איתי שטרןדו"ח עמותת צלול למצב הים ב-2013 קובע כי המזהמים אכן משלמים (לראשונה) אך ההיטלים זעירים ביחס לגובה הנזק שנוצר בפועל. בעמותה מבקשים להעלות את גובה ההיטלים ובכך לייצר הרתעה אמיתית
דו"ח מצב הים 2013: מיליארדי מ"ק של מים מזוהמים מוזרמים כחוק
רגע לפני פתיחת עונת הרחצה, במסגרתה 'נזכה' לשחות בין שלל שקיות פלסטיק ושפכים שהוזרמו לים במהלך השנה, משחררת עמותת "צלול" את דו"ח מצב הים לשנת 2013. הדו"ח מכיל סקירה מפורטת אודות שלל המזהמים הימיים בישראל ומעלה ביקורת כנגד המשרד להגנת הסביבה שאינו עושה די בכדי למגר את תופעת הזרמת השפכים לים. אנשי "צלול" כותבים במהלך הדו"ח כי אומנם המשרד מטיל קנסות עבור יצרנים מזהמים אך לטענת העמותה, המדובר בסכומים קטנים יחסית שאינם משקפים את הנזק האקולוגי שנגרם לסביבה הימית.
לדברי כותבי הדו"ח, ההיטל אמנם מחייב, לראשונה, את המזהמים לשלם מכספם בגין הנזק שהם גורמים לסביבה הימית אך גובהו מבטא במידה מועטה את הנזק שגורמים המזהמים לים. אנשי העמותה מביאים כדוגמא את הנהלת בתי הזיקוק בחיפה, שנחשב למפעל המזרים את כמות הזיהום הגדולה ביותר לים ומשלם היטל הזרמה בגובה של כ-60 אלף ש"ח בשנה, כארבעת אלפים שקל לחודש בלבד. עיריית הרצלייה, משלמת בעבור הזרמת כל קולחיה לים, כ-57 אלף ש"ח שנה. משחטת הוד חפר, הנחשבת לאחת הגדולות בארץ, משלמת כ-4,000 ש"ח בשנה על הזרמת תמלחות המכילות גם דם ושומנים.
מהדו"ח עולה, כי בכל שנה מזרימים מפעלי התעשייה, תחנות הכוח, מתקני ההתפלה, בתי החולים, משחטות וגורמים נוספים מיליארדי מ"ק שפכים, תמלחות וקולחים ברמות שונות של זיהום לים התיכון. חומרים אלה מוזרמים לים במסגרת היתר הזרמה לים הניתן על ידי וועדה בינמשרדית, הפועלת מכוחו של חוק מניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים.
על פי הערכות "צלול", סך התקבולים המתקבלים מדי שנה בשל אותם קנסות מגיע לסכום של כ-6 מליון ש"ח, אותם מעבירים לקרן למיעת זיהום ים. הכסף משמש לפעילות אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה. מתוך אותם 6 מליון ש"ח, האגף מוציא בכל שנה כ-2.5 מיליון ש"ח לפעולות ניטור, בדיקה ואכיפה. לטענת "צלול", כדי להעלות את האפקטיביות של ההיטל, יש להכניס בו שורה של תיקונים מתחייבים, שבלעדיהם, ספק אם יעמוד במשימות שהציב לו המחוקק.
בין השאר ממליצה "צלול" על העלאה הדרגתית של תשלום ההיטל, כך שיתמרץ את המפעלים לחפש טכנולוגיה חלופית שתאפשר את הפסקת ההזרמה לים (כיום התשלום עולה בהתאם לעליית המדד בלבד). חיוב בעלי היתר ההזרמה לשכור שירותי חברת בקרה חיצונית שתחווה את דעתה בשאלת החלופות הקיימות להזרמה לים. המלצה נוספת היא להשתמש בכספי ההיטל לסיוע בניטור ובשיקום מערכות אקולוגיות ימיות וחופיות שנפגעו בעקבות שנות ההזרמה הרבות. עוד ממליצה "צלול" להטיל את ההיטל גם עם המזרימים לנחלים, שכיום לא מוטל עליהם היטל הזרמה.
תגובת המשרד להגנת הסביבה: "צר לנו שארגון "צלול" לא בדק את העובדות טרם פרסום ה"דוח". המציאות היא כי בעוד "צלול" מלינה על כך שגובה ההיטל לא מתמרץ שימוש בטכנולוגיה מתקדמת סביבתית, הוועדה למתן היתרי הזרמה נוקטת בצעד מחמיר יותר וכלל לא מעניקה היתר למי שלא פועל בהתאם לטכנולוגיה שכזו. יודגש כי קביעת גובה ההיטל היא פרי עבודה כלכלית רחבה שבחנה, בין השאר, היטלים מקבילים בעולם. גובה ההיטל הותאם לנהוג באוסטרליה הידועה כמחמירה בענייני איכות הסביבה. עקרון בסיסי בקביעת ההיטל היה כי המזרימים ישלמו היטל גבוה באם השפכים יהיו מזוהמים וישלמו מעט באם השפכים יהיו מטוהרים. כך, למשל, מכון הטיהור בהרצליה, מזרים לים מים באיכות שאף מתאימה להשקיה ולכן גובה ההיטל נמוך יחסית. בנוסף, הטענות כנגד בתי החולים אשר מזרימים לים נוזלים ללא כל מזהמים וכן כנגד "מיליארדי" מ"ק לשנה של התעשייה, שהם למעשה בעיקר מי הקירור של תחנות הכוח שכמעט ולא מכילים מזהמים, נראות לנו תמוהות במקרה הטוב. על אף טענותיה של "צלול" בעניין השפד"ן, בפועל החל מה-20.4.13 גם גוף זה יצטרך לשלם היטל שצפוי להגיע לכ- 15 עד 18 מילון ש"ח לשנה. זאת במקביל להשקעותיו הגבוהות להפסקת הזרמת הבוצה לים, בהתאם לדרישות המשרד".