לא חייבים לאף אחד: כך נפלה חברת החשמל לבור חובות המיליארדים

75 מיליארד, 46 מיליארד, 62 מיליארד, 100 מיליון ש"ח ביום, 2.3 מיליארד ש"ח אג"ח צמיתות, 15 מיליארד ש"ח בזבוזים, 16.8 מיליארד הון עצמי… ברוכים הבאים לבליל המספרים שחלקם מרכזים בתוכם את חובות חברת חשמל. על אף שחברת החשמל לישראל היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, ודו"חות המאזן של החברה מפורסמים באתר הרשות לניירות ערך, את החוב האמיתי של חברת החשמל לא פשוט לקבוע.

לדברי מקורות בכירים במשק החשמל בישראל, מעט מאוד רואי חשבון יודעים לקרוא את דו"חות המאזנים כראוי, ולכן ישנו בלבול במספרים. בין המומחים הגדולים במשק מתנהל ויכוח לגבי גובה החוב האמיתי, כולל ויכוח בין החשב הכללי באוצר לרשות החשמל. כך או כך – חברת החשמל בישראל בצרות כלכליות ובחובות אדירים העשויים במוקדם או במאוחר לשבש את המאזן הכלכלי ובתרחיש הקיצוני ביותר, אף להביא לקריסת המשק הפיננסי הישראלי.

משחקים עם מספרים

לאחר שמשה סילמן ז"ל הצית את עצמו במהלך הפגנת מחאה חברתית בעקבות חוב לביטוח לאומי שהתגלגל לפשיטת רגל, עלו ברשת האינטרנט קמפיינים ויראליים המשווים בין חובותיו לאלו של טייקונים, בתור אקט מחאה. בעוד אזרחים מן המניין מגדירים חובות לפי הכסף שהם חייבים לנושיהם, במקרה של חברת חשמל אין הגדרה הקובעת מהו החוב האמיתי.

צריך להגדיר קודם כל חובות פיננסים – כמה אג"ח וחובות לבנקים חח"י צריכה להחזיר. על פי מקורות שונים ההערכה מדברת על 62 מיליארד שקלים (כולל 2 מיליארד ש"ח בפנסיה – לדברי מקור אחד, מדובר בסכום חודשי). יתרה מכך, אף אחד מהמרואיינים לכתבה – לייחוס או שלא לייחוס לא ידע לציין מתי אי פעם חברת החשמל הייתה במצב מאוזן שלא לדבר על מאזן רווחי, לעיתים לא הבינו למה מתכוון המשורר בעצם השאלה.

על פי מקור כלכלי בכיר, החוב עצמו נוצר מהמכשירים הפיננסיים הבאים: 30 מיליארד שקלים באגרות חוב בעלות מועד פירעון. 10 מיליארד שקלים חובות לבנקים. 14 מיליארד שקלים במיסים נדחים והתחשבנויות מיסוי. 8 מיליארד ש"ח הוצאות שוטפות. סה"כ 62 מיליארד ש"ח. אלא שעל פי מקור אחר, מדובר רק ב-40 מיליארד שקלים. כל היתר הינם התחייבויות בלבד, ולכך ניתן להוסיף 2.3 מיליארד ש"ח באגרות חוב צמיתות. אך ישנה הסכמה בין גורמים שונים (למעט האוצר) שלחברת החשמל, התחייבויות שנעות בין 65-76 מיליארד לעומת הון עצמי של 16.8 מיליארד ש"ח אינו מצב בריא לכל הדעות (למעט האוצר).

לשיטת האוצר החוב של חח"י עומד על 40 מיליארד, חלקו בהתחייבויות לטווח ארוך וחלקו הוצאות שוטפות. לדברי גורמים באוצר, ישנה בעיית מימון נקודתית שהחלה מ-2010 עד 2013 בגלל משבר הגז המצרי ולדבריהם החברה חייבת לעבור תהליך של התייעלות ארגונית. בנוסף מודים באוצר שהחוב של חח"י אינו מיטיב עימה. בנוגע ליחסים בין חברת החשמל לרשות, לדברי מקורות בכירים באוצר "יש פערים בין החברה ובין הרגולטור – פערים שלשיטת חח"י, לא מיטיבים עימה."

