מה מביא אומה, הנחשבת למופת התעשייה והייצור, ההנדסה והכלכלה באירופה להחליט לפתח שוק 'יש-מאין' בתחום שהוא אמורפי בהגדרתו – התייעלות אנרגטית? התשובה מורכבת מתהליכים היסטוריים שהביאה את גרמניה למצב בו היא נמצאת היום – במחסור אנרגטי חמור מאין כמוהו, כשהאנרגיה היא הדלק של הכלכלה, ובלעדיה המעצמה הכלכלית תקרוס.

התייעלות הוליסטית: סיכום מסע התייעלות אנרגטית בתעשייה בגרמניה

משתתפי המסע – צילום: חגי אנסון

מה מביא אומה, הנחשבת למופת התעשייה והייצור, ההנדסה והכלכלה באירופה להחליט לפתח שוק 'יש-מאין' בתחום שהוא אמורפי בהגדרתו – התייעלות אנרגטית? התשובה מורכבת מתהליכים היסטוריים שהביאה את גרמניה למצב בו היא נמצאת היום – במחסור אנרגטי חמור מאין כמוהו, כשהאנרגיה היא הדלק של הכלכלה, ובלעדיה המעצמה הכלכלית תקרוס. גם גרמניה נמצאת על הקוט"ש האחרון, אלא שלהבדיל מישראל, אצלם בשכונה, שם באירופה, כבר רגילים לעזור לשכנים שרק לפני שני דורות נלחמו והפכו את הערים הגדולות לאיי חורבות. שישים שנה, לא שוכחים, אבל עוברים הלאה. כדי להבין לעומק את התהליך הדרמטי שעברה גרמניה הצטרפתי למשלחת ישראלית שיצאה למסע התייעלות אנרגטית בתעשייה הגרמנית אותה ארגנה לשכת המסחר ישראל גרמניה.

ב-1989 רעד העולם מהתרגשות למראה חומת ברלין המתרסקת וסממן החיץ בין המערב החופשי והמזרח הקומוניסטי נעלם. אחרי הסופרלטיבים, אירועי המדיה, נאומי הפיוס וההבטחות לשחר של יום חדש שבא לגרש את העולם הישן, נשארה גרמניה המערבית (עכשיו המאוחדת) עם חשבון שיקום של מדינה שהיוותה לפתע קרוב לשליש משטחה. מדינה שלא עברה שיקום אמיתי מאז ימי מלחמת העולם השנייה, ומה שכן נבנה (או שוקם) לא עמד בסטנדרטים מערביים. במובן הבסיסי ביותר, אם גרמניה לא הייתה עוברת תהליך של התייעלות אנרגטית מצבה היה קשה, גם אם היה מספיק אנרגיה לספק לאומה המאוחדת, המדינה לא הייתה יכולה לעמוד בחשבון.

בגרמניה קרוב ל-30 מיליון מבנים בהם גרים מעל 80 מיליון בני אדם. שיעורי הילודה נמוכים ואין דרישה גדולה לבתים חדשים, מאז איחוד שתי המדינות נבנו קרוב ל-20,000 בתים בלבד בשנה. בנוסף, תרבות הפינוי-בינוי לא הפכה פופולארית במדינה שנאלצה לשקם קרוב לשני שליש מהמבנים שניזוקו במלחמת העולם השנייה ואין עניין לעורר מחדש תנופת בינוי במדינה שהיא בין היפות באירופה. אלמנט חשוב נוסף בבניית שוק ההתייעלות האנרגטית הוא שרוב התושבים הינם בעלי בתים או שוכרים הנהנים מחוק הגנת השוכר השומר על גובה שכר הדירה עד עזיבת הדייר. החלק הארי מבין בעלי הבתים המושכרים הם פנסיונרים אשר הבית המושכר הופך עבורם למקור פרנסה נוסף לפנסיה.

