יום הסביבה בכנסת 2013. בדרך לירושלים אני מתלבט בין השתתפות בדיוני ועדת הכלכלה הדנה באנרגיה מתחדשת ובין ועדת הכספים הדנה במתן ערבויות של 2.4 מיליארד לחברת החשמל בתמורה לרפורמה.

כשהכנסת מחפשת את הכסף הגדול

יום הסביבה בכנסת 2013. בדרך לירושלים אני מתלבט בין השתתפות בדיוני ועדת הכלכלה הדנה באנרגיה מתחדשת ובין ועדת הכספים הדנה במתן ערבויות של 2.4 מיליארד לחברת החשמל בתמורה לרפורמה. בוגרי תחום האנרגיות המתחדשות מופיעים מזה מספר שנים בועדת הכלכלה לדיון בחסמים ובבירוקרטיה הבלתי נגמרת במין פגישת מחזור צפויה מראש. כך גם ראשי משק החשמל הקונבנציונאלי המתכתשים סביב חובותיה התופחים של חברת החשמל הלאומית.

אני מחליט להיכנס לדיוני ועדת הכלכלה, לחברת החשמל אני לא דואג. בכל זאת מדובר בחברה ממשלתית חיונית שאף אחד לא יתן לה לקרוס, מה שלא מובן מאליו לגבי התעשייה הסולארית המקומית. במזנון הכנסת כבר יושבים נציגי החברות הסולאריות סביב ניירת עמוסה בנתונים. חלקם מסודרים כלכלית, חלקם נאבקים על עתידם. אני נכנס לחדר הישיבות כדי לתפוס מקום. הסלקציה בכניסה קפדנית והאולם צפוי להיות מלא מפה לפה. בפנים מחלק מנכ"ל איגוד החברות לאנרגיה מתחדשת ניירות עמדה מעודכנים למשתתפים. את רשימת נציגי הגופים בחדר אני כבר יכול לדקלם מתוך שינה. משרדי הממשלה, חברי הכנסת המשוגעים לדבר, נציגי החברות הסולאריות והלוביסטים, האיגודים המקצועיים, ארגוני הסביבה וכמה פעילים חברתיים.

ועדת השרים לקידום אנרגיה מתחדשת בראשות ראש הממשלה נתניהו כבר הלכה לאיבוד ואף אחד מחבריה לא משתתף היום בדיון, כמו גם מנכ"לי המשרדים הרלווטיים. הם נפגשים כל הזמן אבל בפורומים אחרים. בועת הגז הנוצצת מפתה הרבה יותר, שם יש כסף גדול, מתקנים גדולים שמצטלמים נהדר והרבה דלק פוסילי שזורם בצינורות המקובלים. חברת החשמל כבר מכריזה כי תבסס עד 80% מייצור החשמל על גז טבעי. מבחינתה מדובר בהזדמנות נהדרת שיכולה להעלות אותה על מסלול שפוי כלכלית, כזה שיאפשר לה לצאת בעוד כמה עשורים מבור החובות העמוק.

מרבית חברי הכנסת המעטים שהשתתפו בדיון נכנסים ויוצאים לאולם הועידה כתיירים שבאו לצילום שיוכיח כי היו כאן. לא מגלים בקיאות מינימלית בחומר, לא שומעים את הדיון שהתנהל עד כה ולא ממתינים לתגובה לאחר שהשמיעו את דברם, חלקם חברים בכמה ועדות במקביל וצריכים להמשיך בטיול לועדה הבאה. איתם או בלעדיהם הדיון מתנהל ביעילות יחסית ועם הומור בריא ומציף בעיה ועוד בעיה, חסם כזה וחסם אחר של השוק הסולארי המצטמק, שלא לדבר על ענף הרוח שעדיין לא התחיל לעבוד. גופים מגופים שונים שאמורים לעבוד בשיתוף פעולה מעבירים את הזמן בתקיעת מקלות זה בגלגלי זה. כשברוורמן מתעקש להגיע להיקף החשמל הנקי מכלל ייצור החשמל במשק מתברר כי מדובר ב-1.5%. אחוז וחצי בודדים. כשאני חושב על הנתון הזה עוד דקה מתגנבת לראשי המחשבה כי יתכן והיקף האנרגיה שהושקעה בקידום אנרגיה מתחדשת בישראל בשנים האחרונות עולה על ההחזר האנרגטי.

כשמחפשים את נציג משרד האוצר באולם מתברר כי שם ממש לא סופרים את פעילות הועדה. קם פקיד מאגף החשב הכללי שהחליף פקיד מאגף התקציבים ואומר כי הוא יכול לדבר רק על מכרז אשלים התקוע. יו"ר הועדה מוותר בנימוס ומבקש ממנו למסור לראשי המשרד קריאה חריפה כי להבא ישלחו נציג רציני יותר.

מעבר ליער החסמים והמנטליות הישראלית של כיבוי שריפות והנחת טלאי על טלאי צריך להודות כי אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית לא מעניינים את אנשי האוצר. הם ממתינים בסבלנות בתחנה האחרונה של מסע החיפוש אחרי הסיבות לדשדוש המתמשך. למרות כל המילים היפות על צמיחה ירוקה וקידמת הטכנולוגיה של אנרגיה מתחדשת בסופו של דבר תחומים אלו נתפסים באגף התקציבים כהוצאה מיותרת, כזו שנועדה לפתור בעיה מיותרת של זיהום אוויר ומשבר אקלים המרחף לו שם במרומי האטמוספירה. השיקולים של ביטחון ועצמאות אנרגטית, שיפור באיכות האוויר, ירידה בתחלואה, עידוד תעסוקה בפריפריה ותרומה למאבק הגלובלי בשינויי האקלים כנראה לא משכנעים את מי שצריך לחתום על הצ'ק.

למרות הלוחמנות של יו"ר הועדה קשה למדוד את השפעתה האמיתית על האנרגיות המתחדשות. היא יכולה לזמן את הפקידים, לחבוט בהם קלות ולייצר כמה כותרות שילכו לפח הזבל של העיתונות בעוד כמה שעות או ימים. הבעיה העיקרית היא בחוסר הרצון האמיתי של המערכת ליצור שינוי מהותי במשק האנרגיה, בהתגייסות עיקשת להנעת תהליך רווי קשיים לאורך זמן. זה עדיין לא קורה.

בדרכי החוצה אני רואה על המסכים את השרים וחברי הכנסת האבודים קוראים שירה לכבוד שבוע הספר העברי מול אולם מלא קהל אוהד. האנרגיות המתחדשות לא מעניינות אותם מספיק. אבל לדיוני ועדת הכלכלה מחר בנושא ייצוא הגז הטבעי הם יגיעו בהרכב מורחב. שם נמצא הכסף הגדול.