טענת יסוד נוספת שחוזרת על עצמה – כולל בחברת חשמל עצמה – הוא חוסר התחרות והעובדה שחברת החשמל היא מונופול. מצד אחד, לדברי גורמים בתעשיית האנרגיה, עובדת היותה מונופול מאצילה עליה התחייבויות שלא היו מוטלות עליה אילולא הייתה כזו. מאידך, גורמים באוצר טוענים שדווקא היותה מונופול מקל עליה להתמודד עם החוב העצום.
מונופול החשמל הישראלי – מפנחס רוטנברג ועד לרשות החשמל

פנחס רוטנברג שהקים את חברת החשמל לישראל ב-1923 עשה זאת מכספי ציבור (לווה 1000 לירות שטרלינג מכספי "קרן פועלי ארץ ישראל" ובמותו ב-1942 הוריש את מניותיו בחברת החשמל למדינת ישראל). הרקע הסוציאליסטי של המדינה שבדרך, הקרן ממנה לווה רוטנברג את הכספים הראשוניים, הרקע הקומוניסטי שלו עצמו – כל אלה יצרו את התנאים בהן מדינת ישראל מסבסדת את מחירי החשמל בישראל מאז ומעולם. אלא שהכלכלה בשנות השמונים השתנתה, הגיעה ה"כלכלה החדשה", אחריה התכנית הכלכלית, החלפת המטבע בפעם השניה, עד שלבסוף הפרדיגמה הקפיטליסטית השתלטה.

ב-1991 קבעה ועדת פוגל את הנוסחה הראשונה לקביעת תעריף החשמל, ושנה מאוחר יותר קבעה ועדת ורדי כי יש להקים רשות עצמאית ויצרה מודל מוסדר לפיקוח וניהול משק החשמל. בין היתר קבעה הועדה כי "אין ספק כי ניגוד העניינים שיש לממשלה כבעלים של חברת החשמל מצד אחד וכמפקחת על תעריפי החשמל מצד שני, יוצר קושי וסיבוך" והמליצה על הקמת רשות החשמל. אחריה קמה ועדת צ'מנסקי שכבר הציגה מודל של רשות החשמל ומודל רישיונות ייצור והולכה, אספקה וסחר בחשמל. פעילות ועדת צ'מנסקי ראויה במיוחד לציון היות וועדה זו קבעה את מועד הקמת הרשות עד 1996, ומעבר למודל מופרט כבר בשנת 2000. אלא שהחלק השני לא יצא לפועל בזמן שכל הועדות שפעלו בשנות התשעים יצאו מנקודת הנחה ראשונית שחח"י תופרט. הדיונים סביב שולחן הממשלה לגבי האפשרות להפרטת משק החשמל החלו רק בשנת 2003, במהלך הדיונים על אפשרויות ההתקשרות לצריכת הגז המצרי מול הגז של חופי עזה וחברת בריטיש פטרוליום. מאז ועד היום המודל שהתקבע הוא שעל הייצור להיות מופרט, ואילו מערך ההולכה ישאר בידי הממשלה.

ההסכם עם חברת הגז המצרי EMG, בשילוב הכוח הכלכלי שהתפתח למגזר הפרטי ולמגזר הפינינסי בישראל הביאו להבשלת התנאים לכך שיהיה כוח כלכלי המסוגל להתמודד עם ההוצאות הגדולות הנדרשות להקמת תשתיות לייצור חשמל (כיום נאמדת הקמת תחנת כוח המונעת באמצעות טורבינות גז בעלת קיבולת של 400 מגה וואט בכ-1.6 מיליארד דולר בקירוב). אלא שאז למזרח התיכון היו תכניות אחרות ובין השנים 1991 ועד ימינו אנו, פועלת חח"י תחת קרדום ההפרטה ו/או הרפורמה, בתוך חוסר וודאות מתמשכת ועם ממשלה מנוכרת בהחלטת מחוקק ותפיסה כלכלית. כדברי אחד המרואיינים "על הדירקטוריון להגן על החברה מפני הבעלים – זה הכלל הראשון שלמדתי בקורס דירקטורים בזמנו".

