ועדת האנרגיה של התאחדות התעשיינים מונה כ-25 חברים, שהינם צרכני אנרגיה משמעותיים בתעשייה הישראלית. הועדה עוסקת במגוון רחב מאוד של נושאים בתחום האנרגיה, אשר עומדים על הפרק ומשפיעים על כל מפעלי התעשייה, מגבשת את מדיניות התאחדות התעשיינים בנושאים במשק האנרגיה ופועלת ליישום מדיניות זו ולייצוגה מול מקבלי החלטות וגורמים ממלכתיים.

תעשייה ירוק לבן – מהפכת הגז הטבעי וההתייעלות האנרגטית בתעשייה הישראלית

צילום: רשות הגז הטבעי

מאת: נתי גרנץ

ועדת האנרגיה של התאחדות התעשיינים מונה כ-25 חברים, שהינם צרכני אנרגיה משמעותיים בתעשייה הישראלית. הועדה עוסקת במגוון רחב מאוד של נושאים בתחום האנרגיה, אשר עומדים על הפרק ומשפיעים על כל מפעלי התעשייה, מגבשת את מדיניות התאחדות התעשיינים בנושאים במשק האנרגיה ופועלת ליישום מדיניות זו ולייצוגה מול מקבלי החלטות וגורמים ממלכתיים.

יו"ר הועדה היא גב' נאוה סלע, המשמשת גם כנציגת התעשייה האוירית. סלע מכהנת החל מינואר 2005 כמנהלת מפעל שה"ל (שירותים הידראוליים לוד) של התעשייה האווירית. נפגשנו לראיון המנסה לפתוח צוהר אל מהפיכת ההתייעלות האנרגטית וההסבה לגז טבעי בתעשייה הישראלית, האתגרים הייחודיים ותפקידה במשק האנרגיה העתידי.

גז טבעי והתעשייה – עולם חדש נולד

נושא הגז הטבעי מתחלק להולכה וחלוקה. סלע מספרת כי האתגר המהותי הוא לדאוג כי הגז הטבעי יגיע לישראל כדי לספק את הצורך הדחוף ברזרבות חשמל לתעשייה "הלחץ הראשוני שלנו היה בעצם על משרד התשתיות בנושא ההולכה משדות הגז שנמצאו אל חופי הארץ. העלינו את הנושא של מחסור בעתודות חשמל, וביקשנו שיתערב כך שבאמת נבטיח את הגעת הגז ב-2013. יש את הנושא של נקודות החלוקה בארץ. בצפון היתה בעיה של הנחת הצינור בהדרוזים אזור הכרמל, כן יגיע, לא יגיע, הפעלנו לחץ ציבורי. כרגע עיר המאמצים שלנו מופנים לקידום מערכות החלוקה, שלצערי עקב מגוון סיבות, החיבור של הצרכנים למערכות אלה מתעכב. אנחנו משתמשים באמצעי התקשורת כך שיהיה לחץ ציבורי לסגור דברים, כולם מאוד עסוקים ומי שלוחץ יותר נמצא בכותרות ומקבל את תשומת הלב הנדרשת".

תחום הגז הטבעי המתעורר מציף שורה של דילמות ובעיות חדשות שלא היו מוכרות עד כה. גם כאן להתאחדות התעשיינים תפקיד חשוב בהסרת חסמים והבאת הידע החדש לתעשייה "יש כאן הרבה מאוד רגולציה של איזה מתקנים יהיו ומהם החסמים בתוך המתקנים. היו אצלנו וויכוחים מאוד גדולים בנושאים כמו מהו התקן של המחבר בין מתקן ההולכה לחלוקה ובין מתקן החלוקה למשתמש הסופי. כל הדברים האלה דורשים תקינה. התפקיד שלנו הוא להיות בכל המקומות, לנסות לפתור חסמים, לקשר בין אנשים. אנחנו מדברים על כך שאלפי צרכנים יתחברו לגז, מדובר בהרבה מאוד תשתיות שאנחנו לא ערוכים אליהם, ואנחנו נמצאים כאן גם כדי להעביר את האינפורמציה לתעשייה. זה תחום חדש וקרקע בתולית. עולה גם השאלה האם אנו צריכים בתקופה הזאת שעוד אין גז טבעי להשתמש בגז נוזלי? יש המון שאלות בתחום הגז שלפני עשר שנים לא היו בתודעה שלנו. פתאום נהיינו ארץ של גז אז ישנם הרבה מאוד שאלות, ואני בטוחה שיעלו עוד הרבה מאוד שאלות שאנחנו לא יודעים אותם היום. זו טרמינולוגיה אחרת. שלא לדבר על יחידות המדידה השונות. הכול שונה. זה עולם חדש שנפתח".

