מאז שנות ה-90 חל גידול במספרן של תחנות הכוח לייצור חשמל מאנרגיה סולארית ואנרגיית רוח לעומת תחנות כוח קונבנציונאליות. אך האם העובדה ש-88% מתחנות הכוח החדשות, שהוקמו בסין בעשור האחרון מבוססות על פחם תפגע במאמצים להורדת פליטת המזהמים.

חזית עולמית לעולם ירוק יותר

בחינה של שוק ייצור האנרגיה בעולם מאז שנות ה-90, מראה שכל שנה חל גידול במספרן של תחנות הכוח לייצור חשמל מאנרגיה סולארית ואנרגיית רוח לעומת תחנות כוח קונבנציונאליות. בין השנים 2000-2010 ייצור החשמל באמצעים אלו עמד על כ-430,000 מגה-וואט. תחנות כוח פחמיות חדשות שהוקמו באותה תקופה ייצרו כ-475,000 מגה-וואט, ופלטו יותר מ55 מיליארד טונות של מזהמים.

במהלך השנים 1970-1990, מדינות ה-OECD התבססו בעיקר תחנות כוח שהתבססו על פחם, גז ואנרגיית מים. תחנות כוח מבוססת על אנרגיה אטומית זכו לפריחה מסויימת בין שנות ה-70 לאמצע שנות ה-80, עם שיא ב-1985, שנה לפני אסון צ'רנוביל שאחריה חלה ירידה בדרישה לתחנות כוח גרעיניות.

המעבר לייצור חשמל ירוק

בעקבות השינויים במדיניות החשמל של מדינות ה-OECD והפרטת תחום ייצור החשמל, משנת 1990 עד שנת 2000, חלה ירידה בצריכת החשמל שהובילה לירידה במספר תחנות הכוח החדשות שהוקמו. תקופת ההחזר הארוכה של תחנות כוח מבוססות פחם ואטום הובילה לקשיים בגיוס כספים להקמתן. העולם האנרגיה החל לבסס את עצמו על ייצור מגז. מספר רב של מתקנים לייצור חשמל נבנו על ידי יצרני חשמל עצמאים (IPP), אשר מכרו את החשמל שייצרו ישירות למדינה. יצרנים אלו בחרו להשתמש בעיקר במשאבי הגז והרוח.

שנת 1992 הייתה השנה בה החליטה ממשלת ארה"ב להציג את תוכנית הפרטת החשמל. בשנת 2010 התכנית  עדיין רחוקה מהגשמת יעודה. ניתן לראות את השפעות התכנית במעבר מייצור חשמל בתחנות פחם וכורים אטומיים לשימוש במתקנים העושים שימוש בגז ואנרגיית רוח. ב-2005 תכנית תמיכה ממשלתית הובילה את המעבר לשימוש באנרגיות ירוקות, בעיקר רוח, בנוסף, בשנה האחרונה חל גידול בתחום ייצור האנרגיה באמצעות לוחות סולאריים, שהוסיפו לשוק החשמל כ-22,000 מגה-וואט.

בשנות ה-90 הצמיחה הכלכלית באסיה הובילה לגידול ניכר בדרישה לייצור חשמל. סין החלה להקים מתקני כוח לייצור חשמל, המבוססים בעיקר על פחם. במהלך שנות ה-2000 חל גידול שיא בהקמת תחנות כוח מבוססות פחם, כאשר ב-2006, 88% מתחנות הכוח החדשות לייצור חשמל הוקמו בסין.

סין מצטרפת למגמה העולמית

למרות העובדה שתעשיית החשמל בסין מתבססת ברובה על פחם, מאז שנת 2003 חל שינוי מסוים במגמה. ממשלת סין החליטה לצמצם את מספר תחנות הכוח המזהמות. בין השנים 2006-2010, ייצור של 76,825 מגה-וואט עבר מתחנות מבוססות פחם לייצור בתחנות כוח המתבססות על אנרגיה ירוקה. ב-2009 הודיעה ממשלת סין כי בכוונתה לתעדף ייצור חשמל ממקורות ירוקים. כל שנה מוכפל ייצור החשמל מאנרגיית רוח, ובשנת 2010 יוצרו מעל 18,000 מגה-וואט, 49% מסך ייצור החשמל העולמית מאנרגיית רוח. ממשלת סין משקיעה בפיתוח והטמעת טכנולוגיות לייצור אנרגיות ירוקות, בשנת 2009 הושקעו 25.1 מיליארד דולר בטכנולוגיות רוח ומים, כ-44% מהתקציב. בשנת 2010 התקציב עמד על 26 מיליארד, גידול של 4.8%.

צריך לזכור שבשנת 2000 רק קומץ מדינות, בינהן גרמניה, דנמרק וספרד שלטו בתחום קצירת אנרגיית הרוח. בימינו יותר מ-70 מדינות הצטרפו לתחום והתחום הסולארי גם הוא מתפתח במהירות מאז שנת 2005.

מאז שנת 2000, 26% מתחנות הכוח החדשות שהוקמו היו מבוססות על אנרגיות מתחדשות, בעיקר רוח. 42% מתחנות הכוח התבססו על גז, בסה"כ רק כ-⅓ מתחנות הכוח החדשות שהוקמו התבססו על פחם, ו2% מהתחנות מייצרות חשמל ע"י אנרגיה אטומית. אם לא כוללים את סין, נוספו רק כ-10% תחנות כוח המבוססות על פחם.

מה צופן העתיד

הארגונים האמונים על שמירת הסביבה הובילו את המדינות להכריז על יעד צמצום פליטת המזהמים לרמה של כ-10 גיגה-טון לשנה עד 2050. כאשר חלק מהתרחישים צופים הגעה ליעד זה תוך מחצית הזמן, 20 שנה.

בשנת 2007 גובשה העמדה להגיע לייצור לייצור של 156 גיגה-וואט עד שנת 2010, יעד זה הושג כבר בשנת 2009. יעד נוסף שהוצב, מדבר על 40% מייצור החשמל ע"י אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030, קיצור של 10 שנים מהטווח הקודם. סיכום זה לא כולל את הייצור מביו-מסה ומתקני הידרו-חשמל ענקיים, המהווים שולי בקרה.

מספר המדינות שהתוו יעד לאומי לשימוש באנרגיות מתחדשות הוכפל בשנת 2009,  מדינות ה-OECD התוו קו של 20% מייצור החשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות עד שנת 2020. בעוד ברזיל צופה 75% שימוש באנרגיות מתחדשות עד 2030.

נקודה נוספת לציון היא העובדה שבעוד שמתקני כוח מאנרגיה מתחדשת נוטים לספק תחום שנע בין מספר קילו-וואט לכמה עשרות מגה-וואט, ולכן יקל יחסית להשיג עבורם מימון. בעוד בניית מתקני כוח המבוססים על פחם או אנרגיה אטומית נוטה להיות בקנה מידה גדול של כ-1000 מגה-וואט. העולם צפוי להשתנות, במקום תחנות כוח אדירות מימדים הפולטות מזהמים ופוגעות בנוף, ישנה העדפה לתחנות כוח קטנות עד בינוניות הפזורות בשטחים רבים ומתבססות על מערכת מנייה חכמה.