כיום, אחרי כל הועדות והתהפוכות – אין יצרנים פרטיים של ממש – למעט מתקנים סולאריים הזוכים לתעריף מיוחד המסובסד מהממשלה בתעריף גבוה ממחיר מרכיב הייצור (כל החשמל מאנרגיה מתחדשת בישראל אינו חוצה את רף ה-1% בלבד), ואין חברת הולכה מתחרה. את רכיב הייצור קובעת רשות החשמל וכן את תעריף החשמל אותו משלם הצרכן הסופי, ואילו חברת החשמל נושאת בהוצאות בין אם הן תואמות את החלטת הרשות או לאו. ספק אם לכך התכוונה ועדת מראני שקבעה את המודל בו יופרט המשק ועם הזמן הרשות תחדל לקבוע את מחירי התעריפים.

מטרת הקמתה של רשות החשמל הייתה להיות מנהל העל של משק החשמל – מעין מפקח על הבורסה (לו מודל השוק הליבראלי היה מאומץ) לשם כך הוקמה רשות רגולטורית אשר "העיקרון שהנחה את המחוקק בהבטחת עצמאותה של הרשות הוא הקניית סמכות בלעדית בביצוע תפקידיה. בנוסף, נמנע המחוקק מלהכפיף את פעילות הרשות לסמכותו של גוף ממשלתי כלשהו…"

חשמל חינם ופנסיה לעובדים שהלכו לעולמם

גורמים ברשות החשמל הודפים את טענות חברת חשמל בנוגע לקביעה לא נכונה של התעריפים ומצטטים את חוק משק החשמל שקובע כי הרשות תקבע את התעריפים על בסיס עקרון העלות בהתחשב, בין היתר, בסוג השירותים וברמתם, כל מחיר ישקף את עלות השירות המסוים, בלא שתהיה הפחתת מחיר אחד על חשבון העלאתו של מחיר אחר, החוק קובע כי במידה ונקבעה בתקציב המדינה תמיכה לצורך הפחתת מחיר שירות, יופחת סכום התמיכה מן העלות של אותו שירות.

לצורך קביעת התעריפים, קבע המחוקק כי הרשות תבצע פעולות של בקרת העלויות, והיא רשאית שלא להביא בחשבון, לענין קביעת תעריפים, הוצאות, כולן או חלקן, אשר לדעתה אינן דרושות למילוי חובותיה של חברת החשמל.
לענין העלות תביא הרשות בחשבון שיעור תשואה נאות על ההון, בהתחשב בזכויותיו ובחובותיו של בעל רשיון ספק שירות חיוני.

אך ב-2007 נוסף לחוק סעיף נוסף הקובע כי בקביעת התעריפים המשולמים על ידי כלל הצרכנים תביא הרשות בחשבון את העלויות שלא הובאו בחשבון כתוצאה מהתשלומים המופחתים.

כלומר, ניתן לראות שהמחוקק ניסה לאזן בין היקף הסמכויות הרב שנתן לרשות וניסה לאזן את חופש הרשות כיישות רגולטורית עצמאית. ברשות מתייחסים ברצינות רבה לחובות חברת החשמל, וטוענים כי תנאי העבודה אינם הגיוניים (כולל סיפורים פיקנטיים על תשלומי פנסיה והעלאה בדרגה אחרי פטירת עובדי החברה), יש להם את המתנות השוות ביותר לחג (המפורסמים בכל חג באמצעי התקשורת), העובדים זוכים לחשמל חינם (כאשר בחברת חשמל טוענים שהטבה זו מוגבלת בקיבולת) ויש להם שני מיליארד ש"ח התחייבויות לפנסיות העובדים – כל זה מסתכם בשמונה מיליארד שקלים הוצאות תפעול בשנה. את כל אלה לא מעוניינת הרשות להטיל על צרכן החשמל. כדברי אחד הגורמים ברשות "התעריפים לא צריכים להטיל הוצאות עודפות על הצרכן, וזו חברה שכולה הוצאה עודפת אחת גדולה."

