התעשייה הישראלית יכולה לחסוך 1.8 מיליארד ש"ח בשנה אם תעבור לשימוש מלא בגז טבעי. בדרך לשם היא תיאלץ להתמודד עם לא מעט סקפטיות, חוסר אמון ושאר מחלות ילדות של שוק בהתהוות

מגזין תשתיות: על מהפכת הגז הטבעי שעוד לא קרתה

בתמונה: סיור אנרגיה של תשתיות. צילום: גונן גלין

כותב המאמר: איתי שטרן

כולם מדברים על מהפכה: הגז הטבעי שהחל לזרום ממאגר תמר לפני חצי שנה אל צינורות ההזנה של חברת החשמל אותת באור יקרות לכלל המשק הישראלי: אני כאן, אנא נצלו אותי בתבונה. התעשייה הישראלית, שהולכת וקורסת אל עצמה משלל סיבות עגומות, נתלתה בתקווה הזו כמוצאת שלל רב. התאחדות התעשיינים, בשיתוף משרד האנרגיה, אף הגדילו לעשות ופתחו את חוזי ההתקשרות בין בעלי "תמר" לחברת החשמל בכדי שחוזים חדשים יאפשרו את מלוא ההזרמה הנדרשת לתעשיות השונות, בלי נפילו מתח וניתוקים מיותרים.

5 חודשים חלפו מאז החלה ההזרמה המיוחלת של הגז מהים ליבשה. 5 חודשים בהם הספיקה הממשלה לאשר את ייצואו של 40% מהגז, לחסוך מיליארדי ש"ח וטונות רבות של פליטות בעקבות המעבר לייצור חשמל בגז (שהחליף את המזוט והסולר), להשיק מפעל ראשון שקיבל את הגז היישר מרשת החלוקה (שניב תעשיות נייר) ולמצוא עוד משאבים מפתיעים דוגמת מליוני טונות של קונדנסט ופוטנציאל לנפט במאגרים השונים (כריש, לוויתן").

כל אלו הן בגדר בשורות חשובות למשק אך את התעשיינים, כך נראה, מעניינת (ובצדק) השורה התחתונה. כמה חיסכון ויעילות יביא עימו הגז הטבעי? האם הוא רלוונטי לכלל המפעלים או רק לגדולים ביותר? האם רשת החלוקה תגיע גם ליעדים המרוחקים ומה יהיה על תעשיות הצפון שיזכו לראות את אותה רשת חלוקה רק בעוד שנתיים ושלוש?

הכתבה שלפניכם תבקש לפרוט את היתרונות הרבים שמביא עימו הגז הטבעי לתעשייה, על שלל גווניו. החל מגז טבעי "רגיל" המזין את מבערי המפעל, דרך הגז הטבעי הדחוס (CNG) שישמש כתחליף זמני עד להגעת הצנרת הרלוונטית וכלה במערכות קוגנרציה שהופכות את התעשיות השונות ליצרניות חשמל עצמאיות, תוך ניצול הגז לטובת ייצור קיטור, חימום וקירור.

מנתונים שקיבלנו מהמחלקה לכלכלת עסקים בהתאחדות התעשיינים עולה כי פוטנציאל החיסכון לתעשייה כולה כתוצאה ממעבר מלא מדלקים יקרים (מזוט, סולר וגפ"מ) לגז טבעי בשנה, עומד על 1.8 מיליארד ש"ח. חסכון זה נובע על רקע העליות החדות במחירי הדלקים בשנים האחרונות. כך לדוגמא משנת 2010 ועד היום עלו מחירי המזוט בכ-28%, מחירי הסולר בכ-45% ומחירי הגפ"מ בכ-39%. אומנם מתחילת שנת 2013 חלה ירידה במחירי הדלקים אך אין בירידה זו כדי לכסות על העליות המהותיות בשנים האחרונות.

מבט אל התעשיות הגדולות בישראל שהחלו את הליך ההסבה לגז טבעי מצייר תמונה אופטימית למדי: כך למשל, בז"ן עשויה להרוויח כ-130 מליון דולר בשנה בעקבות המעבר מסולר ומזוט לגז טבעי. גם בתי הזיקוק של חברת "פז" עתידים להרוויח מאות מליוני ש"ח בעקבות התהליך. כי"ל, אחת מ-4 היצואניות הגדולות במשק הישראלי, תהנה מגז זמין שיספק את כל צרכי תחנת הכח הפרטית שבנתה בשטחי המפעלים בסדום בהספק של 250 מגה וואט. בסופו של יום, החיסכון השנתי שלה צפוי להסתכם בכ-100 מליון דולר.