מה מתווה פעילות ועדת האנרגיה בהתאחדות התעשיינים?

התאחדות התעשיינים מאגדת כמעט את כל התעשייה בארץ, מהקטנים (המעסיקים כ-20 עובדים ומעלה) עד הגדולים ביותר. מתוך משק החשמל שהוא בערך 50 ג'יגה לשנה, בערך כרבע נצרך ע"י התעשייה אותה אנחנו מייצגים בפני הרשויות. קודם כל אנחנו דואגים שיהיה חשמל, שיהיה אמין ושיהיה במחיר זול. לא מדובר בנושא מובן מאליו, אנחנו נמצאים במצב בו אנחנו על הקצה של 5% רזרבות ייצור חשמל ויש ביקושי שיא בהם אין לנו את החשמל הנדרש. במצבים כאלו דווקא נעזרים בתעשייה כדי לווסת את העומסים, כמו הנושא של פסגה ניידת והסכמי גנרטורים ועוד הסכמים בהם ייצגנו ותיווכנו את התעשייה מול הרשויות. הצד השני הוא לדאוג שיהיו עוד מקורות אנרגיה של תחנות כוח פחמיות, טורבינות גז ואנרגיה מתחדשת כדי להגדיל את רזרבות החשמל.

נושא שני שאנו עוסקים בו הוא אמינות אספקת החשמל. כשיש הפסקת חשמל בבית מרימים את השלטר והכל חוזר לקדמותו. אבל בתעשייה, ובייחוד בתעשייה תהליכית, כל הפסקת חשמל כזאת פירושה ריצת אמוק לראות מה קרה לתהליך ברגע שנפסק החשמל, ומדובר לפעמים על נזקים במיליונים.

הנושא השלישי הוא המחיר שיש לו השפעה מכרעת על כושר התחרות של התעשייה הישראלית. אנחנו מייצגים 25% מכלל צרכני החשמל כך שמדובר בכוח צרכני מאוד גדול אותו אנחנו מייצגים בפני הרשויות. תעריפי החשמל נקבעים על ידי רשות החשמל וברגע שרוצים להעלות את המחיר מפרסמים שימוע בו אנחנו מייצגים את התעשייה. בשנה שעברה ניהלנו מלחמה גדולה כדי לדאוג לכך שמחיר החשמל יירד כי התשומות, ובעיקר מחירי הדלקים, ירדו. הציבור או התעשיין לא זוכר שהציבור נתן לחברת החשמל הלוואה של מיליארדים כדי להקים את תחנות הכוח אותה צריך להחזיר לצרכנים. דבר שני דובר על התייעלות של משק החשמל. ההתייעלות הזאת לא קרתה. רשות החשמל יכלה "להיכנע" בקלות לחברת החשמל אם לא היה לחץ ציבורי. אנחנו בעצם מהווים את מי שעוזר להם לעמוד על הזכויות שלנו.

מה שקרה הוא שבטיוטה הראשונה שפרסמה הרשות לחשמל לבסיס התעריפים, ראינו שכמעט אין שום שינוי ברמת התעריפים בחמש השנים הקרובות בהשוואה לחמש שנים לאחור. התעריפים בזמנו נבנו על פחם, מזוט וסולר שמחיריהם הרבה יותר גבוהים מגז. אנחנו מצפים שאזרחי ישראל ייהנו ממהפיכת הגז הטבעי בהורדת תעריפים. שאלנו איפה הגז הטבעי, איפה הגז הטבעי המספק כארבעים אחוזים מייצור החשמל בא לידי ביטוי.

