כיום כולם יודעים שאנו צפויים למחסור בחשמל בקיץ 2012.
מאחר ולמשק כמו למשק החשמל אין פתרונות מעכשיו לעכשיו, יש לדעתי למקד את הדיון בשלושה גורמים:
דעה: בצורת החשמל והכשל התכנוני של מתקני האנרגיה
מאת: משה צור
כיום כולם יודעים שאנו צפויים למחסור בחשמל בקיץ 2012.
מאחר ולמשק כמו למשק החשמל אין פתרונות מעכשיו לעכשיו, יש לדעתי למקד את הדיון בשלושה גורמים:
1. הגורמים בטווח הקצר;
2. הגורמים בטווח הארוך;
3. מה עושים ע"מ שלא לחזור על טעויות העבר.
הגורמים בטווח הקצר
מחסור בגז. מאחר שאספקת הגז נפגעה ומאחר שכ 37% מהחשמל מיוצר בגז (ראו תרשים שמקורו בדו"ח הסטטיסטי של חח"י), יש למצוא דרכים חליפיות לייצור. הדרך המהירה ביותר היא שימוש בדלקים חליפיים דהיינו סולר. שימוש בסולר מאפשר יכולת ייצור נמוכה יותר מאשר בגז מחד ומצריך תחזוקה שוטפת רבה יותר מאשר שימוש בגז מאידך. אנחנו לא מזכירים כאן את העלויות הנוספות שייגרמו משימוש בסולר.
כאן אנחנו פוגשים בעיה ישנה וידועה והיא המחסור ברזרבה של יכולת ייצור. במשק החשמל יש רזרבה של 3-5% כאשר בעולם הנאור מדובר על 15-25% וזה עוד במשקים שאינם אי חשמלי אלא יש להם את האופציה להיעזר במשקים שכנים.
כתוצאה מהמחסור ברזרבה, יהיה מחסור בחשמל גם אם כל יחידות הגז יעברו לייצר בסולר. בעיה נוספת שצריך לתת עליה את הדעת כבר היום היא שיהיה צורך לרכוש ולשנע כמויות אדירות של סולר. ומאחר ויכולת האיכסון והצנרת לא בנויים לכמויות כאלה, יהיה צורך במספר רב של מיכליות שיתרוצצו בין נקודות האספקה (בז"ן, נמלים וכו') ובין תחנות הכח. ברור לגמרי איך זה ישפיע על העומס בכבישים. זאת, מבלי לחשוב על האפשרות של התקפות טילים על ישראל באותו זמן.
הפתרון צריך להיות בהפחתת הצריכה של חשמל. אני חושש שהצעדים שננקטו להקטנה וולונטרית של הצריכה לא ממש יפתרו את הבעיה. אם הממשלה הייתה יכולה לשלוח את כל האלפיון העליון לחו"ל ואת כל מעמד הביניים לרוטשילד, זה היה עוזר.
פתרון מעשי צריך להתחלק לשניים:
1. עבודה על זמינות מכסימלית של כל יחידות ייצור החשמל. אני יודע שחח"י עוסקת בנושא זה.
2. הפסקות חשמל יזומות לצרכנים שונים למשכי זמן קצרים בסבב. אני מקוה שמשרד האנרגיה וחח"י עוסקים כבר היום בגיבוש הקריטריונים להפסקות אלה.
הגורמים בטווח הארוך
1. כבר לפני שנים רבות הציעה חברת חשמל להקים את פרויקט D שהוא למעשה תחנה פחמית נוספת.
אם היו מחליטים ומבצעים את הפרויקט, היה חלק גדול מהבעיה נעלם מאליו. מסיבות של איכות סביבה נדחתה ההחלטה.
2. הממשלה החליטה שרוב היחידות החדשות יוקמו ע"י יצרנים פרטיים (להזכירכם שב 1996 הוחלט ש-10% מהיכולת המותקנת תהיה בבעלות יח"פ). זוהי החלטה טובה, אך מסתבר שבניגוד לחח"י לה ניתן להכתיב לוחות זמנים, במקרה של יח"פ זה לא כל כך עובד. הראיה לכך שגם יח"פ שקיבלו רשיון והיו אמורים לפעול כבר לפני שנים טרם הופעלו.
נביא כאן שתי דוגמאות:
a. התחנה של האחים עופר ברמת חובב הייתה אמורה להתחיל לפעול ב 2004. תחנה זו לא תופעל כי הם ביטלו את הפרויקט.
b. התחנה של דוראד שאנחנו נמצאים בה כעת הייתה אמורה להתחיל לפעול ב 2006. אנחנו מקוים שהיא תופעל בסוף 2013.