להשאר עם צינור (ריק) ביד

כל אלו סכומים נאים ומאירי עיניים אך הם עוסקים בדגים השמנים. תעשיות הענק, עתירות האנרגיה, שמגלגלות מחזורי עתק מדי רבעון לא יתקשו להוציא בין 1.5-3 מליון ש"ח לטובת הסבה לגז טבעי. גם החזר ההשקעה שלהן, לרוב, מהיר למדי. אך מה באשר לתעשיות קטנות יותר ועשירות פחות? אלו ייתקלו לרוב בשלל בעיות מימון, סטטוטוריקה מתישה ותשלומים יקרים לעורכי דין שמחויבים בליווי התהליך. זאת ועוד, מודל החיבור לרשת חלוקת הגז (בגישת ה-Open Access) עדיין לא ברור דיו, מה שמייצר עמימות עבור התעשיינים שחוששים להשקיע סכומי עתק בהסבה ולהישאר עם הצינור (הריק) ביד. הוסיפו לכך את העובדה שעד לפני רגע אף ספקית גז לא רכשה את כמויות הגז הרלוונטיות לטובת התעשייה ותוכלו להבין טוב יותר מדוע תעשיית ההסבות מתקדמת לאט מהצפוי. עם זאת, גורמים רבים עימם ניהלנו שיחות בענף טוענים כי מדובר רק בעניין של זמן עד שהתעשיינים יחלו לצבור אמון בהליך ההסבה ויפנימו את העובדה שהמאמץ אכן משתלם.

ארנון רונד, מנכ"ל חברת הייעוץ הלוי דוויק, שעזר למשרד האנרגיה לארגן את מכלול הרגולציות בתחום פרישת רשת חלוקת הגז, מבהיר כי לא מומלץ לבעלי המפעלים לשקוט על השמרים לקראת ההסבה. "לאחר התכנון הראשוני צריכים להתחיל להסב את המפעל, להוציא מכרז בין חברות התכנון ואז להעביר הרבה אישורים רגולטוריים. התוכנית ההנדסית צריכה להיות מוגשת לאישור רשות הגז- משם לועדה המקומית ולאחר מכן רשות הגז הטבעי צריכה לאשר את התכנון המפעלי. בסופו של יום מבצעים הגזה שלוקחת עוד 4 חודשים. עוד כשנתיים יהיו 300 מפעלים מחוברים – יהיה חבל שהצינור יגיע והם עצמם לא יהיו מוכנים".

גם קוסטה בלוז, סגן לתכנון כלכלי ואסטרטגי ברשות הגז, מודע לבעייתיות של חיבור הצרכנים הקטנים לרשת החלוקה אך מבהיר כי "מה שחשוב מאד בהקשר הזה היא היכולת שלהם לגייס כסף. אנחנו, ברשות הגז, מצפים מהצרכנים והתעשיינים לשתף פעולה עם חברות החלוקה. היום יש כ-40 מפעלים שחתמו על הסכמים עם רשת החלוקה. זה עדיין מאד קשה אבל זה הולך ומשתפר".

ערן חיימוביץ, מנכ"ל פיניציה שהתמודד עם משבר אנרגיה חמור במיוחד שכמעט והביא את המפעל לכדי פישטת רגל, מציין כי במפעל שהוא עומד בראשו צרכו 30 אלף טון מזוט בשנה. "נפגענו מאד בכל הפן של התחרותיות. אם אני מתחרה מול הזכוכית שמיוצרת בארה"ב או רוסיה או במדינות ערב- ושליש מהעלויות זה אנרגיה אז אני בבעיה. ההבדל בין מחיר המזוט לגז הוא מליון דולר בחודש. למפעל מייצא אין סיכוי לשרוד במציאות הזו בלי גז. בסופו של יום, אם מחיר האנרגיה של ישראל לא יהיה תחרותי, אז לא יהיה ייצוא. אי אפשר להלביש עוד שכבה ועוד שכבה על המחיר של האנרגיה. אנחנו מקווים שאנחנו מגיעים לשם בזמן. צריך לקחת בחשבון שיש הרבה מקדמים של חוסר וודאות, כולל מחיר הגז, אני לא יודע עד היום מה יהיו המחירים".

חניכת מערכת ההזנה של הגז הטבעי במפעל קופלוק שבנאות חובב. 

