"מה התעריף?", "כמה אני מרוויח?", "מהו זמן ההחזר על ההשקעה?", "עזוב, עדיף להקים יחידת דיור". אלו הן רק חלק מהשאלות והטענות ששומעים כשבאים לדון בהקמת מערכות סולאריות. לכך ניתן להוסיף, כמובן, את עומס המתקינים והאינטגרטורים, הרצון הישראלי לא לצאת פראייר והקצב הישראלי שהוא בין המהירים בעולם.

התעריף הסולארי יוצא מהבועה

"מה התעריף?", "כמה אני מרוויח?", "מהו זמן ההחזר על ההשקעה?", "עזוב, עדיף להקים יחידת דיור". אלו הן רק חלק מהשאלות והטענות ששומעים כשבאים לדון בהקמת מערכות סולאריות. לכך ניתן להוסיף, כמובן, את עומס המתקינים והאינטגרטורים, הרצון הישראלי לא לצאת פראייר והקצב הישראלי שהוא בין המהירים בעולם. אם לפני מספר שנים אנרגיה מתחדשת היתה רעיון תאורטי שרק כמה משוגעים לדבר היו מוכנים לתת לו יד, היום מדובר בשוק המגלגל מיליארדים. היתרונות כיום כוללים ידע וניסיון שנצבר, בתוספת הוזלה בעלויות הייצור וכן מדיניות ממשלתית מעודכנת ומפותחת. כל אלו מהווים כר פורה לצורך הקיים.

כדי להבין את גודל ופוטנציאל השוק הסולארי בעולם סיקרנו לאחרונה את תערוכת אינטרסולאר – התערוכה הגדולה בעולם לתחום הסולארי. 2,780 מציגים, 75,000 מבקרים מכל העולם הגיעו למינכן. גרמניה מהווה חיל חלוץ בינלאומי בתחום הצועד קדימה במלוא המרץ אל עידן האנרגיות המתחדשות. הכינוס המקצועי של אינטרסולאר נפתח בדיונים והכרזות מפתיעות על הרגולציה החדשה בגרמניה.

כדוגמא טובה לרגולציה גרועה העלו המשתתפים בפאנל רגולציה את המקרה הספרדי. ספרד של שנת 2008 היוותה את המקום הנוח באירופה (ולמעשה בעולם כולו) להשיג היתר להקמת מערכת סולארית. רוברט קרואן, מנכ"ל חטיבת הייצור של אינוטק השוויצרית אמר ש"הרצון להיות יותר צדיק מהאפיפיור הביא לשחיתות, ניצול ציני של המערכת וקריסת השוק בסופו של דבר". וכי הכאוס בענף הוביל לתוצאה מאכזבת. "כיום יש בספרד מעל ג'יגה וואט של מערכות מאושרות, שהיזמים שלהן נטשו או ינטשו אותן", אומרת דניס הוגו, מנכ"לית חברת אנרחס הספרדית המהווה אינטגרטור המחפש "פתרונות יצירתיים בשוק שהעולם התייאש ממנו". לדבריה ולדברי קרואן, אבן הנגף כיום בשווקים רבים באירופה היא התעריף.

השוק הסולארי צריך להמציא את עצמו מחדש

בעבר התעריף היווה תמריץ למשקיעים וליזמים להיכנס לשוק החדש, ובדומה לשוק ההייטק של שנות ה-90 של המאה הקודמת נוצרה בועה. בסרט ההמשך ל-"וול סטריט" המיתולוגי מוצג שוק האנרגיה המתחדשת כבועה הבאה אחרי בועת הנדל"ן שהתפוצצה. כיום, שווקים משתקמים מחפשים פתרונות, בעיקר באירופה. הפתרון הראשון שמציעה הוגו הוא ניצול של רישיונות. 1.2 גיגה וואט של פרויקטים, המחפשים מחדש משקיעים, העשויים להחיות מחדש את השוק הספרדי. באירופה שוקלים להעניק הטבות למוצרים המיוצרים בארצות השוק המשותף, גם אם הם מורכבים בסין, ובכל העולם מדברים על מערך מודולרי של תמריצים הכוללים ירידה הדרגתית המותאמת לעלויות היצור ולשווי השוק של כל קילו וואט PV. אינוטק השוויצרית קונה פאנלים פגומים ומתקנת אותם באמצעות מערכת לייזר מתקדמת, באמצעות ניתוק חלקי הננו הפגומים, ובכך ממחזרת פאנלים שעלותם אפסית אך יעילותם הריאלית שווה כמעט לזו של פאנל תקין.

