חברת ARG – AFCON RMG טכנולוגיות גז עוסקת בייצור, תכנון, בנייה, הפעלה ותחזוקה של מערכות לאספקה וטיפול בגז טבעי לכל אורך שרשרת המזון. החל מקווי ההולכה אותם מקימה נתג"ז, תחנות ללחץ גבוה, תחנות להפחתת לחץ (PRMS). תחנות בלחץ נמוך יותר לטיפול בגז, חימום, לתחנות כוח של חברת החשמל ותחנות פרטיות

הנדסה בלחץ גבוה: ראיון עם אסי קטשל, מנכ"ל אפקון ARG

חברת ARG – AFCON RMG טכנולוגיות גז עוסקת בייצור, תכנון, בנייה, הפעלה ותחזוקה של מערכות לאספקה וטיפול בגז טבעי לכל אורך שרשרת המזון. החל מקווי ההולכה אותם מקימה נתג"ז, תחנות ללחץ גבוה, תחנות להפחתת לחץ (PRMS). תחנות בלחץ נמוך יותר לטיפול בגז, חימום, לתחנות כוח של חברת החשמל ותחנות פרטיות, החברה מספקת גם ציוד ושירותים לחברות החלוקה, לחצרות הלקוחות, מיד לפני הכניסה לצרכנים -מערכות שריפת הגז אצל הלקוח, בין אם מדובר בתחנות כוח, דוודים, תנורים, מייבשים, כל לקוח ואפליקציות האנרגיה שלו. לרוב ההסבה מבוססת על מתקנים שכבר עובדים על דלק אחר כמו מזוט וסולר ולפעמים גפ"מ (גז פחמימני מעובה) הגז הביתי שכולם מכירים. המפעלים לא מוותרים על הדלק הקיים וכשיש בעיות באספקת הגז הטבעי או אילוצי תחזוקה, האנרגיות הקיימות משמשות כגיבוי.

החברה היא מיזם משותף בבעלות קבוצת אפקון וקבוצת RMG מגרמניה. במהלך השנים התפתחה פעילות החברה כך שכיום היא מבצעת את ההנדסה לכל מתקני הגז המיוצרים על ידה בבית המלאכה של החברה בחיפה. היא מתקינה אותם באתר הלקוח, מפעילה אותם, נותנת שירות לתחנות בעזרת צוותים ייעודים ומספקת חלקי חילוף מהמלאי. טכנולוגיה בינלאומית תוצרת כחול לבן.

מנכ"ל החברה הוא אסי קטשל, בן 42, נשוי עם שלושה ילדים. בוגר הנדסת מכונות של הטכניון, בעבר כיהן במספר תפקידים בתחומי התכנון, הניהול והפיקוח בתעשייה. בין השאר כיהן כמנהל הנדסה במפעלי נייר חדרה במשך שש שנים. לפני שלוש שנים עבר ל- ARG – AFCON RMG טכנולוגיות גז בתור מנהל פרויקטים ולמעשה היה העובד הראשון בחברה אותה הוא מנהל היום.

לבזר את מקורות האספקה

המשק הישראלי כולו מחכה להגעת הגז הטבעי, החל מחברת החשמל, דרך המגזר התעשייתי והמוסדי וכלה בצרכן החשמל הביתי לו ייקרו את חשבון החשמל בגלל ייקור סל הדלקים. אסי מפרק את אתגרי הגעת הגז הטבעי בהספק גבוה למספר מרכיבים. ראשית, תשתיות הגז הטבעי בישראל עם התוכניות העתידיות לחמש או עשר שנים הקרובות, הם כאלה שמצריכות הכפלה של קווים קיימים, "אף אחד לא תכנן למצוא כל כך הרבה גז בזמן כל כך קצר, והתשתיות שתוכננו לפני עשר שנים כבר לא מתאימות לעוד שלוש או ארבע השנים הבאות. נושא התשתיות מטופל ע"י חברת נתג"ז ביד רמה בשיתוף עם רשות הגז ואנו רואים את הביצועים, הצינור באדמה מזרים גז בצורה טובה אמינה ובטוחה לרווחת הצרכנים".