מי שנחשבת לחלוצה בתחום רכישת הגז עבור התעשייה היא חברת סופרגז, שחתמה לאחרונה על חוזה רכישת גז מול שותפות תמר בעלות של 530 מליון ש"ח. עד כה סגרה סופרגז עשרות חוזי אספקה מול תעשיינים ובהם ניתן למנות את "תנובה" תל יוסף שתהנה מהזנת CNG, מפעל חרסה שבדרום המייצר כלים סניטריים, פיניציה שתקבל גם היא CNG במיכליות עד שתונח רשת החלוקה באזורה, מפעל קופולוקס שברמת חובב ועוד רבים נוספים.

"מפעל שאמור להתחבר בשנתיים הקרובות, צריך לדעת שאם הוא לא חותם על עסקת רכישת גז כבר עכשיו, הוא דוחה את הקמת הצינור בדרך אליו" אומר אייל חנקין, מנכ"ל החברה "צריך להאיץ תהליכים. כיום אנחנו מתקשים להביא חוזים כאלו כי יש כאן הרבה חומר ללמוד. כל יום שעובר זה הפסד של עשרות אלפי ש"ח. מפעלים אחרים יכולים להשתמש ב- CNG וגם הם צריכים לחתום על חוזה עם חברת החלוקה בכדי לא להתקע ברגע האחרון. מפעלים שיש להם מרחק גדול מהצנרת, כדאי להם להתקדם מהר עם פתרון של CNG כי כל יום שעובר מרחיק אותם מהיעד. הסבה של מפעל לוקחת שנה עד שנה וחצי. לא כדאי לחכות בכדי לחתום עד שרואים את הצינור בשטח".

כמה מהמפעלים שיקבלו את הגז הטבעי רק בעוד מספר שנים, מתחילים לעבור כבר כעת הליך הסבה לגז טבעי דחוס (CNG) שיובל במיכליות אל המפעל ויוזיל את עלויות האנרגיה המפעליות. ה-CNG יידחס באלון תבור, שם הוא יועמס ויגיע בהמשך למפעלי הצפון. ה-CNG יקר יותר מגז טבעי בצינורועלותו יכולה להגיע עד ל- 15 דולר ליחידת אנרגיה, אבל הכדאיות להסבה עדיין גבוהה.

ומה באשר לצרכנים מרוחקים שתוואי רשת החלוקה אינו עובר בסמוך להם? מלונות ים המלח וערד לדוגמא, יצטרכו לשלם תשלום נוסף עבור החיבור לרשת החלוקה בשל ריחוקם מפרישת הצנרת הארצית אבל כבר היום עובדים גורמים עסקיים וממשלתיים על נסיון להשגת סובסידיות לטובת העניין מטעם המשרד לפיתוח הנגב והגליל.

קוגנרציה, ממפעל ייצור לתחנת כוח

הגז הטבעי אינו מפתח רק לייעול המערכת והפחתת עלויות הייצור. למעשה, הוא מהווה בשורה גם בתחום ייצור החשמל המפעלי בשיטת הקוגנרציה, תוך שימוש במערכות CHP – Combined Heat and Power. שיטה זו משלבת בין שני תהליכים: ייצור חשמל וחימום מים, ממקור אנרגיה אחד, במטרה להשיג ניצול יעיל יותר של הדלק או הגז. ייצור חשמל באתר מרוחק מהצרכנים מתאפיין בנצילות נמוכה בשל הפסדי חום בתהליך קירור המנועים מחד והפסדי אנרגיה ברשת הולכת החשמל מאידך. קוגנרציה מנצלת מקורות חום אלו ועושה בהם שימוש לטובת תהליכים תרמיים. כך מושגת נצילות כללית של כ- 65%-90% לעומת 30%-45% בתהליך חד-תכליתי. בנוסף, העלות הכוללת להפקת כוח וחום במערכת קוגנרציה נמוכה מעלויות הייצור בשני תהליכים נפרדים.