אני חושבת שהיינו הארגון שהגיש את נייר העמדה המקיף המקצועי ביותר, וקמפיין שהוביל שרגא ברוש, הוביל להפחתה ברגעים האחרונים לפני שהתקבלה ההחלטה, צריך לזכור ששר התשתיות לחץ על רשות החשמל שלא להפחית את התעריפים. השורה התחתונה היתה 11% הורדה בתעריף החשמל שזה הישג מאוד גדול. אנחנו לא זוקפים את הכול לזכותנו, אבל אנחנו היינו חלק מאלה שעמדו ונלחמו.

איך משפיעים מחירי החשמל על התעשייה הישראלית?

מחיר החשמל הוא מרכיב חשוב ברווחיות התעשייה, רוב המפעלים הם עתירי אנרגיה וזו הוצאה כבדה מאוד, בתעשיות מסוימות מדובר על 15% מהוצאות המפעל. תעשיית הפלדה והמלט הן צרכניות גדולות של אנרגיה, אינטל צורכת הרבה מאוד אנרגיה. גם תעשיית הנייר והפלסטיק כמו נייר חדרה. הצרכנים הגדולים כמו נייר חדרה, מפעלי ים המלח ונשר כבר הקימו לעצמם תחנות כוח פרטיות המופעלות בגז. הוצאות החשמל של התעשייה נאמדות בשלושה וחצי עד ארבעה מיליארד שקלים בשנה. עלויות אנרגיה כוללות גם דלקים כמו מזוט, סולר, גפ"ם וגז טבעי שעדיין לא נכנס משמעותית לתעשייה, ואם משקללים את הכל ההוצאות יכולות להגיע ל-15% בקלות רבה. ההוצאות על דלקים עומדות על למעלה מ-3 מיליארד שקלים בשנה, המספר הזה כמובן משתנה ותלוי מאוד במחירי הנפט העולמיים.

עד כמה קיימת היום בתעשייה מודעות לנושא ההתייעלות אנרגטית והסבה לגז טבעי?

בנושא התייעלות אנרגטית לקחנו לעצמנו את הנושא כיעד של הוועדה, עשינו כבר מספר ימי עיון, אחד מהם בחסות חברת החשמל שמעודדת הפחתה בצריכה בשל עתודות הייצור הנמוכות. עשינו כנס עם חברות מגרמניה שבאו והציעו פתרונות לתעשייה ויש היענות מאוד גדולה. יש עוד כנס שאנחנו מארגנים עכשיו עם פורטל תשתיות, זה נושא חם. אנחנו מביאים חברות המספקות פתרונות אנרגטיים ומנסים לפלח איפה כדאי לשים את הדגש. ישנן היום חברות ESCO שמציעות לך תהליך של התייעלות אנרגטית והתחלקות ברווחים מחסכון באנרגיה, החברות האלו מתעסקות בעיקר בתאורה ובמזגנים כי יותר קל. זה יותר קשה כשמגיעים לתעשייה עצמה, למנועים, לתהליכים, כי צריך לעשות השבתות. בשביל זה צריך ידע מקצועי וחברות שמתמחות בנושא הזה.

התעשייה היא בדרך כלל מאוד מסורתית ומדובר בעניין של חינוך. כשאתה מחנך אנשים לראות את הבזבוז הם כבר יודעים איך להתייעל, בדיוק כמו שהיום אנחנו מחנכים את הילדים לזרוק בקבוק פלסטיק לפח המיחזור, בסופו של דבר מדובר בכסף שזרוק על הרצפה. החל מלכבות את האור ולהחליף את הנורות ולאפשר כניסה של אור טבעי, כל הדברים האלה הם הרבה מאוד עניין של מודעות. לא כולם יודעים בכלל מי צרכני החשמל שלהם במפעל כדי לדעת איפה הפוטנציאל הגדול לחיסכון. נכון שיותר קל לטפל בתאורה, אבל אם יש מכשירים אחרים שזוללים שמונים אחוז מצריכת החשמל כדאי לטפל בהם קודם. חלק מהתפקיד של ימי העיון שאנו עושים הוא לתת לאנשים ששומעים הרצאה לחשוב איפה אצלי במפעל אני מבזבז חשמל ומה ניתן לשפר, זה לא זבנג וגמרנו, מדובר בתהליכים ארוכים שצריך אורך רוח בשבילם.