מקורות בחברת החשמל טוענים שעל פי החלטות הרשות נוצר מצב בו לפעמים מצליחה החברה לכסות את עלויותיה ולפעמים לא. כדי להקים מתקני ייצור חדשים, נאלצה החברה להנפיק אגרות חוב כדי לגייס את ההון הדרוש שלא ניתן לה על ידי הממשלה – הוצאה המהווה היום חלק לא מבוטל מהחוב. באוצר מאשימים את הרשות בקביעת תעריפי חשמל נמוכים ורומזים שהרשות אינה בוחנת כראוי את עלויות החברה. לדברי אותם גורמים על הרשות לבחון את סך העלויות של חח"י ואם אלה עלויות נורמטיביות ולגיטימיות עליהן להיות מוכרות לשקלול התעריף. על פי טענה זו, על מדד זה לקבוע באילו עלויות מכירה הרשות ובאילו לא – אם כל העלויות מוכרות, אין טעם של ממש ברשות חשמל. לדבריהם "אם אין בקרת עלויות אז למה צריך את רשות חשמל, אבל אם יש בקרה, כנראה שחלק מההחלטות הגוף המבוקר באופן טבעי לא יאהב".

"האוצר מרסק כלכלית את חח"י כדי לשבור את מונופול החשמל"

משרד האוצר האמון על שמירת הקופה הציבורית לא רואה בחוב התופח של חח"י מצב בעייתי במיוחד. על פי גורמים באוצר, מצבה של חברת החשמל אינו מזהיר, והשנה היא שנה קשה במיוחד בשל העליות הגדולות של רכש דלקים כסולר ומזוט להפעלת תחנות הכוח. אולם לאורך שנות אספקת הגז המצרי הזול מצב החברה הוטב כלכלית. אף על פי כן, לטענת אותם גורמים, חובות ארוכי טווח ברמות כאלה הינם הגיוניים וכמעט הכרחי בחברות תשתית שונות בעולם.

לעומת הרוגע שמפגין משרד האוצר מתארים מקורות בכירים לא פחות במשק האנרגיה תמונה אחרת לגמרי. אלה טוענים שמדובר בתהליך ארוך שמורכב ממחויבויות שהממשלה מטילה על החברה שלה עצמה כגון הקמת תחנות כוח (ועלויות ביטול הפרוייקטים), פרויקטים להפחתת פליטות וחובות נוספים שבסופו של דבר מתנקזים לחשבון הכולל של ייצור החשמל. מצד שני, העלויות של חובות אלו לא מכוסות בתעריף החשמל. לדברי אותם גורמים מנסה האוצר להחליש את חברת החשמל כדי להכריח את הנהלת החברה וארגון העובדים החזק להסכים לדרישות האוצר והתוצאה היא שלאורך שנים החברה נחלשת ושוקעת בחובות אדירים. למרות כל זאת, גם אותם גורמים מודעים לכך שלממשלה כבעלים של החברה יש ראייה שהיא לא רק עסקית אלא משקית – רוחבית ובעלת אופי שונה מבעלים רגיל של עסק פרטי. במקרה של חברת החשמל, למדינה יש עניין לייצר תחרות ולשבור את המונופול בתחום ייצור החשמל ולשם כך היא פועלת. לדברי מקורות באוצר, חלק מההיגיון מאחורי מהלך הפרטת חברת החשמל הוא למנוע את עלויות הקמת מתקני הייצור החדשים ובמקביל למנוע מהחברה להינות מרווחי ההשקעה בעתיד.