נכון להיום, תחום הקוגנרציה בישראל עוד נמצא בחיתוליו. עם זאת, גורמים שונים בענף מעידים על התעוררות מרשימה. תמיר שטראוס, מנהל תחום גנרציה בלדיקו גרין אנרג'י, נציגת MTU ורולס רויס, מציין כי בימים אלו מקודם הפרויקט הראשון בתחום הקוגרנציה בגז טבעי במפעל בישראל, אך טרם החלו בו העבודות. "אנחנו מאמינים בתהליך מואץ של ייזום וביצוע פרויקטים עם ההגעה של הגז הטבעי לעוד אזורים. כבר כיום אנחנו נתקלים בהתעניינות רבה ומקבלים פניות ממפעלים במקביל ליועצי הנדסה שחשים את השוק. אחד הסממנים להתפתחות השוק הנו כניסה של שורת יזמים מובילים לפעילות בתחום הזה".

מאחורי הכניסה של הקוגנרציה לתחום התעשייתי עומדים אתגרים פסיכולוגיים שמקשים על בעלי המפעלים להפנים את העובדה שמלבד מוצר הקצה שהם רגילים לייצר, הם יכולים להתחיל לייצר גם חשמל. "עד היום, בעלי מפעלים היו אומרים, שמע, זה לא הביזנס שלי לייצר חשמל. היום, בעידן ה-BOT שבו הם לא צריכים להתעסק עם כל ההליכים המורכבים של הכסף, הרישוי והתחזוקה, זה כבר הופך משמעותית קל יותר" אומר רפי מגן, סמנכ"ל השיווק והפיתוח העסקי של לדיקו גרין אנרג'י.

"המפתח לכדאיות הוא לשלב את המערכות הנצילות ביותר, עם מערכות קיטור יעילות שמחוברות למערכת ה- CHP. שימוש במחוללי קיטור ודוודי קיטור בעלי נצילות גבוהה יותר, בדומה לדוודים מתוצרת BOSCH שאנו מספקים, חוסכים כ- 15% בצריכת האנרגיה, חסכון שמגיע למספר מליוני ש"ח בשנה במפעלים גדולים וכך גוברת כדאיות המעבר לקוגנרציה".

ומה לגבי רמת הנצילות שמאפשרת המערכת כולה?
"המחוקק קבע כי הנצילות הכוללת צריכה להיות לפחות 70%. בלי הנתון הזה לא ניתן למכור חשמל לרשת. אנחנו מציעים מערכות שיכולות לחצות את קו ה- 90%, וחשוב במיוחד, להציע נצילות חשמלית (במוצרים של רולס רויס) של 48%, שכן רוב הכסף בתחנת קוגנרציה מגיע למפעל מעצם יצור החשמל. לחיסכון הזה מצטרפים התוצרים של הקיטור והמים החמים, בהם ניתן להשתמש במקרה של התקנת צ'ילר ספיגה גם לטובת קירור. המוצרים של רולס רויס יכולים להגדיל את ההכנסה מחשמל בעד 15% בהשוואה למערכות פחות נצילות המקובלות בשוק. נתון זה הנו קריטי בהשגת כדאיות לבנייה של תחנת כוח כזו".

למתעניינים בתחום יוצעו 2 הצעות מרכזיות. מודל ה-BOT, במסגרתו מקבל המפעל את השירות המלא (כולל היתרי הבנייה, סטטוטוריקה, תפעול וכו') בעוד שהמודל השני יעמיד את המפעל כרוכש הישיר של התחנה ובכך גם יגדיל את רווחיותו. בעוד שבאגפי ה-BOT ניתן לחסוך בין 10%-15% בחשבון החשמל וכ- 50% בעלויות הקיטור הרי שבמודל השני ניתן בנוסף להרוויח כ- 13%-15% על ההון המושקע. "השאלה הגדולה היא האם המפעל מעונין להיות בכובע של היזם או לא. כיום רוב המפעלים מעדיפים את מודל ה-BOT, מאחר וזה הרבה יותר פשוט מבחינתם, ממזער סיכונים ומפנה הון לפיתוח הייצור והשיווק" אומר שטראוס.

לסיום ניתן לומר כי שלל הצעות הייעול שהביא הגז הטבעי לפתחה של התעשייה הישראלית נראה מבטיח למדי. כעת יש לקוות שהרגולטורים יפשילו שרוולים (בפעם המי יודע כמה) ויבטיחו את כדאיות חיבורה של התעשייה לצינור החמצן הזה. מן הצד השני, צריך לקוות ולהאמין כי גם התעשיינים יאזרו אומץ וילכו לקראת המהלך שעתיד לקדם ולייעל אותם באופן משמעותי. אם שני תהליכים אלו יקודמו במקביל, הרי שלתעשייה הישראלית יש זכות אמיתית לקרוא לכניסת הגז בשמה הגרנדיוזי: מהפכה.