אמיר פוסטר, אנליסט בכיר בתחום האנרגיה והגז הטבעי בישראל, טוען כי ללא וודאות רגולטורית בנושא ייצוא הגז, מאגר לוויתן לא יפותח. מהלך כזה גם ייפגע ברמת הביקושים שהתעשייה הישראלית תייצר לאורך זמן

איך ישפיע פיתוח מאגר לוויתן על התעשייה הישראלית?

ההודעה האחרונה של ענקית האנרגיה האוסטרלית, וודסייד, על כך שהיא עומדת להקים מתקן LNG בקפריסין, עברה בישראל ללא תשומת לב מיוחדת. המשמעות של הודעה זו, אם תתברר בסופו של יום כנכונה, עשויה להיות מרעישה למדי עבור יזמי הגז המקומיים בעיקר בשל העובדה שהיא מסכנת פן משמעותי של ייצוא ממאגר לוויתן, שנחשב לעוגן הייצוא המרכזי של הגז הישראלי.

כזכור, ממשלת ישראל הכריזה רק לפני כשבועיים כי תייצא 40% מעתודות הגז שברשותה. עם זאת, רק פסיקת בג"צ בשבוע הבא תכריע את הכף באופן סופי ותקבע האם החלטת הממשלה עומדת בעינה או שמא תחזור לדיון פרלמנטרי בכנסת. במקרה שבג"צ יפסוק כנגד העותרים הרי שפיתוח לוויתן צפוי לצאת לדרך בהקדם האפשרי. באם ההחלטה של בג"צ תכריע כנגד החלטת הממשלה, הרי שפיתוח מאגר לוויתן עשוי להתעכב במספר חודשים לפחות.

אמיר פוסטר, אנליסט בכיר בתחום האנרגיה והגז הטבעי בישראל, חושב שמי שישלם את מחיר עיכוב הייצוא, הוא קודם כל המשק הישראלי. "בהנחה שההחלטות לא יתקבלו בזמן הקרוב, אנחנו מאבדים זמן יקר מאד" אומר פוסטר ומדגיש " צריך להבין שאם מחר אנחנו מתחילים לפתח את לוויתן, זה נותן לחברות האקספלורציה להבין שעברנו את שלב חוסר הוודאות הגדול. מתוך כך, גם ביקושי הגז במשק המקומי יוכלו להתחיל ולגדול. אם יקרה ההפך ונחליט לעכב את ההחלטות על הייצוא או לבטל אותם בשלב זה, אז הכל נעצר. מהלך כזה יפגע גם בפיתוח של מאגר תמר שלא יצליח להעיר את תחזית הביקושים של הגז לתעשייה, כפי שחזה אותם משרד האנרגיה".

פוסטר לא מתעלם מאפשרויות ייצוא אחרות שעלו לאחרונה על הפרק בדמות צינור ההולכה שיוביל את הגז הישראלי לתורכיה ומשם לאירופה. פרויקט כזה עשוי לייתר את מתקן ה-LNG בו התעניינה וודסייד. עם זאת, מסיבות גיאו פוליטיות מורכבויות, הנחתו של צינור כזה אינה כה פשוטה לביצוע. לדעתו של פוסטר, לא משנה כיצד יתאפשר ייצוא הגז, העיקר שהממשלה תייצר וודאות עבור חברות החיפושים שיבקשו להמשיך ולפתח את מאגרי האזור. "אני חושב שאם האופציה של הצינור התורכי הייתה פשוטה, היו מתחילים לבנות את הצינור כבר לפני 3 חודשים אבל זה לא המצב בפועל. אם וודסייד תחליט שהיא אכן בונה את המתקן שלה בקפריסין, סביר להניח שהיא לא תבנה עוד אחד בישראל מכיוון שהיא לא תרצה לשים כל כך הרבה ביצים באזור גיאוגרפי אחד. נסיגה של ודסייד מהקמה של מתקן הנזלה בישראל עשויה לפגוע בפיתוח של לוויתן וזה משהו שאף אחד לא מעוניין בו כיום".