אך גם אם יש עניין ממשלתי לייצר תחרות במשק החשמל (כאשר מחיר המוצר עדיין נקבע ברשות החשמל) אין הסבר למה חוסמים את היכולת של חברת החשמל להתפתח מעבר לים. כיום ישנה פעילות מועטה של החברה בחו"ל, בעיקר בתחומי ליבה שבה היא פעילה, תכנון והקמת תחנות כוח. לדברי אותם גורמים במשק האנרגיה, הפעילות מוגבלת והחברה נתקלת בלא מעט קשיים רגולטורים. אך לא רק בנושא הפעילות בחו"ל הרגולטור מגביל את חח"י אלא גם בכניסה לתעשיות אחרות בארץ, בין אם מדובר בתחום התקשורת והפס הרחב, תחום הייעוץ להתייעלות אנרגטית, ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, הקמת מתקני התפלת מים ועוד. בין היתר, קבע הרגולטור כי החברה אינה רשאית לעסוק בייצור חשמל ממקורות מתחדשים, על מנת למנוע ריכוזיות במשק. כאשר תעריף חיבור המתקן ייצור אנרגיה פרטי לרשת ההולכה – נקבע על ידי רשות החשמל.

שרי אנרגיה לשעבר מהעשור האחרון שהתבטאו בנושא לא חסכו מילים קשות ממשרד האוצר, יוסף פריצקי שאמר "יש רוח קרב שנים נגד חברת החשמל. כשבתור השר הממונה סירבתי להעביר דיבידנדים של חברת החשמל לממשלה וקבעתי שצריך להשקיע את הכסף בחברה – חוק ההסדרים עבר תיקון (על ידי הממשלה) כך שדרושה הסכמה של האוצר" ולדבריו מדובר בתרגיל קלאסי. דברים ברוח דומה נושא לא פעם גם החשב הכללי באוצר לשעבר פרופ' רו"ח ירון זליכה.

המיליארדים שנזרקו לפח: תחנות הכוח שלא קמו וכשל הגז המצרי

יו"ר רשות החשמל היוצא, אמנון שפירה טוען כי חברת החשמל הנפיקה אג"חים ולקחה הלוואות על מנת להקים תחנות כוח שלא קמו ושילמה (על פי התנאים המקובלים בחברת חשמל) עד לשלב בו התחנה הייתה אמורה לעלות על הקרקע. בין היתר מדובר בתחנה הפחמית באשקלון (פרוייקט D) שהייתה מוכנה פעמיים לתחילת העבודות אך משרד האוצר עצר את התכנון ושלח את חברת החשמל לתכנן את התחנה תחת מודל כלכלי אנרגטי אחר. בוועדת הכלכלה של הכנסת בחודש שעבר אמר אמיר אדרי, מנהל אגף בכיר לתכנון ופיתוח מדיניות, באגף התקציבים של משרד האוצר, כי מבחינת המשרד אותו הוא מייצג על כל תחנה חדשה שתקום החובה להיות כלכלית, גם אם זה אומר לחזור ולתכנן מחדש. גישה זו מנעה את הקמת התחנה (שהייתה מפחיתה את החשש מבצורת החשמל הקיץ) כיוון שזו לא עמדה בקריטריונים הכלכליים של המשרד – הבעלים בפועל של חברת החשמל. כותב שורות אלה לא הצליח להשיג את עלות התכנון הכפול וביטול הפרוייקט, אך ניתן לשער כי אלו אינם נמוכות במיוחד.