מתווה עוקף אתגרים

בתנאים אלו, עם חשבונות חשמל עתידיים שעשויים היו לגרום למשבר כלכלי, החלה גרמניה את המסע אל עבר יעד ההתייעלות האנרגטית. המטרות היו כפולות. האחת – הורדה דרסטית של חשבון האנרגיה, ושימור משק האנרגיה הגרמני כמשק יציב שימשיך לאפשר לתעשייה הגרמנית הפורה להתקיים. סיבה שניה – פתרון תעסוקתי לרבבות מזרח גרמנים שנותרו חסרי פרנסה עם נפילת החומה, ומספר דומה של מערב גרמנים שהיוו כוח עבודה בלתי מיומן ועמדו בפני סכנת אבטלה כרונית.

כשבוחנים לעומק את התהליך שעברה גרמניה, מבינים כי תחום ההתייעלות האנרגטית בישראל, נגוע בכמה וכמה שגיאות יסוד. הפוטנציאל לא מסתכם בהחלפת התאורה לתאורה "יעילה אנרגטית", או החלפת מערך המיזוג וניהול האקלים למשאבות חום מתקדמות. באמת לא בזה מדובר. התייעלות אנרגטית היא בראש ובראשונה תהליך הוליסטי. מהפך חשיבתי. לא לקבל את הוצאות האנרגיה כמובן מעליו, אלא להסתכל על חשבון האנרגיה כעל עוד שורה תחתונה של הוצאות שרצוי, ראוי ואפשר לצמצם.

ראשית, החלו בגרמניה בשדרוג של בממוצע 40,000 מבנים בשנה. בעוד אנחנו בארץ סובלים מחום – בגרמניה סובלים בעיקר מהקור האירופאי, הרבה יותר ימים בשנה ממה שאנחנו סובלים מהחום הישראלי. ברוב מדינות אירופה, חלק לא מבוטל מצריכת האנרגיה אינה לייצור חשמל, אלא אנרגיית חימום מרכזית המיועדת לחימום בתים ומבנים. ההסבה לגז טבעי במדינה סייעה להפחית את הפליטות והמזהמים שתעשייה זו פולטת, אך את איבוד האנרגיה – רק שדרוג המבנה יכול למנוע, ומבנים אחראים ל40% מהפליטות, כתוצאה מאדריכלות ובנייה לא תקינה. לשם המחשה, חלק מבתי הספר לאדריכלות בגרמניה עדיין מלמדים אדריכלים לעתיד שעל קירות המבנה 'לנשום' ולא להיות אטומים לחלוטין. לכן, כמו בבריטניה כיום, בה חלק לא מבוטל מהתכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית כוללת סתימת חרירים ואיטום קירות וגגות – גרמניה עוברת תהליך דומה.

תכנון אדריכלי ואור טבעי תחילה

איך בעצם מתחילים תהליך של התייעלות הוליסטית? אחרי איטום ובידוד הקירות כראוי, מתחילים מהכניסה לבניין. עוד לפני שרגלינו דורכת בבניין, צריך לבחון אותו מבחוץ. במהלך הסיור של המשלחת ביקרנו בשטוטגארט, ברלין וכמה עיירות קטנות. אחד הדברים הבולטים לעין היה ההצללה החיצונית המבוצעת על ידי סוגים שונים של תריסים ונציאניים. התריסים הללו מתכווננים בצורה כזו שמאפשרים לקרני השמש והאור הטבעי להיכנס לחלל ולהאיר אותו, אולם לא מאפשרים לקרני שמש ישירות לחדור לחלל הבניין. האור נכנס פנימה, אבל החום נשאר בחוץ.

לשם השוואה, בארץ, אפילו במשרדינו הצנועים, התריסים הונציאניים נפוצים מאוד, אלא שהם מותקנים בתוך הבניין, מה שלא מונע מהחום להיכנס והאור לרוב מסנוור את הנוכחים בחלל. מה שמכריח בעצם להפעיל מזגן, ולגרש חום שלא חייב היה להיות שם. כמובן שעם כיוונון נכון, והצללה נכונה, גם את האור לא היינו חייבים להדליק, ולראייה, בשום משרד מבין החברות בהם ביקרנו לא היה אור דולק בחדר הישיבות והכנסים.