הבעיה השנייה היא הנושא של זמינות הגז ביבשה. כרגע ישראל ניזונה ממקור אחד בלבד, מאגר ים תטיס. המקור המצרי יצא מהמשחק בשנה האחרונה לאחר שסבל מהפסקות חוזרות ונשנות. מה שהביא להאצת הנושא של הבאת הגז ממאגרי תמר ולוויתן וכרגע בודקים את האפשרות לחזק את מאגר ים תטיס על ידי חיבור מאגרים קטנים סביבו. מה שעשוי לספק כמות גז יציבה יותר לכמה חודשים, לפי ההערכות החל מאוקטובר או נובמבר השנה, עד הגעת הגז מתמר באמצע שנת 2013. "הבעיה היחידה שיכולה לעכב את החדרת הגז היא בעיה טכנית, אבל היות ומדובר בחברה שיש לה לא מעט ניסיון בנושא של הנחת קווים ימיים וחיבורם, אני חושב שהסיכוי לכשל פה הוא נמוך מאוד, ואנחנו אכן צפויים לקבל גז טרי מתמר באמצע 2013."

לכל זה, צריך להוסיף את פרויקט המצוף אותו מקדמות חברת חשמל ונתג"ז שמטרתו הצבת מצוף ימי במרחק של כשניים וחצי קילומטר מחופי חדרה, למצוף תתחבר אוניה מגזזת שיודעת להפוך גז טבעי נוזלי לגז ולמעשה עובדת כמו מפעל קטן. חברת חשמל תרכוש גז טבעי נוזלי שיובל באוניות ייעודיות, האוניות יגיעו לאוניה המגזזת הצמודה למצוף אשר תעבד את הגז ותזרים אותו לצינור של נתג"ז ואל תחנת הקבלה החופית. "היתרון בשיטת האוניה המגזזת הוא אלטרנטיבה נוספת לאספקת הגז מלבד הבארות. היתרון השני הוא וויסות נקודות הכניסה של הגז. כרגע תשתית הגז הטבעי מבוססת על נקודת קבלה אחת באזור אשדוד. מדובר בביטחון אנרגטי ואמינות אספקת הגז. ברגע שיש שתי נקודות אספקה, אם אחת נפגעת או נמצאת בתהליך תחזוקה השנייה עדיין מתפקדת, וידוע שכבר מדברים על נקודה נוספת בצפון."

אין מקום לטעויות

תחום הגז הטבעי כולו דורש ידע מורכב,יכולת הנדסית והסמכות בינלאומיות ברמה גבוהה, כל טעות תכנונית או ביצועית יכולה לגרום לנזקים גדולים וחלילה לפגיעה בחיי אדם, הרגולציה ודרישות הרישוי נוקשות מאוד ומעורבות הרשויות המקומיות הרבה יותר גבוהה מבעבר. תחום הגז הטבעי בישראל הוא בתחילת דרכו ואסי מצדיק את הדאגה של הרגולטור מפני קניבליזציה של ציוד ושיטת הסמוך הישראלית כל כך "אנחנו הישראלים יודעים הכול לעשות יותר טוב מכולם, אני כל הזמן אומר שקיצורי דרך במערכות תשתית מים מסתכמות בדליפה כזאת או אחרת, קיצורי דרך במערכות גז מסתיימות בפיצוצים וזה יכול להגיע גם לאבדן בחיי אדם. לכן הרגולציה מאוד נוקשה, כל נושא האישורים והמסמכים הוא הליך מאוד מאוד מורכב וארוך, שמצריך המון שעות עבודה, דיונים, וחוות דעת של מומחים כדי שכל הנוגעים בדבר, המזמין, הספק, המתכנן, הרשות המקומית ורשות הגז יגיעו למסקנה נכונה שאפשר להכניס גז למתקן. אלו אתגרים שללקוחות לפעמים קשה להבין כשאנחנו דנים איתם על עלויות הקמת המתקנים. אם במתקנים רגילים בתעשייה הממוצע הוא עשר עד חמש עשרה אחוז עלויות הנדסה ושעות עבודה, מעבר לעלות אספקת הציוד, במתקני גז טבעי העלויות יכולות להגיע גם לחמישים אחוז."

