חברת הענק הדרום-קוריאנית נכנסת לשוק הישראלי, בראיון בלעדי לתשתיות מספר טד האו – סמנכ"ל השיווק של החברה כי במסגרת הכניסה לשוק הישראלי ייבחנו שיתופי פעולה והשקעות בסטארט-אפים מקומיים.
סמנכ"ל השיווק של Hanwha Solar: "ישראל היא שוק אידיאלי למימוש החזון הסולארי"
דוכן Hanwha Solar בתערוכת PVSEC – צילום: חגי אנסון
חברת Hanwha Solar, הענק הקוריאני בדרך לישראל. המילה ענק איננה סופלרטיב במקרה הזה. האנווה סולאר היא חלק מקונגלומרט קוראיני מוביל המכיל 52 חברות והיא דוגמא לאינטגרציה אנכית מלאה. לקבוצה חטיבת ייצור פאנלים, ייצור ועיבוד סיליקון וכן חטיבת תכנון ובנייה. הגב הכלכלי של החברה היא חברת ביטוחי החיים השניה בגודלה בקוריאה הדרומית, אשר רכשה לפני קצת יותר משנה את סולאר פאן אחזקות, ששמה שונה ל-Hanwha Solar. כעת נכנסת החברה לשוק האירופאי והישראלי.
אחרי ההצלחה בקוריאה ועם הגב הכלכלי של הקונגלומרט, האנווה החליטה לצאת אל העולם. תחילה, רכשה את החסות על קבוצת הכדורגל של המבורג ובתערוכת ה-PVSEC שנערכה בעיר יצרה באזז תקשורתי לאחר שהביאה שחקנים מהקבוצה לסבב חתימות עם הקהל, חילקה צעיפים וכדורים ומרצ'נדייס נוסף. הביתן הכתום של האנווה היה בין הצבעוניים והפעילים בתערוכה והיווה את אחד האטרקציות המרכזיות בתערוכה.
בראיון בלעדי לתשתיות מספר טד האו, סמנכ"ל השיווק של האנווה סולאר על תכניותיה העתידיות של החברה: "כמובן שיש לנו שאיפות גלובאליות. הקונגלומרט האנווה נחשב כאחד מ-500 החברות המובילות בעולם, ו-55% אחוז מהפעילות הכלכלית שלנו מתרכז בתחום הפיננסים. כיוון שהיה לנו את הידע הכימי, וכן חטיבת התקנות שלא הייתה קשורה בהכרח לתחום הפוטו-וולטאי, ההתפתחות לתחום שהוא אחד החמים בעולם כיום, הייתה אך טבעית". אין זה אומר שהכניסה לישראל היא מתוקף פרדיגמה זו בלבד. האו מכיר את השוק בישראל על אף שלא ביקר בו מעולם. "ישראל היא שוק מתפתח. יש בישראל פוטנציאל גדול בגלל המצב הכלכלי המשופר, עבר של יצרנות וחדשנות, ומעורבות ממשלתית חיובית. הניסיון הרב בתחום הפיתוח מצד אחד, יחד עם אקלים מצוין לתחום הפוטו-וולטאי מהצד שני, כל אלו מתאימים מאוד לחזון שלנו בתחום הפוטו-וולטאי, ולחזון שלנו באופן כללי".
האו מרחיב ומספר על תכניות החברה ביחס לשוק הישראלי: "אנחנו מתכוונים להיכנס כהאנווה עצמה, ולהקים חברת בת בישראל. הפתרון המקיף שאנחנו מציגים יקל על היזמים מבחינת עלויות, ואנחנו גם שוקלים להיות יזמים בעצמנו. ישראל היא מדינה טכנולוגית, בעלת נסיון במחקר ופיתוח ופתיחת שווקים חדשים, כשדוגמא לכך היא סולאראדג'. אני לא יכול להגיד איך בדיוק תהיה מערכת היחסים עם חברות ישראליות, בין עם בשיתופי פעולה, או בהשקעה בחברות קיימות שאנחנו חושבים שיש למוצרים שלהם עתיד, אך אנחנו בהחלט מקווים להפוך לשחקן מפתח בשוק ולהביא את הידע והנסיון שלנו, על מנת להשתלב בו".
עניין שיתופי פעולה מאוד מעניין את האו, "יש תרבות סטארט-אפ וחברות רבות כאלו בישראל, בנוסף לניסיון בתחום המחקר והפיתוח. לדעתי, דווקא זה הוא אחד האספקטים המעניינים עבור האנווה כקונגלומרט. חברות סטארט-אפ רבות אינן מצליחות לעבור את שלב הראשוני ולהפוך לחברה בעלת מוצר המופץ בשוק הרחב, וזה מקום שבו אנחנו כן מעוניינים להשתלב. בין אם זה בתחום האלקטרוניקה, הניטור של המערכת הסולארית או בפיתוחים אחרים הקשורים לשוק ה-PV. בשנים הקרובות אנחנו מתכננים להשקיע מילארדים בפיתוח המותג שלנו תוך השתלבות בשווקים מקומיים, כמו שעשינו כבר בקליפורניה".