ממשלת גרמניה מעודדת כיום את שדרוג המבנים הפרטיים באמצעות תעודות ירוקות והקלות בחוק שוכר הדירה. אולם בעוד שהצרכן הביתי כנראה מבין פחות בהליכים כלכליים ובמענקים אותם מעניקה ממשלת גרמניה (זאת למרות שיותר משני שלישים מתושבי המדינה מכירים את נושא התעודות הירוקות ומוכנים לשלם עד 6% יותר תוספת שכר דירה לבית שעבר או יעבור שדרוג) בתעשייה התהליך תפס בצורה הרבה יותר מהירה. בבית פרטי, אחרי הטיפול במבנה עצמו, ולאחר מכן ייעול תשתיות החשמל, מייעלים את המוצרים שהם צרכני החשמל ומתקינים מערכת סולארית ודוד חימום המופעל על גז טבעי, במפעלים ניתן להיכנס לקרביים של כל מכשיר חשמלי ומכונה הפועלת על לחץ אוויר.

התייעלות כדפוס חשיבה ופיתוח

השוני הגדול בין השוק הגרמני והישראלי לא נובע רק ממודעות אדריכלית והנכונות לביצוע. השוני האמיתי מתחיל בניהול שוק האנרגיה. בלי להיכנס לדיון בשאלת מונופול חברת חשמל על משק האנרגיה הישראלי, בארץ תעריף החשמל נקבע על ידי הרגולטור שהוא רשות החשמל. באירופה, משק החשמל ליברלי ומחיר האנרגיה נקבע בשתי בורסות – האחת בלייפציג והשניה בפריז. המודל הבורסאי המאפשר סחר חופשי באנרגיה מאפשר גם לקבוע את מחיר האנרגיה מהיום למחר, ומהיום לעוד שנה אם מישהו מעוניין בכך. המודל קיים כבר חמש עשרה שנה, אך ציבור הצרכנים הביתיים פחות מודע להזדמנויות שהמודל הכלכלי מאפשר. אך השוק העסקי מגלה עניין בבורסות האנרגיה ויזמים קונים אנרגיה כמו קומודטי (מונח לסחורה הנסחרת בבורסה לחוזים עתידיים, באמצעות חוזה המציין את מחיר אספקתה העתידי) וסוחרים ומשווקים אנרגיה באמצעות חברות ההולכה. גם חברות וארגונים בגרמניה מבינים בהחלט את הפוטנציאל שבמודל וחלק לא מבוטל מאחריותו של ממונה האנרגיה בארגון הוא ניטור מחיר האנרגיה וחיפוש אחר מחיר האנרגיה הזול ביותר.

לאחר איתור והבטחת מחיר האנרגיה הטוב ביותר (בממוצע, התעשייה בגרמניה משלמת בין 5-7 יורו סנט לקוט"ש לעומת צרכן פרטי המשלם בממוצע 23 יורו סנט לקוט"ש), צריך להתחיל לחסוך. גם היום קשה לגרמנים להגדיר מהי התייעלות וכיצד מודדים יעד של 20% התייעלות לעומת עסקים כרגיל ב-1990. אך כן ניתן להגדיר מהם בזבזני האנרגיה התעשייתיים שאינם נפוצים בשוק הפרטי.

אחד מזוללי האנרגיה הוא מערך לחץ האוויר. בתעשייה הגרמנית מדובר על בזבוז של עד 30% מהאוויר הדחוס עקב אבדן לחץ, חרירים ומערכות לא שלמות או/ו לא מתוחזקות כראוי. המומחים מסכימים שאי אפשר למנוע באופן מוחלט בזבוז של לחץ אוויר, אך ניתן לנטר את האוויר ואת המערכות על מנת להבטיח ניצול טוב יותר של הלחץ בפחות אנרגיה. בפסטו, חברה המתמחה בלחץ אוויר אצלה ביקרה המשלחת, הדגימו בפנינו שסתום בגודל של דיסק און קי, ובעובי של שלושה סנטימטרים, שהחידוש בו היה למעשה הפיתוח. במהלכו ראו היכן מצטבר לחץ האוויר בתוך השסתום, היכן הוא מתחמם, והיכן כיצד לסייע לאוויר הדחוס לזרום בצורה חלקה יותר. הרכיב עצמו היה אב-טיפוס ולא ניתן היה עדיין לקבל נתונים על החיסכון שהוא מאפשר, אך עצם הירידה לרזולוציה כזו בחברה שעברה תהליך התייעלות משמעותי תוך ידיעה שהחזר ההשקעה יהיה כעבור עשור, ממחיש כמה הנושא עומד בראש סדר היום של התעשייה היום.