סיבה נוספת לחובות חברת חשמל נובעת מפארסת הגז המצרי וההסתמכות על ספק גז בודד לאורך שנים. עוד לפני שהגז זרם בצינורות ההולכה בקיבולת עליה התחייבה EMG המצרית, רשות החשמל הפחיתה את תעריפי הצרכן בהתאם מתוך הנחה שמחירי הגז יוזילו את עלויות הייצור לרווחת תושבי המדינה. בנוסף, חברת החשמל הסבה תחנות ייצור רבות לייצור בגז, כולל תחנת רידינג ההיסטורית בתל אביב. את הסבות אלו שהתבררו כיקרות במיוחד מימנה החברה לחינם – כך הוסבה תחנת רידינג הקיץ חזרה לפעילות במזוט בשל המחסור בגז. מספר הפעמים בו חיבלו טרוריסטים בצינור הגז המצרי מתקרב לעשרים וישראל מצאה עצמה במצב אנרגטי בעייתי המתקרב לקו האדום. התכנון הכושל של הבטחת מקורות האנרגיה, חוסר בתוכנית אב למשק האנרגיה, יישום חלקי וקלוקל של המלצות עשרות הועדות החיצוניות והבינמשרדיות, הביאו למצב בו חברת החשמל שורפת 100 מיליון שקל ליום על דלקים. למזלה, לאחר לבטים רבים ואינסוף הארכות צווים, הממשלה (שוב – להזכירנו, הבעלים!) ביטלה את המס על הדלקים אותם שורפת החברה – במילים אחרות, הממשלה שערבה לחובות של חברת החשמל ומחזיקה במניות החברה, החליטה להקל על החברה שלה עצמה, ולא להוציא כסף מכיס שמאל על מנת להכניס לכיס ימין.

ובינתיים, בעולם הפיננסי הריאלי, בדצמבר 2011 העמיד בנק הפועלים לחברת החשמל הלוואה בהיקף מיליארד ש"ח תמורת שיעבוד נכסים. בין ינואר לאפריל החברה הנפיקה 6.4 מיליארד ש"ח מתוכם 4.4 אג"ח בערבויות מדינה. תקרת ההלוואות הכללית של מדינת ישראל לשנת 2012 היא 26 מיליארד המיועדים לכל ערבויות המדינה לשנה זו. בנוסף, החברה נמצאת במינוף של יותר מ-70%. לראשונה מזה עשור פרסמה החברה תשקיף אך משרד האוצר עדיין מסרב בעת כתיבת שורות אלה (תחילת אוגוסט 2012) לאפשר גיוס הון נוסף, או הלוואה קצרת מועד בגובה של 3 מיליארד ש"ח לרכישת דלקים וחברת החשמל מחפשת אפיקי מימון אחרים. אולם על פי גורמים באוצר, אי מתן הבטחונות קשור אמנם לנושא עלויות הדלקים, אך השיקולים נבעו בגלל מכלול של גורמים הקשורים למבנה החברה.

למה אנחנו אוהבים לשנוא את חברת החשמל?

עם כל הטענות כלפי חברת החשמל אשר חלקן מוצדקות, השאלה המהותית היא האם אנחנו אוהבים לעבוד בקיץ בחדר ממוזג. זוהי אחת האפשרויות הריאליות הקיימות היום במידה והיינו חיים באחת ממדינות אירופה או בארה"ב בהן שוק החשמל ליברלי לחלוטין. גרמניה נמצאת כעת במשבר אנרגיה עם חוסר של 8000-13,000 מגה וואט שעה ליום, גם בארה"ב בקליפורניה ובניו יורק – שני מרכזי עצבים של הכלכלה האדירה – הפסקות חשמל מתגלגלות בגלל ניהול לא תקין או חוסר ניהול של משק האנרגיה. בישראל, להבדיל, זמינות החשמל רציפה כמעט תמיד, וזהו ההישג האמיתי של חח"י.