את תהליך העבודה על פרוייקט PRMS לבניית תחנות אספקת גז טבעי למפעלים תוך כדי הורדת לחץ, מניית צריכה ואנליזת איכות הגז, מתאר אסי כמכונה משומנת היטב. "לאחר קבלת הזמנה מהלקוח אנחנו מתחילים בתכנון הראשוני של התחנה, מאשרים את התכנון הראשוני אצל הלקוח, יוצאים לרכש ציוד אצל חברות האם וספקים אחרים בחו"ל ובישראל, אנחנו מתכננים את פרטי התחנה, מייצרים את קטעי הצנרת מהם אנחנו צריכים לבנות את התחנה, מעבירים את כל אביזרי הציוד והצנרת לבית המלאכה שלנו בחיפה, אנחנו מייצרים בארץ בעצמנו תוך שימוש ביידע והיכולות שצברנו במהלך השנים את כל קטעי התחנה, מרכיבים אותה בגודל אמיתי של אחד על אחד, מזמינים את הלקוח לבדיקת בקרה ולמעשה הוא בודק את התחנה כשהיא עובדת בלי גז, מורכבת אחד לאחד, בלחץ (חנקן) עבודה. לאחר שהוא מאשר את המתקן, אנחנו מפרקים אותו, מעלים אותו על משאיות, יורדים להרכבה בשטח ומכאן יש לנו את היכולות והמומחיות להתעסק בלוגיסטיקה גדולה, כבדה, מתוחכמת, הציוד יקר מאוד וטעויות כאלה או אחרות מאוד לא סלחניות, לא בכסף ולא בזמן.

המתקן נמסר ללקוח אחרי שהוא בודק אותו ואת הדוקומנטציה עתירת ניירת שהולכת לאישור הרשויות ולבדיקה בצורה מדוקדקת עד הפריט האחרון, ובצדק. לאחר שהם נותנים את האישור, אנחנו יכולים לסיים את ההתקנה בשטח וללוות את הגזת התחנות או להגיז אותן בעצמנו, תלוי בבחירה של הלקוח. מפעלים גדולים שאפקון הסבה לגז טבעי הן תשלובת כי"ל, תחנת הכוח בים המלח, כל מתקני הייצור בים המלח, מתקני ייצור מגנזיום, מתקני ייצור באתר ברום, רותם, פריקלס, מכתשים ועוד. באותם אתרים אנחנו גם בונים מתקנים לטיפול וחלוקת גז טבעי שאנחנו קוראים להם סקידים, שהם למעשה תחנות מדידה והפחתת לחץ קטנות יותר, שבדרך כלל נעדרות את מרכיב החימום, ונועדו לווסת את הלחץ לפני ההגעה לצרכנים עצמם."

