משה שפיצר, מנכ"ל נגב גז טבעי , אמון על הקמת רשת חלוקת הגז הטבעי בנגב ומצפה מהממשלה להזרים את הגז לכל מקום שיש בו צורך

מגזין תשתיות:  "יש להזרים את הגז לכל מקום, ממש כמו מים, ביוב וחשמל"

לפעמים צריכים לגשת לארכיון של ועדת הכספים בכנסת בכדי להבין עד כמה מדינת ישראל אוהבת לעכב תוכניות שהיא עצמה ביקשה לקדם: במאי 2011 (שנתיים לאחר גילוי מאגר תמר) התקיימה ועדה כזו שביקשה לבחון את פשר עיכוב הגעתו של הגז הטבעי לתעשיות הדרום. משה שפיצר, מנכ"ל נגב גז טבעי, שאמון על פרישתה של רשת חלוקה באזור הנגב, ניסה להבהיר ליושבי הועדה את מורכבות התמונה שהביאה לשלל העיכובים, ללא הצלחה מרובה. מקריאת הפרוטוקולים של אותה ישיבה עולה תמונה ברורה: נבחרי הציבור של ישראל מצוינים בהפרחת סיסמאות שיישמעו טוב וייצרו כותרות. כאשר מדובר בקידום של משימת תשתית לאומית, כוחם פוחת באופן דרמטי.

מאז אותה ועדה סוערת חלפו למעלה משנתיים. מערכת החלוקה בדרום הארץ מזינה כבר כיום מספר מפעלים בודדים באזור רמת חובב ואשל הנשיא. 19 חוזים של מפעלים שונים נחתמו זה מכבר אך נראה שבשורה התחתונה, דברים לא מתקדמים כפי שניתן היה לצפות. הגז הטבעי היה אמור להיות נשמת אפה של כל תעשייה המבקשת לקדם התייעלות וחיסכון. בפועל, החששות הכבדים מעלויות הסבה גבוהות והצורך להתמודד עם סטטוטוריקה מתישה, מעיבים על הצלחת הפרויקט הגרנדיוזי. שפיצר, שנפגש מדי יום עם מנהלי מפעלים שמבקשים להתעניין בהסבה, שומר על אופטימיות.

"הרבה מאד תעשיינים עדיין יושבים על הגדר, בגלל הנושא של עלויות ההסבה אבל אני מאמין שהחיבורים הנוכחיים שאנחנו עושים למפעלים ישפיעו גם על הבאים בתור ובסוף יהיו עוד ועוד חיבורים" אומר שפיצר "אני מציע לכל תעשיין ששוקל התחברות ליצור איתנו קשר באופן מיידי כדי לחתום על הסכם ולהיות מודע ללו"ז הצפוי. ברגע שעובדים הפוך ומחכים לרגע האחרון, יכולים להגיע למצב שבו יש תשתית קיימת אבל בכדי לחבר אותה למפעל התעשיין ייצטרך לחכות שנתיים, רק בגלל כמה מאות מטרים של חיבור שצריך להוסיף וזקוק לאישורים הרלוונטיים".

הנתיב הקריטי של הגז

במובנים רבים, שפיצר הינו חלוץ שהולך לפני המחנה. רשת החלוקה בנגב היא הרשת הראשונה שנפרשה בישראל וככזו היא ראתה וחוותה את כל המכשולים שמעמידה המציאות הישראלית בתחום התכנון והבנייה. "מדובר בהליך ארוך ומייגע ביחס לתשתית שמשאירה חותם מאד קטן בשטח" הוא אומר ומזכיר כי בדרך לפרישת הרשת נאלצו להתמודד עם שלל גורמים דוגמת מע"צ, רכבת ישראל ועוד "מדובר בעיכוב של לא פחות משנתיים וזה לא צריך להיות ככה. במדינות מערביות זה לוקח בין כמה שבועות לחודשים ספורים. צריך גם לזכור שזה תחום מורכב שדורש תיאום בין הנחת התשתיות. זה לא יעזור שאנחנו נסיים לשים את רשת החלוקה אם נתג"ז לא סיימו להניח את רשת ההולכה. כולם צריכים להיות מוכנים פחות או יותר באותו הזמן".

האם לדעתך מפעלים קטנים ובינוניים ייהנו מההסבה לגז טבעי כמו מפעלים גדולים?

