח ממשלתי הדוק. התוצאה: נורבגיה היא יצואנית הנפט השביעית בגודלה בעולם ומדינת רווחה שרבים מתקנאים בה".

"ישראל יכולה ללמוד רבות מהמודל הנורבגי", אמרה יעקבס. "ראשית, אחריות ממשלתית מלאה על הקידוחים – כולל הקמת חברה ממשלתית שתדאג שתקבולי הגז ייכנסו לקופת המדינה ולא רק לכיסי היזמים. יש גם להקפיד שעתודות הגז יישמרו לרווחת אזרחי המדינה ורק העודפים יימכרו. מצב זה, בו קיימת חברה ישראלית לאומית, ייתר גם את הדאגה למשיכת חברות בינלאומיות כסיבה לייצוא הגז".

"שנית, הפיכת התעשייה לישראלית על ידי השקעה בהכשרה אקדמית ומחקר בתחום לצד הנחיה ברורה לפיה אחוז קבוע מראש של העובדים חייבים להיות ישראלים, חובת העסקת חברות בת ישראליות והעברת הידע לגורמי ממשל ומחקר ישראלים".

"כמו כן חייבת ישראל לתקן את חוק הנפט המיושן, ולחוקק חוק עדכני ומודרני המבוסס על ניסיון שנצבר בארצות הברית ובאיחוד האירופי, כמו למשל הדירקטיבה האירופית, שנועדה לשמור על הבטיחות בקידוחים ולמזער את היקף התאונות והנזקים. דגש מיוחד יש לשים על עקרון הפרדת הסמכויות בין הרגולטור המעודד את תעשיית האנרגיה ומעניק את הרישיונות לבין הגוף המבקר ומפקח את הקודחים".

"בנוסף צריכה ישראל לחוקק חוק המסדיר את תחולת חוקי המדינה במים הכלכליים שלה ("חוק אזורים ימיים") ומבטיח הגנה על הסביבה הימית ופתוח לפיקוח ולביקורת הציבור", אמרה יעקבס.