ומה המצב בארץ? בישראל כל חברה המתקינה פאנלים מאמינה שהיא כנסייה – חולמת להפוך לקתדרה, כלומר EPC. אם בגרמניה הגדולה ישנם בסביבות 900 אינטגרטורים וירידה של 33% בתעריף המסקנה היא ברורה – השוק מאזן את עצמו. האיזון מתרחש באחת משתי דרכים: באמצעות זעזוע, כפי שקרה בספרד ובצ'כיה וכמעט באיטליה, או באמצעות התכנסות, התפתחות טכנולוגית ורגולציה, כפי שקורה בגרמניה. הפתרון הוא לא ביטול התעריף, אלא שילובם של כל הגורמים המעורבים ושמירה על הדופק הטכנולוגי. הניסיון שנצבר ברחבי העולם מלמד שיש צורך בחוק, ולא ברגולציית אד-הוק המאופיינת בגחמות הרגולטור וקשריהם הטובים של הלוביסטים. ייתכן ומקומו של התעריף בשוק מיצה את עצמו, אבל ביטול התעריף לא יקרה לפני שתבוסס אג'נדה, שלא תתרכז רק בהגדרת יעדים אלא גם בדרכי הפעולה, המתווה והדרך להגשמתם. "חוק החשמל הירוק" הוא הכרח. לא עוד מכסות כי אם שוק חופשי, שמצד אחד יהיה חייב להמציא את עצמו מחדש, ומאידך לא יאפשר השתוללות משקיעים וברוקרים כפי שקרה בעולם ההייטק.

עידן הגריד פאריטי מתקרב במהירות לגרמניה

הגריד פאריטי (ייצור חשמל נקי במחיר תחרותי) יגיע לגרמניה קרוב מהצפוי, זו הבשורה הגדולה ביותר שיצאה מתערוכת אינטרסולר 2011. יורג מאייר, יו"ר איגוד חברות האנרגיה המתחדשת בגרמניה (BSW) משוכנע בכך ומעריך כי מדינתו תגיע לנקודה זו בעוד שנתיים. סקירת התפתחות שוק ה-PV, מתחילת שנות השמונים ועד לימינו, מעידה כי ייתכן והעיקרון המונע הגעה לנקודת הגריד פאריטי הוא שונה לחלוטין ממה שמקובל לחשוב. בעבר, עלות קווט"ש שנוצר באמצעות פאנל PV היתה קרוב ל-10 יורו, כיום תעריף העלות הוא 2 יורו בקירוב, וזאת לאחר שבשנתיים האחרונות חלה ירידה של 33% בתעריף ההזנה בגרמניה. לאחר המשבר הכלכלי של 2008, ועליית המחירים הלא הכרחית בשנים הראשונות של ההתקנות (2005-6) הגיעו הגרמנים למסקנה כי אין סיבה שמערכות של 100 קילו וואט במדינה תהוונה מוקד לא מציאותי של הכנסה מצד אחד, ועול על משלם המיסים מצד שני.