כשפוסטר נשאל האם הוא שותף לדעה של התאחדות התעשיינים שקבעה כי לולא אישור ייצוא הגז, הרי שהתעשייה הישראלית תסבול ממחסור באספקת גז כבר בשנת 2017. פוסטר משיב בחיוב ואומר כי "נכון שאפשר לפתח את תמר במקביל ללוויתן לצורכי המשק המקומי אבל מבחינת יתירות וביזור מקורות האספקה זו תהיה טעות נוראית לסמוך על רק על מאגר אחד. הרי במקרה של תקלה במאגר כזה, אתה משבית משק שלם. ההשלכות של דבר כזה יכולות להיות נוראיות".

אמיר פוסטר: ללא וודאות רגולטורית, התעשייה הישראלית לא תייצר ביקושים לגז טבעי

עד כמה אתה חושב שלפיתוח של לוייתן תהיה השפעה על התעשייה הישראלית?
"כשמשרד האנרגיה פירסם את תחזית הביקושים שלו לתעשייה בסקטור של הגז הטבעי הוא הביא נתונים של גדילה עצומה בביקושים תוך שנים מעטות יחסית. בלי הפיתוח של לוויתן לא ניתן יהיה להרים בכלל את רמת הביקושים כי לא יהיה לתעשייה מקור אנרגטי להסתמך עליו. זאת גם הבעיה שיש לנו היום. נכון לעכשיו, אין ביקושים של ממש לגז שיגיע מלוויתן. רק בעוד עשר שנים יתחיל להיות ביקוש כזה ואם ניזכר רק אז, לא בטוח שיהיה לנו מאיפה להביא את הגז הזה".

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, דיבר בעבר על כך שאל לתעשייה הישראלית להתרגל יתר על המידה לשימוש בגז טבעי מכיוון שמדובר במשאב מתכלה שלא יישאר איתנו לנצח. בשל כך הציע הנגיד למסות את הגז הטבעי לתעשייה. צעד זה עשוי למנוע מתעשיינים מסוימים את הרצון לעבור את ההסבה (היקרה ממילא) לגז טבעי, דבר שיפגע עמוקות בתחזיות הצמיחה שניבא משרד האנרגיה. על כך אומר פוסטר כי "ההחלטה כאן חייבת להיות שקולה. אם המס יהיה שולי והתעשיין יוכל להמשיך ולהרוויח כמו שצריך גם אחרי ההסבה, אז אפשר לקבל את זה. מה שכן יהיה חמור זה אם המדינה פתאום תחליט למסות באופן לא סביר ותשנה את המס באופן לא אחראי. במקרה כזה, תעשיינים יבינו שהסיכון שהם יכולים לקחת כאן הוא גבוה מדי ויוותרו על השימוש בגז. לדעתי המדינה צריכה לתת התחייבות לגבי המיסוי בהקשר הזה, אחרת שוב אנחנו נכנסים לאזורים של חוסר וודאות".

לסיום, פוסטר נדרש לסוגיית המונופוליזם ששולטת היום ביד רמה בענף חיפושי הגז הטבעי. חברות דלק ונובל אנרג'י שולטות באופן כמעט בלעדי בשדות הגז המרכזיים (תמר ולוויתן), דבר שעשוי למנוע תחרותיות בתחום ולייצר מחירים גבוהים במיוחד, במקרה שבו לא יחול פיקוח על מחירי הגז. "הזמנים של התפתחות משק הגז בישראל הם זמנים ארוכים. זה יקח לפחות בין 6-10 שנים. אני מאמין שבשנים האלו יהיו פה חברות נוספות שימצאו גז ונפט בים. כל הרצועות שבדרום הארץ עדיין לא נבדקו כמו שצריך וחברה ענקית כמו אדיסון, ששווה בגדולה לנובל אנרג'י, כבר שמה רגל ברשיון גל. בסופו של יום, גם דלק ונובל מעדיפות שיימצא פה יותר גז כי אז הן יוכלו לייצא יותר. צריך לקוות שזה מה שיקרה ובעיקר צריך לעודד שזה יקרה על ידי יצירת וודאות רגולטורית. בלי זה, אף מפעיל לא יתקרב לכאן בהמשך".