דו"ח התנועה לאיכות השלטון שבחן את יישום הרפורמה במשק החשמל קבע "מבין התחומים הציבוריים הקיימים במדינה והנתונים תחת רגולציה ממשלתית, אין בנמצא תחום שנותר תחת פיקוח זה ובה בעת נותר כה עצמאי, כמו תחום החשמל". מנגד – כדברי זליכה – בזק הרגישה חזקה באותה מידה וועד העובדים שלה נחשב לאימת המדינה, והיא הופרטה בצורה מסודרת. אלא שהדו"ח מציין את אותו חוט מקשר העובר בירושה מועדה לועדה וממודל למודל – כאשר נראה כי משנת 1991 הוחלט לזנוח כל אופציה אחרת ולהפריט את חח"י. אמנם רבים חוששים מהמהלך, ויש מי שטוענים שהוא בלתי אפשרי בגלל התנגדות ועד העובדים – נושא אליו מתייחס גם דו"ח התנועה לאיכות השלטון – אולם דו"ח התנועה גורס שככל שהתקדמו הועדות, הנחת היסוד של הפרטה הנחתה את כולן ללא פניות וללא חשיבה חדשה ובחינה מחודשת של הנחת יסוד זו.

מי ישלם על המיליארדים האבודים?

מאז ועדות שנות ה-90' ובלי להיכנס לשאלה מה עצר את הרפורמה, נראה שבשנים האחרונות חל שינוי בתפיסה ולא מדובר יותר על מכירת נכסי חברת חשמל כאמצעי להתגבר על חובות החברה (ועל ועד העובדים שלה) בכדי לייצר תחרות במשק. הניסיון הבינלאומי שנצבר מאז ועדת פוגל מראה שהפרטה מלאה של משק החשמל אינו תמיד מייעל או משפר את השירות אותו מקבל הצרכן ולרוב אינו מוזיל את המחיר לו הוא זכאי.

חברת החשמל היא המפתיעה מכולם בתגובתה לנושא הרפורמה. גורמים בכירים בחברה מסרו כי תחרות היא דבר בריא וחיובי, כיוון שכך יהיה רפרנט להשוואה והחברה תוכל להוכיח אם היא יעילה או לא. גורמים אחרים בחברה מסרו בנוסף, שתחרות תביא להשוואת התנאים של החברה לתנאי המתחרים. אותם גורמים טוענים בנוסף, שיהיה קשה מאוד לייצר משק תחרותי. הצרכן הביתי לא ירגיש את ההבדל כיוון שלא יוכל בפועל לבחור ממי הוא רוכש את החשמל, והטבה זו תיוותר ככל הנראה בידי צרכני החשמל הגדולים בלבד.

סמנכ"ל הייצור לשעבר בחברת החשמל, משה בכר, טוען שאחת הסיבות לרפורמה הוא הרצון של לקוחות לא להרגיש שבויים ושיש להם את היכולת לעבור מספק שירות אחד למתחרה.

באוצר טוענים שהצורך בכניסת יצרני חשמל פרטיים כיום נובע פחות מהצורך בתחרות ויותר בצורך למנוע מחברת החשמל להיכנס להרפתקאות כלכליות חדשות. ברשות החשמל מזכירים שהרפורמה המקורית של מתווה צ'רמנסקי לא יושם במלואו, והרשות היא אחד הגורמים המונעים את השתוללות חברת החשמל ומכריחים את החברה לא להטיל את הוצאותיה המיותרות על צרכני הקצה, כפי שלדבריהם היה לפני קום הרשות. אורן הרמב"ם, מנהל תחום האנרגיה בהתאחדות התעשיינים מאמין שעל הממשלה להזרים הלוואת בעלים כבעלי החברה.

יתר המרואיינים והמקורות במשק האנרגיה מאמינים ברפורמה על ידי הפרדת אמצעי הייצור מאמצעי ההולכה בדומה למתווה ועדת ורדי, למעט החשב הכללי לשעבר ירון זליכה הסובר שיש להפריד את חטיבת התכנון משאר החברה ולהשאיר את יתר מרכיבי חח"י במתכונת הנוכחית. כולם, כולל חברת החשמל מסכימים שיש צורך בהתייעלות מקיפה בחברת החשמל – ולראייה, כאמור לראשונה מזה עשור, פרסמה החברה תשקיף.