רכיב נוסף שצרכני אנרגיה פרטיים כמעט ואינם נותנים עליו את הדעת הוא נושא המנועים החשמליים. בכל מקרר, מזגן, מכונת כביסה ומדחס ישנו מנוע כזה. ישנן שלוש גישות עיקריות שצריך לשנות על מנת להגיע לחסכון והתייעלות בתחום. הגישה הראשונה כוללת שינוי תפיסה הן הצרכן והן של היצרן. על שני הצדדים לקחת בחשבון לא רק את עלויות הרכיבים, ייצורם והתקנתם, אלא להתחשב בעלויות התחזוקה האנרגטיות של המרכיבים. המשך ישיר של שינוי גישה זו, הוא אימוץ גישת ה- LCA – Life Cycle Assessment הנושא השלישי הוא הטמעת ההבנה שעלויות התפעול של רכיבים לא יעילים גבוהה בסופו של דבר מעלות ההשקעה ברכיבים יעילים אנרגטית.

על ידי אימוץ גישות אלה, ניתן לחסוך בתעשייה הגרמנית כבר היום בתחום המנועים: 2-8% על ידי העברה למנועים יעילים אנרגטית. 1-3% על ידי התאמת המנוע לצרכים (לא צריך מנוע של בולדוזר כדי להזיז מסוע). 0.5-2% על ידי תיקון מנועים ושדרוג מנועים קיימים במקום החלפתם פעם אחר פעם (למנוע AC תוחלת חיים של שנתיים). עד 50% על ידי התקנת תיבות ממסר המכווננות מהירויות ולא עבודה על מהירות קבועה (הצורכת אנרגיה מיותרת) וכן עוד 2-10% חסכו על ידי התאמה נכונה של תיבות ממסר, ולא סתם התקנתן. 0.5-3% על ידי התקנת בקרי אנרגיה. זאת בנוסף לעוד 1-5% שניתן לחסוך על ידי טיפולים קבועים וכיוונון נכון על ידי אנשי מקצוע האמונים על כך ולא רק עובדי תחזוקה.

מיליון מקומות עבודה בעשרים שנה

אי אפשר להיות היום בגרמניה ולא להבחין בתהליך ההתייעלות. חברתית, תנופת ההתייעלות האנרגטית ייצרה קרוב למיליון מקומות עבודה בגרמניה בעשרים שנים האחרונות. אך כתיירים ניתן לומר שבכל המסע בו המשלחת נסעה בתחבורה ציבורית, למעט הרכבת הבין עירונית בין שטוטגארט וברלין, הקבוצה לא המתינה יותר מ-3 דקות לרכבת או אוטובוס שתיקח אותה ממקום למקום בתוך העיר. בברלין, לא היה משרד ציבורי שלא חסה בצל וילונות ונציאניים. הבחירה של גרמניה לוותר על אנרגיה גרעינית נובעת לא רק מלחץ דעת קהל בעקבות אסון פוקושימה ביפן, אלא כנראה מתוך הבנה שהקוט"ש היעיל ביותר הוא זה שלא יוצר. ייתכן ולא ניתן באמת למדוד מהי באמת התייעלות אנרגטית וכיצד מודדים 20%. אך לבעלי המפעלים הבינוניים והגדולים, לקרוב למיליון אנשים העובדים בתחום, לחברות המייצאות את הידע שרכשו ואת המוצרים שפיתחו לעמוד בסטנדרטים של יעילות ברור שאילולא הייתה תעשיית ההתייעלות פורחת כפי שהיא היום – גרמניה לא הייתה היום המעצמה שאנחנו מכירים, אלא צל של עצמה.

התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גיליון 12 מאי – יוני 2012