בעוד ישראל נותרת מאחורי העולם השועט במירוץ אל טכנולוגיות ירוקות, קיים תחום בו ישראל מובילה בבטחה לאורך 60 השנים האחרונות. ענף המים בישראל זוכה לפרסומת בעיקר בתחום פרויקט החיסכון במים "ישראל מתייבשת", אך ישראל זוכה להכרה עולמית בתחום המים, בזכות טכנולוגיות מתקדמות וניסיון עשיר בהתפלת מים ומתקני השקיה חקלאית.

להשקות עולם צמא למים – מבט אל תעשיית המים הישראלית

מתקן ההתפלה של חברת IDE – צילום: יח"צ

מאת: אבי רפא

בעוד ישראל נותרת מאחורי העולם השועט במירוץ אל טכנולוגיות ירוקות, קיים תחום בו ישראל מובילה בבטחה לאורך 60 השנים האחרונות. ענף המים בישראל זוכה לפרסומת בעיקר בתחום פרויקט החיסכון במים "ישראל מתייבשת", אך ישראל זוכה להכרה עולמית בתחום המים, בזכות טכנולוגיות מתקדמות וניסיון עשיר בהתפלת מים ומתקני השקיה חקלאית.

מתחרים בשוק המים העולמי

על פי נתוני האו"ם, מחסור המים בעולם יוביל להגדלת מספר המדינות הסובלות ממחסור במים עד שנת 2025 ל-30, עלייה של 50% לעומת מספרן ב-1990. בארה"ב מגלגלת תעשיית המים 150 מיליארד דולר בשנה, ומחיר התפלת המים שתידרש בעולם בשנת 2030 צפויה לעלות על 1.2 טריליון דולר בשנה. על פי דעת מומחים, עד שנת 2030 האנושות צפויה לצרוך כמות מים הגדולה ב-50% מכמות המים הנצרכת כיום. לא ידוע על מאגר מים טבעי אשר יכול לספק את תצרוכת המים הדרושה ללא שימוש באמצעים טכנולוגים. שוק המים מתפתח לממדי ענק, ואוליה, חברת המים הגדולה בעולם, מגלגלת 10 מיליארד אירו רק בתחום זה.

ביוני 2006 הוקמה בישראל התכנית הלאומית לקידום טכנולוגיות מים במשרד התמ"ת – Israel NewTech. התכנית בעידודה של ממשלת ישראל, הורחבה בשנת 2008 וכוללת בתוכה גם את תחום האנרגיה המתחדשת. במהלך השנים בהן פועלת התכנית, גדל ייצוא תעשיית המים בישראל בקרוב ל-50%. בעוד בשנת 2006 הייצוא עמד על 750 מיליון דולר כיום מדובר על ייצוא בסך 1.3 מיליארד דולר. על רקע העובדה ששוק המים העולמי מוערך כיום במעל 600 מיליארד דולר וצפוי להינות מקצב צמיחה של מעל 8% בשנה, נקבע בישראל יעד יצוא בתחום טכנולוגיות, מוצרים ושירותי המים להיקף של 2 מיליארד דולר עד שנת 2010, ו-10 מיליארד דולר עד 2020.

ממוצע הצריכה הביתית של המים בישראל נע בין 100-230 ליטר לנפש ליום. צריכת המים הביתית כוללת מים לשתייה, הורדת מים בשירותים, אמבטיה ומקלחת, בישול והדחת כלים, כביסה וגינון. נתון זה מהווה גידול של כ-95% לעומת העשור הקודם. לעומת הצריכה הביתית, הצריכה החקלאית קטנה ב-9.4% עקב הקיצוץ בהקצבות המים לחקלאות. ואילו התעשייתית גדלה ב-4.3%.

מקורות המים המשולבים בתשתית חברת מקורות מורכבים ממספר מוקדים ביניהם אקוויפר ההר והחוף (המספקים כ-50% מצריכת המים של המדינה מדי שנה), הכנרת (כ-20%), קידוחים, מי-ים ומים מליחים מותפלים. אספקת המים מתבצעת דרך כ-10,500 ק"מ של צינורות, כ-750 בריכות ו-91 מאגרים. למרות העובדה שמפעל ההתפלה הגדול בעולם פועל מאשקלון, בישראל, כמות המים המופקים בתהליכים טכנולוגיים קטנה יחסית והמים מיועדים בעיקר לענפי החקלאות והתעשייה. צרכן המים העיקרי הוא ענף החקלאות שצורך כ-60% מהמים, אחריו המגזר הפרטי עם כ-30% ואילו המגזר העסקי צורך כ-10% מתצרוכת המים בישראל.