מהם האתגרים הגדולים של התעשייה בתחום ההתייעלות האנרגטית?

קודם כל המודעות. דבר שני ההוצאה הכספית. לחסוך כסף עולה כסף. ככל שאנחנו מגיעים לשינויים בתהליך הייצור כך ההשקעות יותר גדולות כי שם יש אלמנט של אי וודאות, אין מספיק ניסיון בישראל. יש תעשיות שיותר קל בהם. התעשייה הפטרוכימית יודעת לחסוך יותר כי עובדים על זה כבר מסוף שנות ה-70 בעקבות משבר האנרגיה של 1973. תעשיית הפוספטים גם כן יודעת לחסוך, כי אלו תעשיות מאוד כבדות. אבל כל התעשייה שבאמצע כמו תעשיית הפלסטיק, התעשייה הקיבוצית וכל התעשייה היותר קטנה צריכה את הידע והניסיון.

עד כמה יעיל מודל האסקו בתעשייה הישראלית?

אי מספיק ניסיון לגביו בישראל, וצריך לבחון אותו בשטח. המשקיע יודע לשלם ומה שצריך זה לא רק הכסף, זה הידע הטכנולוגי. אנו בתהליך הקמה של קרן ייעודית לתעשייה בשיתוף חברת ESCO ישראל בשביל להשקיע בחיסכון באנרגיה בתעשייה. כל העולם עובד על הידע הזה. זה לא משהו שייחודי לישראל, אחד היתרונות בסמינרים שאנחנו עושים עם הגרמנים זה שהם יותר מתקדמים מאיתנו ומביאים קצת ידע. הידע שחסר הוא אדיר. כשמקימים מפעל חדש זה הרבה יותר קל, אבל להסב מתקן קיים זה קריעת ים סוף.

אחד הדברים החשובים הוא שיהיו אנשים בתוך המפעל שידעו איך ואיפה ניתן לחסוך, אנחנו מקימים כרגע לשנה הבאה מגמת הנדסאי אנרגיה במכללות בשיתוף המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, צריך להכשיר דור של אנשים שמבין בנושא והמקום הטוב ביותר זה להתחיל בבית הספר. אין פה מהפכות. מדובר עבודה קשה בהרבה מאוד מקומות.

מה יעילות הקנסות של משרד התשתיות בשל אי עמידה בתקנות ההתייעלות האנרגטית?

היה גל של קנסות שהוציא משרד התשתיות, ברמת המפעל הבודד מדובר על קנס של 25,000 שקלים ובסך הכול כ- 2 מיליון שקלים על כ- 80 חברות וארגונים אשר לא עמדו בדרישות תקנות מקורות אנרגיה. הקנסות האלו מוטלים על מפעלים שצורכים למעלה מ-2000 אלף טון שווה ערך בשנה. הם צריכים להכין סקר אנרגיה אחת לחמש שנים, לעדכן אותו אחת לשנה ולשלוח למשרד התשתיות. יש היגיון בביצוע הסקר הזו ולדרוש מהמפעלים להציג גם תוכניות התייעלות על בסיס הסקר הזה. הבעיה היא שהרבה מאוד מפעלים טוענים כי לאורך השנים הם מילאו את הסקר, שלחו אותו למשרד התשתיות, אבל לטענתם למעשה לא נעשה עם זה כלום. כך שנשאלת השאלה מה מטרת הקנסות האלה.

מהי עמדתכם לגבי כוונת משרד התשתיות להקים קרן התייעלות אנרגטית ע"י העלאת תעריף החשמל?

ועדת שני שישבה בנושא היא מאוד רצינית. אנחנו ייצגנו את התעשייה בוועדה. הדעה שלנו הייתה בפירוש שזו צריכה להיות השקעה של מדינת ישראל. מה שקרה פה זה שפתאום מימון הקרן הפך למס נוסף שיפגע בכושר התחרות של התעשייה. השאלה היא מה המנגנון. אתה יודע שלוקחים ממך את המס, אתה לא יודע בדיוק מי באמת ינהל את הכסף הזה.