מערכת תשתיותנציגי העמותה טוענים במכתב כי ישראל סובלת ממחסור חמור ברגולציה סביבתית בכל הקשור לקידוחי נפט בים תוך הסתמכות על חוק הנפט המיושן שנוצר בשנת 1952 ולא שונה מאז
'צלול' בפנייה לשר האנרגיה: עצור את קידוחי הנפט בים
עמותת צלול שיגרה היום (ד') מכתב בהול לשר האנרגיה והמים, סילבן שלום, בו היא קוראת לו לעצור את קידוחי הנפט בים. נציגי העמותה טוענים במכתב כי ישראל סובלת ממחסור חמור ברגולציה סביבתית בכל הקשור לקידוחי נפט בים תוך הסתמכות על חוק הנפט המיושן שנוצר בשנת 1952 ולא שונה מאז, למרות התמורות הגדולות שחלו בשוק חיפושי הגז והנפט.
"הקידוחים בישראל נחשבים למורכבים עד מסוכנים, חלקם בשל קרבתם היתרה לחוף וחלקם בשל עומקם הרב ולכן הסיכון לתקלה שתגרום לדליפה גבוה יחסית לקידוחים אחרים בעולם", כתבה מנכ"ל העמותה, מאיה יעקבס. "אסון כתוצאה מדליפת נפט בים התיכון יפגע קשות בסביבה החופית, בתיירות ובסחר הימי, ישבית את מתקני ההתפלה ואת תחנות הכוח, יפגע באימוני הצבא, בתדמית המדינה וביחסיה עם שכנותיה, וימיט אסון כלכלי על אזרחיה" כתבו נציגי העמותה בפתיחת המכתב.
לאחר מכן מונים נציגי העמותה מספר נקודות משמעותיות שבגללן מהווים קידוחי הנפט במתכונם הנוכחית – מקור סכנה. ראשית מציין המכתב כי מדינת ישראל העניקה מאז גילוי שדה 'נעה' כ-50 רישיונות לקידוחי גז ונפט, אך הפיקוח הסביבתי על היזמים ועל חברות הקידוח כולל שלוש משרות ממשלתיות בלבד כאשר לבעלי התפקידים יש ניסיון חלקי בלבד. פערי הידע בין הרשויות לבין המומחים מטעם חברות הקידוח, אינם מאפשרים בחינה ראויה ויעילה של הנתונים המוצגים על-ידן וקיימת סכנה ממשית שההחלטות המתקבלות מוטות לכיוון העדפת האינטרסים של חברות הקידוח על חשבון הציבור ועל חשבון הסביבה.
לאחר מכן מציינים ב"צלול" כי בניגוד למדינות מתוקנות בהן הרשויות המעודדות את תחום הקידוחים והרשויות המפקחות על הקידוחים מופרדות, הרי שבישראל גופים אלו מאוחדים תחת משרד האנרגיה. דעת "צלול", על ישראל להפריד בין הגוף שמעניק רישיון לבין הגוף המפקח על הבטיחות ושמירת הסביבה ולהעביר את סמכויות הפיקוח ממשרד האנרגיה למשרד להגנת הסביבה.
אלמנט מטריד אחר בהקשר זה הוא הנושא הביטוחי. על פי כותבי המכתב, משרד האנרגיה והמים אינו דורש מחברות הקידוחים לעמוד בתנאי-סף מבחינת הכיסוי הביטוחי ולכן במקרה אסון הן לא יוכלו לשאת באחריותן לפיצוי הציבור. כמו כן, משטר האחריות הנזיקית בישראל אינו מותאם לקידוחים ימיים וסביר להניח שהקודחים יהיו פטורים מאחריות לנזקים שיקרו.
גם בהיבט של התכנון הסביבתי הימי, החוק לא מייצר הגנה מספקת במקרה של אירועי דליפה שכן הדין הישראלי אינו חל על המים הכלכליים בים-התיכון, בהם פועלות רוב האסדות, לכן הליכי התכנון אינם חלים על מתקני הקידוח. בעמותה סבורים כי יש להחיל את חוקי הרישוי, הפיקוח והתכנון על כל האסדות, ולהתייחס אליהן כאל מפעלי תעשייה לכל דבר.
במכתב הודגש כי "צלול" אינה מתנגדת לקידוחי הגז והנפט בים-התיכון ומודעת לחשיבותם כדי להבטיח ביטחון אנרגטי לישראל, אך מוטרדת מהאופן בו משרדי הממשלה, ובראש משרד האנרגיה והמים, מנהלים ומפקחים על הקידוחים. עוד ציינה יעקבס, כי על רקע מציאת מצבורי הגז בים התיכון ותחילת הפקת הגז הטבעי מהאסדה "תמר", הנפט חדל להיות צורך אנרגטי דחוף ולפיכך בקשתה להשהות את קידוחי הנפט סבירה ונדרשת.