שאלת המונופול כבעיה אסטרטגית

סוגיית מחירי הגז הטבעי הפכה לכזו המשפיעה על הכיס של כל אזרח בישראל דרך תעריף החשמל המתייקר. רשות החשמל התערבה באופן חריג בהסכם מכירת הגז משותפות תמר לחברת החשמל בשל תעריף הגז הגבוה וההסכם הכובל לתקופה ארוכה של 15 שנה. כאן מצדד אסי בפיקוח על מחיר הגז והבטחת הגעתו לישראל "המשאבים של המדינה שייכים לאזרחים שלה. היו ויהיו המון וועדות בנושא הזה, וככל שמתקדמים מבינים שרק התחלנו ללמוד איך למצות משאבים כאלה. מצד שני, צריך להבין שכשהמדינה נותנת רישיון לחברה פרטית לבצע קידוחים בשטח שלה היא לא משקיעה אגורה, את כל ההשקעה והסיכון לוקחים על עצמם היזמים. כשמתגלה מאגר גז כולם קופצים על המציאה ומנסים לראות אם זה טוב למדינה או לא טוב למדינה, כמובן שיש גם מלעיזים שאומרים שהיזם הוא היחידי שמרוויח מזה ומשאבי המדינה בורחים מכאן. אני מצדד בגישה שאת משאבי המדינה צריך לשמור בשימוש המדינה, המלחמה היא תמיד סביב מחירי הגז, מה כדאי יותר, למכור לישראל או לייצא לחו"ל? כוחות השוק חזקים יותר מכל דעה שלי. אני רואה בנושא הזה בעיה אסטרטגית בגלל שיש לנו כל כך הרבה גז בישראל באופן טבעי תשתיות המדינה יעברו יותר ויותר לשימוש בגז, בתחום החשמל, ההנעה לתעשייה תחבורה מופעלת בגז ושימושים נוספים. כמדינה עם פוליטיקה ביטחונית ואזרחית מורכבת נצטרך לדעת לווסת את כמויות הגז האלה לא רק ממקור אחד, אלא מכמה מקורות כדי שנוכל ליצור תחרות הגיונית מחד ומאידך, נוכל לוודא שאמינות הגז תישמר גם בימים קשים."

מי שיושב על הגדר יתקע בפקק

חוסר הוודאות הוא שחקן מרכזי בענף ההסבה לגז טבעי. כל נושא התפתחות ההסבות והתפתחות המפעלים בתחום הגז הטבעי נמצא בהשהיה, המפעלים לומדים מהר מאוד מכישלונות או מהצלחה של אחרים ולדברי קטשל "עד שהם לא יראו את הצינור של חברת החלוקה ליד הגדר שלהם, הם לא יתקדמו יותר מידי בנושא הגז וזה נותן להם זמן ללמוד את הנושא, לקבל הצעות מחיר אטרקטיביות יותר ולהיות מוכנים כשיגיע הגז. לדעתי, ההמתנה הזאת תהייה בסוף כמו כדור שלג, כולם יתעוררו כשהגז יתחיל לזרום בצינורות וזמני אספקת הציוד הם היחידים שישחקו תפקיד, תהיה דרישה גדולה לציוד ולא משנה כמה זה עולה. את זה כדאי למנוע, אם כל מפעל בתחום שלו ידע להחכים ולנהל את ההצטיידות במערכות ההסבה וההתקנות, הוא יוכל להגיע די מוכן לאמצע 2013 עם מערכת מוכנה לגז טבעי. ואם יגיע כמה חודשים מוקדם יותר, לא קרה כלום, הוא יהיה מוכן לפני המתחרים."

הסקפטיות המובנית של המנהל הישראלי למוד הבירוקרטיה וטלטלות הרגולציה מוכרת היטב לעוסקים בתחום הגז הטבעי, מפעלים רבים בודקים את הנושא ואפילו מבקשים הצעות מחיר שבסופו של דבר מעלות אבק במגירות. לדעתו של קטשל מדובר בטעות עסקית שתעלה למפעלים ביוקר "אני לא חושב שיהיה נכון לשבת על הגדר משום שאז הפתרונות יהיו פתרונות שעטנז, הלקוחות יצטרכו להתפשר, הספקים יעלו מחירים כי הביקוש יעלה בצורה מאוד דרמטית ומצד שני הביצועים יהיו נמוכים בשל עומס העבודה, צריך לזכור שכל המתקנים האלה צריכים לעבור גם הליך רישוי כך שהוועדות המקומיות והרגולטורים כמו רשות הגז יוצפו בבקשות בצורה בלתי רגילה. ניצור לעצמנו צוואר בקבוק בו למעשה ב-2013 יהיה גז טבעי אבל לא יוכלו לצרוך אותו. אסור לשבת על הגדר, זה מה שאני יכול להמליץ, ואנחנו יכולים לתת ייעוץ והכוונה לכל לקוח שירצה בנושא."

התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גיליון 12 מאי – יוני 2012