חוק אוויר נקי מביא עימו שלל סנקציות חריפות כנגד מפעלים שאינם עומדים ביעדי הפליטות שקבע התקן האירופאי. הסבה לגז טבעי עשויה לעזור באופן משמעותי להתמודד עם המצב המורכב

ועידת תעשיית העתיד: איך מקדם חוק אוויר נקי את המעבר לגז טבעי?

עו"ד שרון ארצי, ראש תחום סביבה ושינוי אקלים במשרד GHK נתקלה לא פעם בתעשיינים שחשבו כי חוק אוויר נקי אינו נוגע אליהם. לצערם של אותם מפעלים, החשיפה לחוק הייתה מאוחרת, דבר שהביא אותם לכדי מצב בו היו מאוימים בקנסות כבדים על ידי המדינה. "יש ממשקים צפופים בין תחום האנרגיה והגז לתחום הסביבתי" אמרה ארצי במסגרת הרצאתה אודות "תמריצים ממשלתיים להתייעלות אנרגטית" אותו נשאה במסגרת ועידת תעשיית העתיד של פורטל תשתיות והתאחדות התעשיינים.

ארצי הבהירה כי במסגרת חוק אוויר נקי שנחקק בשנת 2011, כל מפעל שמייצר פליטות מזהמות וגזי חממה, חייב להחזיק בהיתר פליטה. אם לא עשה זאת בעל המפעל, הוא עשוי להיתקל בידו הקשה של הרגולטור שעשוי גם לסגור את שערי העסק. באשר להסבות של מפעלים לגז טבעי, אומרת ארצי, יש לדעת כי מהלך כזה עשוי לשפר משמעותית את המצב הסביבתי של המפעל ולהקל עליו בקבלת האישורים הנלווים מצד הרגולטור.

"היום יש יותר ויותר מפעלים שיוצרים קשר עם משווקי הגז. גם בשלב הזה יש ממשק בן התחומים של הגז והסביבה חופפים. מפעלים מחזיקים לא פעם ארובות או דוודי קיטור כאשר הגז הטבעי בהחלט מהווה פקטור כאשר באים לבחון את אחוז הזיהום שמייצר המפעל. כל מפעל צריך לקחת יועץ שמבין באיכות סביבה ובתקנים של פליטות. צריך לפנות לתקנות של האיחוד אירופאי שמכילים מסמכים טכניים מקצועיים ושם רשום מה בדיוק אתה צריך לעשות ברמה הטכנולוגית. מכאן עולה השאלה המתבקשת, כמה זה עולה לי".

בתשובה לשאלה זו עונה ארצי כי עלות ההסבות וההתמודדות עם קבלת ההיתרים והעמידה בתקנים הנם תלויי הסקטור התעשייתי, חומרי הגלם, מיקומו הגיאוגרפי של המפעל ועוד. "אפשר לומר באופן כללי שאם מקור האנרגיה של המפעל יהיה גז טבעי – העלויות יהיו פחותות באופן משמעותי. לדוגמא, עבדנו לאחרונה עם מפעל שאם לא היה עושה את ההסבה לגז טבעי, היה צריך להשקיע משהו כמו 10 מליון ש"ח כדי להתמודד עם בעיית הפליטות".

עם זאת, ארצי מבהירה כי "השימוש בגז טבעי לא פותר את כל בעיות הפליטות (בטח לא את בעיות גזי החממה ושינויי האקלים) אבל הבעיות שאותן הוא כן פותר, הן בעיות קשות. הסמכויות של המשרד להגנת הסביבה הן גדולות ביותר. כל מגוון אמצעי האכיפה שהמחוקק יכול לחשוב עליהם- מקנסות ומאסרים דרך צווי הפסקה או צווים מנהליים. זה יכול להגיע למצב של הפסקת פעילות המפעל. הקנסות יכולים להגיע עד 800 אלף ש"ח. קנסות שלא מטופלים יכולים לצבור ריביות".

כאילו לא די בכך, ארצי מסבירה כי "אחרי שבית המשפט מצא אשמים והרשיע, הוא יכול להטיל עוד קנס של חישוב רווח מזהמים. זהו קנס נוסף מעבר לקנס של המשרד שאומר כך: כל עוד המפעל לא עשה הסבה או משהו אחר וחסך כסף, אנחנו מבקשים שאת החיסכון הזה- הוא ישלם כעת. כמו כן יש את אחריות נושא המשרה – בכדי לעודד את מידת הציות בנושא הסביבתי שואלת המדינה את מי אנחנו צריכים להרתיע? חייבים לאכוף את מי שיש לו את יכולת ההחלטה והפיקוח על הנושא בתוך התאגיד. זה יכול להיות מנהל המפעל ומנכ"ל החברה. בחוק קבעו גם אחריות פלילית גם על דירקטורים על אף שזה מעולם לא נאכף עד כה".