יוסף פריצקי נבחר לראשונה לכנסת ה- 15 כנציג מפלגת שינוי, בכנסת ה 16- שינוי הגדילה את כוחה ל 15- מנדטים והפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת, ופריצקי מונה החל מפברואר 2003 לשר התשתיות הלאומיות בממשלת ישראל ה 30- בראשות אריאל שרון.

שאלה של אחריות: שר האנרגיה לשעבר יוסף פריצקי על משבר החשמל

צילום: סער יעקב – ארכיון התצלומים הלאומי

יוסף פריצקי נבחר לראשונה לכנסת ה- 15 כנציג מפלגת שינוי, בכנסת ה- 16 שינוי הגדילה את כוחה ל- 15 מנדטים והפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת, ופריצקי מונה החל מפברואר 2003 לשר התשתיות הלאומיות בממשלת ישראל ה 30- בראשות אריאל שרון. בתקופתו החלה הסבת משק החשמל הישראלי מפחם ומזוט לגז טבעי, אולם פריצקי עצמו שילם מחיר יקר על תמיכתו דווקא בחברת בריטיש גז הבריטית וחוסר האמון שלו בעיסקת EMG אותה השלים השר הבא אחריו בנימין בן אליעזר.

בעקבות תמיכתו בבריטיש גז הפעילו תומכי עסקת EMG חוקר פרטי אשר עקב אחריו וניסה לקשור בין פריצקי וחברת בריטיש גז – קשר שלא נמצא. לעומת זאת, החוקר גילה את דעותיו הלא מחמיאות של פריצקי על אברהם פורז, מוותיקי מפלגת שינוי ההיסטורית. תיק החקירה נסגר מחוסר ראיות ומעולם לא הגיע לפתח בית המשפט, אולם דעותיו על חבריו לסיעה עלו לו באובדן כסאו כשר התשתיות והרחקה מכל פעילות במפלגת שינוי וחברותו במפלגה נשללה, את תפקיד השר סיים באמצע יולי 2004.

לדברי פריצקי בצורת החשמל הינה תוצר של התחברות של כמה גורמים. "אספקת הגז הטבעי היא יסוד הבעיה. ההסתמכות על EMG הייתה טעות. הייקור העצום בפיתוחם של מאגרי הגז הטבעי כולל מה שמסביב – רשת החלוקה. רק עכשיו יש מכרזים להרחבת הגז הטבעי, זאת בנוסף לכך שהמכרזים לחלוקה מקומית בלחץ נמוך תקועים ולא התקדמו בקצב היעדים שהציבה הממשלה. בנוסף, נושא ההובלה של הגז מהקידוח אל הארץ עצמו בעייתי, עד היום אין טרמינל שיטפל בגז ויזרים אותו."

אולם הדבר שמרתיח במיוחד את פריצקי הוא אופן הטיפול בגז הטבעי ברמה הכללית. "כל הטיפול בגז הטבעי כולל EMG הוא לקוי. יש לאורך חופי המדינה 150 טריליון PCF שישראל לא מסוגלת לנצל" מצטט פריצקי דוחו"ת של משרד האנרגיה האמריקאי. "מעבר לכך, אין מאגר אחסון של גז טבעי. כך שכל תקלה או משבר גורם שצריך לעבור לתחליפים מזהמים במקום לבנות מאגרים לגז טבעי – הטיפול בתשומה הוא שילוב של כל הגורמים האלה." לשיטתו הנושא מונח לפתחו של הרגולטור "והשיטה הישראלית שבה כל ממזר מלך" אומר פריצקי.

משרד האוצר החליט לשבור את חברת החשמל

פריצקי מלין גם על הטיפול והתמודדות עם חברת החשמל. "אני חושב שברור שמשרד האוצר החליט לשבור את חברת החשמל ואת עובדיה. המשרד הביא את החברה, ואני מדגיש, צריך שניים לטנגו, גם ועד העובדים שהיה פעם ועד עובדים אלים הביא לכך שמשרד האוצר החליט לשבור את החברה ולא רק את המונופול. לו החברה וועד העובדים היו מסכימים לשינויים מבניים בחברת החשמל, ניתן היה למנוע את המצב. אך החברה נחנקה מבחינת אשראי – דבר שקרה במכוון, וגרם לכך שהיא תיכשל בתפקידה. המטרה הייתה להביא את חברת החשמל למשבר ולפתור אותו, כשם שעשו עם משק המים." אומר פריצקי ומוסיף שניתן היה להקים את מתקני ההתפלה לפני עשור ויותר, "אבל רצו להביא את המשבר על מנת להפריט את המים."