3. כשברק היה ראש ממשלה הוא העביר את הזכויות הטריטוריאליות של שדה הגז שמצאה British Gas לרשות הפלסטינית ולאחר מכן החליטה הממשלה, למרות מחאותיו הקולניות של מר פריצקי – שר התשתיות דאז, לאסור על חח"י להתקשר עם British Gas. התוצאה היא שמדינת ישראל שמה את כל יהבה על ספק יחיד שהוא המצרים.
4. אם רשות החשמל לא הייתה מתעכבת כל כך עם מתן הרשיונות לפרויקטים הסולאריים הבינוניים והגדולים ואם היזמים שכבר קיבלו רשיונות לא היו נתקלים בכל הבעיות הסטטוטוריות, היינו יכולים לראות בקיץ הרבה יותר יכולת ייצור סולארית שהייתה יכולה לעזור בפתרון חלק מהבעיה.
מה עושים ע"מ שלא לחזור על טעויות העבר
מכיון שהקמת יחידות ייצור חשמל אורכות זמן רב (תכנון, סטטוטוריקה והקמה), יש לתכנן מראש לט"א. לאחר מכן יש גם לבצע. צריך לשוב ולשקול אם המדינה יכולה להסתמך על ייצור בגז כגורם הדומיננטי. גם אם המסקנה תהיה חיובית, אסור לחזור ולהסתמך על מקור אספקה יחיד. לצערנו הממשלה מסתמכת בשנים הקרובות על שדה תמר עם צינור יחיד לחוף. תארו לכם מה יקרה למשק החשמל אם הצינור או אתר השאיבה יינזקו מסיבה כלשהי.
במקום לעסוק ברפורמת המרפסות, היה ראוי שהממשלה תדאג לרפורמה באישורים לתשתיות לאומיות. לא ייתכן שכל אחד ינקוט בטענות (NIMBY (not in my back yard. שימו לב מה קורה עם הסאגה של מציאת מקום לכניסת הגז לארץ, עם מתקני איכסון וכדו'. אותרו כ 5-6 אתרים אפשריים לקליטת הגז בחוף. כולם מתנגדים שזה יקרה אצלם. נדמה לי שאחת הסיבות העקריות היא שאף אחד אינו רוצה לצאת פראייר. הממשלה צריכה לומר שהיא לא תקפח איש, יש מספיק לכולם. מאחר ויש צורך ב 4-5 כניסות של צנרת גז מהים לחוף, צריך לאשר את כל המקומות ולהתחיל לבצע.
הכתבה עניינית אם כי תמציתית מדי לדעתי. עושה רושם שהכותב יכול היה להרחיב בכמה מהנקודות החשובות שהעלה.
במיוחד היה עליו להדגיש יותר את הנקודה המופיעה כמעט בסוף הכתבה על כך ש"אסור לחזור ולהסתמך על מקור אספקה יחיד. לצערנו הממשלה מסתמכת בשנים הקרובות על שדה תמר עם צינור יחיד לחוף."
עניין זה של התלות החוזרת בצינור יחיד(!!!) ומקור אספקה יחיד הנו לא רק קוצר ראייה וחוסר אחריות משווע של חוסר למידה מהעבר,במקרה הטוב, אלא מעשה חלם ו/או שחיתות במקרה הגרוע יותר.
בכל מקרה זו הוכחה נוספת להפקרות הממשלה המתמידה בהפקרת האזרח. שתמיד בסוף משלם את מחדליה, מחוסר ברירה.
כך זה נראה כשהממשלה אינה חושבת לטווח ארוך.
לא ברור לי מדוע הכותב התעלם מתפקידה המכריע של של רשות החשמל בכשל המתמשך.
מסמך חשוב ויש דרכים ליישום. לדוגמא, כדי לאפשר השגת אתרי אחסון וחלוקה של גז ישנם אמצעי "מקל וגזר". ביניהם: הטבות במסים, בזכויות תעסוקה, בארנונה, בפיתוח ובינוי, תחבורה וכו'. (גם קצת פוליטיקה). אפשר גם ליד בתי הזיקוק. אפששר בנגב ובגליל.
כמו כן, בין הדרכים להנמכת שיאי ביקוש בחשמל: שיטת שני מוני חשמל לצרכן כדי לאפשר הסטת ביקושים כבדים לשעות שפל (תוך חיסכון כספי לצרכן).
על כך כבר דובר ועדיין לא יושם. וזה עוד לא הכל.
שלום, קוראים לי מאמילהלה ואני מבקשת עזרה בנוגע לתשתיות שיש לי מתחת לבית, במיוחד בסיבים אופטיים.
לכותב יש טעות נוראית
שלושת הגורמים הם
1.ליכוד
2.נתניהו
3.נתניהו וליכוד.
הם היו צריכים לתכנן לטווח ארוך אך הפקירו את המדינה.ואותנו.(ראה אסון הכרמל) מצביעי ליכוד.טוב לכם? אל תדאגו לא לאורך זמן.כולנו אכלנו אותה בגללכם