60 שנות מצוינות

ההיסטוריה של התפלת המים בישראל החלה בשנות השישים עם הקמתם של מתקן האיוד הראשון באילת ומתקן האלקטרו-דיאליזה בצאלים שבנגב. מתקנים רבים הוקמו ותופעלו ע"י חברת מקורות במהלך שנות ה-70, אך רק מתקנים קטנים הפועלים בשיטת אוסמוזה הפוכה נמצאו יעילים מבחינה כלכלית לשימוש. נכון להיום מתקן השפד"ן, שממוקם באזור גוש דן ובו מתרחש תהליך של סינון מי קולחים דרך חול, נחשב המתקן אשר מטהר את המים באופן הטוב ביותר.

כמות המים המותפלים בישראל עומדת על כ–300 מיליון מ"ק לשנה. בישראל קיימים שלושה מתקנים שונים להתפלת מי ים, באשקלון, בחדרה ובפלמחים. בנוסף קיימים מתקנים קטנים יותר להתפלת מים מליחים. המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה לאחרונה להכפיל את תפוקתו של מתקן ההתפלה בפלמחים מ-45 מיליון מטר מעוקב ל-100 מלמ"ק. בנוסף צפויה לצאת לדרך הקמתו של מתקן התפלה נוסף באשדוד, שתפוקתו גם כן אמורה לעמוד על 100 מלמ"ק .

לשיטת טיהור השפכים יש גם מספר חסרונות, שימוש מופרז עלול להגדיל את כמויות הזרחן וריכוז המתכות הכבדות, דבר שעשוי לפגוע באדמות בעתיד. נוסף על כך, ישנם שיקולים פוליטיים המונעים הפעלת חלק מהמתקנים, דוגמת מט"ש עפרה. במט"ש שוקת, לעומת זאת השפכים שהגיעו מהנחל היו כה מזוהמים וכן לא עמדו בתקן המאפשר כניסה למתקן הקיים, למרות זאת במתקן טוהרו כ-10% מהשפכים.

כיום ישראל היא המדינה המובילה בעולם בתחום טכנולוגיית המים. מדי שנה מושקעים כ-500 מיליון ש"ח בהקמת תשתיות חדשות ובשיקום ושדרוג תשתיות קיימות, בקצב הנוכחי צפויה ישראל להשקיע יותר מ-5 מיליארד דולר בטכנולוגיות מים עד שנת 2016. טיהור מי השפכים ממקמים את ישראל במקום הראשון בהשבת מי קולחין בעולם (70% ממי הקולחין), דבר המאפשר צמצום מטרדי ריח וזיהום סביבתי, מתוך דאגה לבריאות הציבור והסביבה. כמות מי הקולחין המתאימים להשבה לחקלאות עומדים על כ-80% מכלל השפכים בישראל. כ-60% מהמים המשמשים לחקלאות הינם מים מושבים. לאור זאת משק המים בישראל נהנה ממעמד של מומחה עולמי ובמיוחד לאור 60 שנות הניסיון בתחום. בענף המים בישראל פעלות כ-270 חברות ועוד כ-50 חברות הזנק.