מחיר החשמל האמיתי: סובסידיה מול שוק חופשי

יש ביטוי אוסטרלי נפוץ שאומר "אם זה לא שבור, אל תתקן את זה". כשבוחנים את עלות החשמל באירופה בעלת השוק הליברלי, עלות החשמל ללקוח קצה הוא בממוצע 20 יורו סנט, אולם מחיר החשמל משתנה ונקבע בבורסת אנרגיה. בישראל, המחיר נמוך בקרוב ל-50%.

אם חוזרים לשורשי חברת החשמל, החברה הוקמה בכספים של תנועה ציונית סוציאליסטית שברוח התקופה האמינה במודל כלכלי שונה מזה הנהוג בישראל היום, ומחירי חברת חשמל משקפים זאת. ברשות החשמל טוענים שעלויות חברת החשמל הם בעיה שלה ולא ברור למה החברה צריכה להתקיים על תעריפים בלבד. חברת החשמל טוענת שהמחירים מסובסדים ומשק מסובסד לא יכול להחזיק מעמד זמן רב. האוצר טוען שכעת עוברת חח"י תקופה קשה, אבל עם בוא הגז ממאגר תמר, החברה תפסיק לשקוע בבור החובות כיוון שמחירי הדלקים ירדו ובאופן כללי מצב החברה אמנם לא אידאלי אבל לא מעורר דאגה לעתיד המשק. אך צריך לזכור כי האוצר גם טען שמצבו של המשק הישראלי היה במצב מצוין עד חודש אוגוסט 2012 …

השפעת החוב של חברת החשמל על המשק הישראלי

האם חברת החשמל תגיע אי פעם לחדלות פרעון? על פי נתוני הלמ"ס, התמ"ג של ישראל עמד על 226,002 מיליוני ש"ח בשנה האחרונה. לדברי מור רז, אנליסט בחברת ד"ש ברוקראז' "אם חברת חשמל תשלם רק את הריבית על החוב הזה ונניח שמדובר רק בריבית ממשלתית של 1% – מדובר על סכום של חצי מיליארד ל-700 מיליון שקלים" כלומר, בין חצי ולשלושת רבעי אחוז מהתמ"ג הישראלי ישולם לריבית חובות חברת חשמל. לדברי יו"ר רשות החשמל היוצא אמנון שפירה, חדלות פירעון של חברת חשמל, פירושה איום ממשי על המשק הפיננסי הישראל ובשל כך אף אחד לא יתן לחברה ליפול.

בניגוד לשפירה, רז טוען כי חח"י כבר נמצאת בפועל במצב של חדלות פירעון (כמו גם משה בכר, לשעבר סמנכ"ל ייצור בחברת החשמל), ולדבריו אג"ח של חח"י עדיין נחשב לאג"ח ממשלתי. אלא שרז נמצא בצד אחד של המתרס, ואילו אנליסטים אחרים טוענים שללא ערבויות מדינה לאג"ח חדש שיונפק, ספק אם הם או חלק גדול מהמוסדות הפיננסיים שהשתתפו בהנפקה האחרונה ישתתפו בהנפקה. רז טוען כי מנהלי תיקי השקעות עדיין מתייחסים לאג"ח של חח"י כאגרות חוב ממשלתיות למרות שרק סדרות מסויימות הינן בגיבוי ממשלתי. "קשה לחשב את ההפרש בעלות המימון כי צריך לפרוט ולסכום את כל מכשירי החוב, או שהממשלה מחליטה שזו חברה ממשלתית או שיש לזה הוצאות אדירות."

מבחינת האוצר, מצב החברה אינו מצוין, אבל בסיכומו של עניין מעבר לכך שהנושא מורכב, חוב חח"י אינו מהווה בעיה כלכלית למשק. מצד שני מתריעים אותם גורמים שיש לבחון את היקפי החוב והיכן ניתן לייעל את החברה. בשורה התחתונה, מבחינת האוצר חברה בגודל של חברת חשמל ממונפת בהיקפים גדולים כך שחלק מה-40 מיליארד הם חוב ממונף סביר.

התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גיליון 13 יולי – אוגוסט 2012