"הבעיה עם מפעלים קטנים ובינוניים היא שהם מפחדים מהתהליך. מדובר בהשקעה גדולה ובזמן יקר שהם לא בטוחים שיש להם. צריך למצוא דרכים להקל עליהם את העניין הזה. לקבל 15 פעמים הערות על תוכנית להסבה יכול להיות עניין מתיש שיגרום למפעל לאבד עניין בהסבה".

משה שפיצר (מימין) בטקס הזרמת הגז הטבעי למפעל קופולוק שברמת חובב

"קרה גם ששינינו 4 פעמים את תוואי הצנרת וזה היה פשוט מיותר לחלוטין. מדובר במטרים ספורים לפה ולשם. בסופו של יום המדינה והממשלה צריכים להתייחס לנושא הזה כאל נתיב קריטי שיכול להציל מפעלים שלא מרוויחים מספיק. אין שום סיבה שהליך של אישורים כאלו ייקחו חודשים".

מה באשר לצרכנים מרוחקים שייאלצו לשלם סכומים גבוהים על הנחת הצינור עד למפעל? אתה צופה שהם ייקחו חלק בהליכי הסבה?

"אני יכול להגיד שכבר עכשיו יש מספר תעשיינים שנמצאים בהגדרה הזו והזמינו את הצינור. הם באמת יישאו בכל ההוצאות של הנחת הצינור אבל זה יישתלם להם כי החזר ההשקעה שלהם יהיה תוך שנה וחצי. כמובן ששוב, מדובר פה במפעלים גדולים. במפעלים הקטנים, התמונה שונה".

דין ביוב, כדין גז

המדינה, ושר האנרגיה היוצא, עוזי לנדאו, ביקשו לקדם את נושא הסבת התעשייה לגז טבעי בכל דרך אפשרית. למעשה, היה זה לנדאו שהחליט כי רשת החלוקה תהיה פתוחה לכל תעשיין (Open Access) שיחפוץ בכך. אלא שלדברי שפיצר, גם צעד זה אינו מספק. "המדינה הלכה לקראת התעשיינים ולקחה חלק מהתשלום על רשת החלוקה בעצמה. בפועל המפעל משלם 60% מעלות הקמת הרשת והמדינה פתחה קרן מיוחדת שמשקיעה את ה-40% הנוספים, כך שהתעשיינים לכאורה לא אמורים להרגיש את זה בתשלום השוטף. אני חושב שהמדינה הייתה צריכה להחליט שממש כמו מים, ביוב וחשמל, גם גז הוא תשתית חיונית ולכן היא מממנת את ההגעה שלו לכל מקום רלוונטי. לאחר מכן היא הייתה יכולה לגבות תשלום עבור פיתוח וארנונה וכו'. אין שום סיבה שהגז יהיה מוחרג מהבחינה הזו. במה הוא שונה משאר התשתיות הבסיסיות?"

אתה חושש שיווצר מחסור בגז בעקבות אי פיתוחו של מאגר לוויתן? בהתאחדות התעשיינים מצהירים כי אם דברים לא יתקדמו בקצב מהיר, לא יהיה לנו די גז לתעשייה כבר ב-2017.

"אני חושב שאם יקרה דבר כזה במדינה שיש בה את כמויות הגז שיש לנו, אז מדובר בטרגדיה. אם מדברים עכשיו על 2017 זה אומר שיש 4 שנים לפעול ולקדם את זה. במקום לדבר על זה, שיתחילו להניח תשתיות נוספות. זה 4 שנים מעכשיו, צריך לקדם את הנושא הזה בכל הכוח. ממה שאני יודע משיחות שניהלתי עם נתג"ז ונובל אנרג'י, הנחת התשתיות עצמה לא לוקחת כל כך הרבה זמן. מה שלוקח את רוב הזמן זה הדברים מסביב ואין סיבה טובה אחת בעולם שזה יקרה".

איך אתם מתמודדים עם גישת ה-Open Access? האם היא יעילה עבורכם?

"המודל הזה הוקם רק באופן חלקי וחברת תשתיות כמונו צריכה שתהיה לה האפשרות לקבל החזר השקעה מהיר יחסית. הסיפור הזה תלוי במידה רבה בכך שיאפשרו לנו לחיות מהעשייה הזו. המודל הזה הוא מודל אפשרי אבל בשלב הזה הוא עוד נותר כסימן שאלה. צריך לוודא שכל זה עובד כדי שנוכל להמשיך ולתחזק את המערכת".