המטרות של האנווה בתחום הפוטו-וולטאי לעתיד הקרוב מתמקדות בפיתוח קו ייצור עבור סיליקון עד 2013, וכן לשפר את פס הייצור של המודולים של האנווה, החל מעיבוד הסיליקון, וכן ייצור אינגוטים, תאים ומודולים מלאים. "אנחנו מתכננים להמשיך ולעבות את האינטגרציה האנכית בחברה על מנת לספק פתרון מלא, החל מהתכנון וכלה בהקמה ובתחזוקה, כשבתווך אנחנו נשתמש במוצרינו. כיום אנחנו קונים חלק מהרכיבים מחברות צד שלישי, אבל ב-2013 אנחנו כבר נוכל לייצר בעצמנו ולהוזיל עלויות, ובכך להגדיל את התחרותיות של המוצרים הפיזיים שלנו." אולם לטווח הארוך הוא אינו רואה את האנווה כיצרנית וספקית של מודולים אלא כחברת תשתיות אשר תתקין תתחזק מערכות מצד אחד, ומהצד השני תפתח את תחום המחקר והפיתוח. האו מציין את תחום שימור האנרגיה ככזה אשר מעניין אותו במיוחד.
האו גם בוחר לדבר על מחירי הסליקון, אשר לדעתו, ימשיכו לרדת בעתיד הקרוב – להערכתו ב-10% בנוסף לירידת המחיר שהתרחשה במהלך השנה הנוכחית: "בתחילת השנה מחיר הסיליקון היה קרוב ל-70$ לקילו והיום הוא נע סביב ה-50$. להערכתנו המחיר ירד בעוד 10%. אנחנו לא רואים הצדקה לנתח הרווחים שספקי הסיליקון גובים ואני מאמין שבשלב מסויים יימצא איזון, שכמובן ישפיע על המחיר של המוצר הסופי העושה שימוש בסיליקון. כתעשייה אנחנו מנסים להתחרות בתעשייות אנרגיות אחרות ומחיר הסיליקון באמת משפיע על כלל השוק, אבל ככל שיהיו יותר התקנות, המחיר ירד, ואנחנו כהאנווה תורמים לכך".
האו אינו מזהה מגמת ההאטה בשוק הסולארי העולמי: "צריך לזכור שמדובר בשוק שמנוהל ברובו על ידי רגולציה, והרבה מאוד תלוי בעידוד הממשלות. אבל מבחינה גלובאלית, אנחנו מזהים דרישה של 60 גיגה-וואט בעולם. למרות שאנחנו גם רואים התכנסות מסוימת של השוק, כאשר הממשלות בעולם, בעיקר בסין ובאירופה בוחרות להשתמש במוצרים מקומיים".
להבדיל מחברות אחרות הדוחפות מוצרי קצה יעילים ביותר או חברות אחרות המתחרות על כיס הלקוח האו מציג את הנוסחא הפשוטה של האנווה – עלות מול תועלת: "המשימה הראשונה היא לייצר אנרגיה בעלות אפקטיווית כלכלית. התחרות איננה צריכה להיות למי יש מוצר יותר יעיל אנרגטית, תחרות כזו מצוינת, אך טכנולוגיה שהיא יקרה מידי לשיווק איננה משיגה את המטרה. אנחנו פה לסייע בפתרון בעיית המחסור באנרגיה, והבעיה האקולוגית ועל הדרך לייצר מקומות עבודה. ישנן חברות בעלות טכנולוגיות שטווח היעילות שלהם כבר נושק את ה-22-23%, אך אלו טכנולוגיות יקרות הרבה יותר מטכנולוגיות הפוליסיליקון, כמובן שחברות אלה עומלות כל העת על הורדת המחירים שלהם. אך כרגע לא נערך דיון של ממש מה עדיף – יעילות או מחיר, האנווה משקיעה רבות במחקר ופיתוח על מנת לשפר את האיזון בין יעילות טכנולוגית לכדאיות הכלכלית ואנחנו איננו לבד".
מתוקף תפקידו בחברה בינלאומית האו רואה אלמנטים נוספים, המשפיעים על השוק ועל היכולת של השוק הפוטו-וולטאי להגיע לגריד פאריטי. האו אינו מציין את התחרות מול תעשיות אנרגיה אחרות אלא מול אפיקי השקעה אחרים. "בעולם ללא סובסידיות, העלות הכוללת להתקנת מערכת סולארית הוא כיום בסביבות ה-3 דולר לוואט, ובמקום טיפוסי בו יש 1500 שעות שמש בשנה, וכל וואט מותקן מייצר 1.5 קוט"ש, כאשר מחירו הוא 20 סנט לקוט"ש, שנתית יש החזר של קרוב ל-10% שהוא טוב יותר מההחזר שהבנק נותן, אך ישנם מקומום שבהם ההחזר על ההשקעה נמוך מהעמלה מהבנק. אם מטרתנו היא לשמור על עלויות חשמל נמוכות, עלות ההתקנה חייבת לרדת עד לרמת 2 דולר לוואט. בסופו של דבר זה עניין כלכלי, אם ההשקעה בתחום תהיה טובה מהשקעה באפיקים אחרים, גריד פאריטי יתקיים".
בעתיד צופה האו שהתעשייה הפוטו-וולטאית תשאר תחת רגולציה ממשלתית ברמה כזו או אחרת: "מחיר האנרגיה נקבע באיזושהי צורה על ידי הממשלה. גם אם הסובסידיות והתעריפים ייעלמו, המחיר לקילו-וואט עדיין נקבע על ידי הממשלה, גם אם במודלים שונים, לדוגמא בקליפורניה שבה העלות פר קילו-וואט משתנה ביחס לכמות הצריכה. כל עוד אין שוק חופשי של ממש בתחום האנרגיה, מחיר קילו-וואט פוטו-וולטאי תמיד יהיה נתון לרגולציה כזו או אחרת".