עיקר תשומת לב הציבורית בעניין הגז הטבעי ניתנה עד כה לסוגיות המיסוי והתמלוגים, התעשרות הטייקונים והזינוק במניות שותפויות הגז. אך המהפכה האמיתית בתחום הגז והשלכותיה על המשק עדיין לפנינו.

הנעה לטווח רחוק: הגז הטבעי כמנוע הצמיחה של התעשייה הישראלית

מאת: אורן הרמבם

הממשלה עסוקה בימים אלה בנקיטת צעדי התמודדות עם ההאטה במשק והגידול בגירעון התקציבי, שרובם ככולם הינם צעדים "הגנתיים" – קיצוץ תקציבים והרחבת בסיס המס. לצד כלים אלה, קיים לפתחה של הכלכלה הישראלית מנוע צמיחה משמעותי, שעשוי להיות אחד מהמנופים העיקריים להאצת הפעילות בתעשייה ובמשק כולו, תוך תרומה לתוצר ולתעסוקה – המעבר העתידי לגז הטבעי.

עיקר תשומת לב הציבורית בעניין הגז הטבעי ניתנה עד כה לסוגיות המיסוי והתמלוגים, התעשרות הטייקונים והזינוק במניות שותפויות הגז. אך המהפכה האמיתית בתחום הגז והשלכותיה על המשק עדיין לפנינו.

ראשית, החיבור לגז יתרום באופן מיידי לשיפור כושר התחרות של המפעלים בזכות הוזלת עלויות האנרגיה שלהם, בין 30% ל-70%, בהשוואה לשימוש בדלקים הקיימים כיום (מזוט, סולר וגפ"מ). עבור מפעלים עתירי אנרגיה, בהם סך תשומות זה עשוי להגיע לכ-25% ויותר מסך הוצאות הייצור, זהו ההבדל בין להיות או לחדול. הוזלת העלויות תאפשר להם באופן מיידי להתחרות בצורה טובה יותר בשווקים המקומיים וביצוא מול יצרנים זרים שעד כה נהנו מעדיפות בזכות זמינות גז טבעי כמעט בכל מדינה אחרת. יש לדבר משמעות מיידית על הייצור, היצוא והתעסוקה בתעשייה, בעיקר בפריפריה.

אך מעבר לחיסכון בעלויות, טמונות בגז תועלות רבות נוספות למשק:

אלפי צרכני האנרגיה שיתחברו לגז בשנים הקרובות, יצטרכו לבצע השקעות בהסבות המערכות לגז. מדובר בהשקעה ממוצעת של כמה מיליוני ₪ בכל הסבה, שלפחות מחצית ממנה תעודד ביקושים מקומיים (ציוד ורכיבים כחול לבן, חברות ייעוץ ותכנון מקומיות, עובדי הקמה וכד').

הגז יאפשר גם הקמת של תעשייה פטרוכימית חדשה בישראל – תעשייה מבוססת גז טבעי לייצור מתאנול, אמוניה ומוצרים נלווים אחרים. הקמה של מיזמים כאלה (שמתוכננים לקום בנגב) תתרום למשק בהשקעות עצומות, תוספת של אלפי מקומות תעסוקה והגדלת היצוא. אגב תעשיות חדשות, זמינות הגז בישראל תפתח גם פתח לחשיבה מחודשת באשר להקמתה של תעשיות עתירות אנרגיה, שעד כה נחשבו כבלתי כדאיות כאן, עקב היעדר הגז הזול. גם כאן טמון פוטנציאל לתוספת השקעות, תעסוקה ויצוא.

תהליכי קליטת הגז והסבת המפעלים, בתי חולים, מלונות וצרכנים אחרים למערכות הגז, מהווה גם פוטנציאל להכשרה ותעסוקה של אלפי עובדים מקצועיים חדשים בתחום הגז הטבעי – טכנאים, הנדסאים ומהנדסים. מדובר במקומות תעסוקה חדשים הן בארגונים הצורכים את הגז, הן בחברות השירותים, התכנון, האחזקה, הנדסה וכד'.

למרבה הפלא, כדי להפעיל את מנוע הצמיחה העצום הזה, לא נדרשת מהממשלה השקעה תקציבית גדולה. מה שנדרש בעיקר הוא העמדת הגז הטבעי בסדר עדיפות עליון וקבלת החלטות שמטרתן לייעל ולזרז תהליכים, על מנת להבטיח מעבר מהיר ונרחב ככל האפשר לגז.

בראש ובראשונה – נדרשת הבטחת זמינות גז לתעשייה. צינור ההולכה המוביל את הגז מהמאגרים הימיים אל מתקן הקליטה היבשתי לא יכול לספק את מלוא הביקושים הצפויים בשנים הקרובות, ועד להרחבת קיבולת הצינור והקמת צנרת נוספת, יש צורך בהסדרה של הרגולטור על מנת לתת מענה לבעיה זו. הפיתרון הוא באמצעות הבטחת "צדק חלוקתי" – חלוקת הגז בשעות שיא הביקוש בין הצרכנים השונים (פרו ראטה).

מנקודת מבט הצרכן, כל עוד קיימת אי ודאות באשר לזמינות הגז עצמו, הדבר מעמיד בספק גדול את כדאיות ההשקעה והעיסוק בהסבה לגז, התקשרויות עם חברות חלוקה ושיווק.

על מנת שתעשיות מבוססות גז אכן יקומו כאן, תחזיות הצריכה העתידיות שעליהן התבסס דוח הביניים של ועדת צמח, אינן מגלמות את מלוא הפוטנציאל הטמון בתעשייה זו. ללא ודאות ארוכת טווח של עשרות שנים קדימה לקיומו של גז מספק בשוק המקומי – לא תתפתח תעשייה כזו בישראל.

בנוסף, קיים הכרח גם בפישוט וקיצור של תהליכי ההסבה של מערכות הצרכנים לגז והוצאת היתרי הבניה הנדרשים – הן לצורך הנחת צנרת החלוקה והן לצורך הקמת המערכות במפעלים עצמם. מעבר לפעילות רשות הגז, יידרש כאן שיתוף פעולה נרחב מצד הרשויות המקומיות.

כדי לאפשר גם לצרכנים בפריפריה הרחוקה, שצנרות מערכות החלוקה לא צפויות להגיע אליהם בשנים הקרובות, ליהנות מהתועלות הטמונות בגז, על רשות הגז ומכון התקנים להביא בהקדם להסדרת התקינה הנדרשת על מנת שניתן יהיה לעשות שימוש גם בגז טבעי דחוס (CNG).

לסיכום, את הגז הטבעי יש להעמיד בראש סדר העדיפויות, לא כעוד נושא מקצועי במשק האנרגיה, אלא כמנוף לחילוץ המשק מההאטה הכלכלית ויצירת תנופת צמיחה ארוכת טווח.

הכותב הוא מנהל תחום האנרגיה בהתאחדות התעשיינים