להטמיע טכנולוגיות חדשניות בשוק שמרני

ניסיון העבר לימד את התעשיינים הישראלים שהניסיון למכור את טכנולוגיות המים הישראליות במדינות זרות אינו יעיל, שוק המים הוא שוק שמרני וכדאי לקדם את טכנולוגיית המים הישראלית יש צורך בהטמעת טכנולוגיות במדינות זרות ע"י שיתופי פעולה עם ממשלות, חברות מים ותאגידים בינלאומיים.במאי השנה יצאה משלחת של 12 חברות טכנולוגיות מים מישראל לאוסטרליה לפגישות עם חברות הפקות גז, חברות כרייה וחברות תכנון והנדסה מהגדולות בעולם. המשלחת נשלחה ביוזמתו של אהוד גונן, הנספח הכלכלי של משרד התמ"ת, בשיתוף עם תכנית המים הממשלתית Israel NewTech. ביולי הקימה משלחת מישראל ביתן לאומי ישראלי באירוע שבוע המים בסינגפור 2011, ובאוגוסט נפגשה משלחת חברות מים מישראל עם חברות ההנדסה המובילות בדרום אפריקה, קלוג בראון אנד רוט וכן עם פוסטר ווילר, כל זאת בדגש לקראת תערוכת ווטק 2011 שתתקיים בנובמבר בישראל.

עם זאת, במהלך השנים האחרונות חלה ירידה בהיקף עבודות המים בישראל, בעוד בשנת 2005 הונחו כ-476 ק"מ של צינורות ב-2010 הונחו כ-132 ק"מ בלבד. אך בינתיים פועלת הממשלה להקמת שלושה מתקני התפלת מים, מתקן שורק שהקמתו החלה ביולי 2010, מתקן באשדוד ומתקן חדש בגליל המערבי. כמו כן מתבצעות ההתאמות הדרושות לצורך שיווק המים המותפלים במערכת המים הארצית. בנוסף מקודמת הקמתן של שלוש תחנות כוח בטכנולוגיית אגירה שאובה, במנרה (220 מגה-וואט), בנשר (220 מגה-וואט) ובגלבוע (300 מגה וואט). בארה"ב מייצרים כיום כ-5% מכלל האנרגיה באמצעות אגירה שאובה, וביפן היקף ייצור החשמל בשיטה זו עומד על 10%. בין יתרונותיה של השיטה היא האפשרות להפעיל את המערכת לייצור חשמל בתוך כ-70 שניות, לעומת כחצי שעה להפעלת טורבינת גז ובין 1-3 שעות למחז"ם. כתוצאה מזמני התגובה הקצרים של אגירה שאובה נוצר חיסכון משמעותי בדלקים היות ואין צורך להפעיל יחידות יחידות ייצור בזמן עליה וירידה של העומס באופן חד. שימוש ביחידות מסוג אגירה שאובה מאזן חוסר יציבות במערכת וכן עוזר לתכנון המערכת לטווח ארוך. בנוסף, רשות החשמל קבעה כי יצרן אגירה שאובה יזכה על פי החלטת הרשות לתעריפים נורמטיביים גבוהים עבור יכולת זמינה לספק חשמל בשעות השיא.

ענף ההשקיה וציוד מים לחקלאות וגינון הנו ענף בעל קצב צמיחה מהיר של מעל 30% לשנה. במדינות רבות, בהן הודו, סין ורוסיה חלה דרישה מוגברת למוני מים, ולטכנולוגיות מים מתקדמות במדינות מפותחות.

לאחרונה החלה תעשיית המים של ישראל למשוך השקעות מחברות ענק כגון ג'נרל אלקטריק, NRG וקונוקופיליפס. עיקר הפיתוחים הישראלים הינם בטכנולוגיות חסכוניות מבחינה אנרגטית וטכנולוגיות לטיפול במי ביוב. בין האתגרים העומדים בפני משק המים העולמי נמצא הצורך בסינון וניקיון מאגרי מים קיימים, איתור דליפות ממערכות הובלה, התפלת מי ים והפקת אנרגיה ממקורות בלתי מזהמים.

רעיון מעניין שעלה במהלך השנים האחרונות, מבוסס על הזרמת מים מליחים בצנרת המים של מקורות, כאשר מתקני ההתפלה ימוקמו ליד כל יישוב שיעשה שימוש במים, והאחריות על כל מתקן תהיה על הרשות המקומית. היתרון הגדול בשיטה זו, הוא שבמקרה של תקלה או פגיעה בצנרת, לא יהיה איבוד של מים מתוקים החיוניים כל כך. כמו כן, איבוד מי השתייה במהלך ההולכה יהיה מינימלי. בשיטה זו גניבות המים, תופעה השכיחה למדי בארץ, תצומצם מאחר ומפעל ההתפלה קרוב למקום האספקה, וכך ניתן לשלוט מקרוב על איכות המים המסופקת.