לטענת פריצקי, שבירת חברת חשמל לא נועדה על מנת להפריט אותה הפרטה מלאה. "מה שרוצים לעשות עם חברת חשמל הוא להפוך אותה למספר חברות ייצור בעלות כמה תחנות שיתחרו אחת בשניה – וזה לכשעצמו רעיון לא רע – וכך ייצרו חשמל בצורה יעילה יותר וזולה יותר, וכך תחנות אלה יוכלו גם לגייס משקיעים. בתנאים אופטימליים חברת החשמל יכולה לייצר 70-80% מהתפוקה, כשעיקר הייצור יהיה בידי חברת החשמל. אלא שבמקום שתהיה חברה אחת שקשה לעקוב אחרי יעילותה והתייעלותה, לגרום למצב של חברות אחיות המפעילות תחנות כוח ויחד עם תחנות פרטיים להתחרות על התייעלות"

הזעם כלפי חברת החשמל ייצור לחץ ציבורי

פריצקי חוזר לדו"ח מקינזי וטוען ששני אנשים בלבד קראו אותו כשהונח על שולחן המשרד – הוא עצמו כשר האנרגיה ובנימין נתניהו בתקופת כהונתו כשר אוצר. "הדו"ח אמר שצריך לפצל את חברת החשמל. לחשמל יש שלושה מקטעים – ייצור, הולכה (קווי מתח גבוה) וחלוקה לבתים." אומר פריצקי ומדגיש "אין ויכוח שרשת קווי המתח העליון צריכה להישאר בבעלות הממשלה ובתחזוקת הממשלה תמורת דמי מעבר עבור הזרם, מדובר בחלק מפעילות חברת החשמל שהיה ברור לכל הנוגעים בדבר שאסור להפריט."

לגבי תחום החלוקה במתח נמוך, לפריצקי רעיונות חדשניים לארץ, אולם מוכרים בעולם. "אין סיבה שחברה של כרטיסי אשראי לא תיקח על עצמה את החלוקה ותבנה מודל חלוקה וגבייה" הוא מעלה רעיון אחד, ואז מציע את המודל שמתפתח לאיטו בגרמניה "אין גם סיבה שרשות מקומית לא תקרא את מוני החשמל ותגבה עבור החלוקה. אבל ועד העובדים בחברת חשמל מתנגד לכל שינוי ולמעשה פתח במלחמה טוטאלית שבסופו של דבר מדינת ישראל תנצח בה כי היא הבעלים." סיכום האירועים מביא "למצב שבו לא יהיה חשמל, יהיו נפילות וציבור צרכנים זועם – זעם שעיקרו יופנה כלפי חברת חשמל. לחץ ציבורי שכזה ייצר כר נוח לשינויים מבניים."

טכניקת חליבה קלאסית של חברות ממשלתיות

כנראה שלא יכולה להיות שיחה על אנרגיה או עם שר אנרגיה לשעבר בלי להתייחס לאגף התקציבים באוצר. "שנים אגף התקציבים באוצר -במידה מסוימת של צדק, רצה להביא לשינוי מבני בחברת החשמל." אומר פריצקי, "כאשר השינוי הזה יביא לניהול יותר נכון של החברה, התעריפים והביקוש." עם זאת מדגיש פריצקי כי "יש רוח קרב כבר שנים נגד חברת החשמל." ואף נותן דוגמא מהתקופה בה היה שר האנרגיה "היה בזמנו חוק שהעברת דיבידנדים לממשלה מחברה ממשלתית טעונה אישור השר הממונה. בתור השר הממונה סירבתי להעביר את הכסף וקבעתי שישקיעו אותו בחברה. חברת החשמל צריכה הון להצטיידות – במיוחד לקראת המעבר של שוק האנרגיה הישראלי לגז. במקום זאת, שינו את חוק ההסדרים כך שרק אם שר האוצר מסכים – לא מעבירים דיווידנד. זו טכניקה קלאסית של המדינה לחלוב את החברות הממשלתיות. ישנה פרדיגמה שקובעת שחברה ממשלתית תהיה תלויה ברמ"ח אבריה באגף התקציבים – לדעתי זה לא חוקי. חשוב לזכור שחוק החברות הממשלתיות קובע שדירקטוריון החברה צריך לראות לנגד עיניו את טובת החברה, ולא טובת קופת המדינה."

פריצקי לא מספק פתרון למשבר אבל פותח צוהר לדפוס החשיבה שלדעתו אמור להכווין את אלה המחפשים אותו "אני לא חסיד גדול של אנרגיות מתחדשות. אני חסיד של ניהול הביקוש. כלומר, אני חסיד של מונים חכמים, רשת חכמה, מדיניות תעריפים של ייצור בשעות השפל (פרס וקנס), חסיד גדול של ניהול ביקושים ושל עידוד בנייה המתחשבת בצרכי החימום וקירור של הבניין. אני חסיד גדול מאוד לא של ההיצע אלא של הביקוש." מסכם פריצקי.