כיום, אחרי שהשוק צבר וותק ניתן לחקור אותו לעומק, כמו גם את השפעותיו על הכלכלה הגרמנית. מבחינת הנתונים היבשים, אנרגיה סולארית פוטו וולטאית מספקת כשני אחוזים מכלל צריכת השוק בגרמניה. הממשלה הגרמנית ואיגוד חברות האנרגיה המתחדשת המקומיות צופים כי ב-2020 תספק האנרגיה הפוטו וולטאית כ-9 אחוזים מכלל הצריכה (כלל האנרגיות המתחדשות יספקו 45% מהצריכה). הצפי הוא כי ב-2050 צפוי שוק ה-PV לספק 15% מהביקוש, בשעה שהאנרגיות המתחדשות האחרות כבר יספקו את מרבית הביקוש לחשמל.

למעט ארה"ב, רק בגרמניה נוצרה תעשיית אנרגיה מתחדשת יציבה וברת קיימא אשר מהווה מקור תעסוקה ואנרגיה של ממש, ולכן גם החשש הגדול ביותר של הגרמנים הוא איבוד אלפי משרות, כתוצאה ממשבר בתעשייה. דניס הוגו מנכ"לית חברת אנארחס הספרדית טוענת כי מהמצב בשוק הגרמני ניתן ללמוד כי בועת אנרגיית ה-PV חדלה מלהתנפח, אך הדבר לא יגרור אחריו קריסה, בדומה להתפוצצות בועת ההי-טק. השוק הגרמני מתקדם בתהליך שיסיים את תעריף ההזנה. התהליך יהיה הדרגתי ושאר מדינות אירופה ילכו בעקבות השוק הגרמני ויישמו אותו.

הדרך עצמה בנויה ממספר שלבים, שהראשון בהם הוא הורדת תעריף ההזנה בצורה מבוקרת ומותאמת לעלויות ייצור החשמל ממערכות פוטו וולטאיות. חישוב העלויות מבוסס על עלות הפאנל, עלות ההתקנה, ריביות, צורכי משק האנרגיה ותחשיבים עתידיים. החזר מערכת סולארית בגרמניה עומד כיום על 12 שנה. קצת יותר מאשר בארץ, אבל החישוב גם מבוסס על התפתחויות עתידיות שכוללות את התפתחות הסמארט גריד, רשת החשמל החכמה הבנוייה להתמודד עם ריבוי יצרני חשמל קטנים, וכן את כוחו של היצרן לצרוך את האנרגיה אותו הוא מייצר. חישוב עלויות ההחזר מבוסס לא רק על התעריף אלא גם על החיסכון של הצרכן בצריכה מהגריד. מדובר במצב חדש שכולל רשת חכמה ומבוזרת בו כל איזור ומחוז יתופעל ויתוחזק באופן עצמאי, בהתאם לצריכה הייחודית שלו.

תפעול הרשת לא תסתכם בביזור שלה. הרשת החכמה, אותה מערכת שקודמה לראשונה על ידי סימנס, בעצם תהפוך את עורה. אם בעבר היה נהוג לחשוב שזול יותר לצרוך חשמל בלילה, היום חשיבה זו התהפכה, ואפשר לראות שדווקא השעות בהן יש עומס ייצור חשמל מאנרגיית השמש הן ה"זולות". השלב הבא הוא שילוב הרשת הגרמנית המבוזרת עם רשתות בשאר ארצות אירופה המזה"ת וצפון אפריקה. לא מדובר על יוזמת דזרטק (הקמת חוות תרמו-סולאריות באפריקה), אלא על רעיון הרבה יותר ישים אשר יש בו WIN-WIN לכולם. ירידה בתלות באנרגיה מסורתית, אך גם אתרי אחסון לאנרגיה בהתאם לאקלים, בשילוב עם בניית מערך שבו כל איזור מנוצל נכון אנרגטית, מייצר ומבזר אנרגיה בהתאם ליכולת שלו.

לחשוב מחוץ למכסה

אין הכוונה לקבוע כי אבד הכלח על התעריף, אלא שיש לחשוב מחדש על כל מבנה השוק הסולארי הישראלי. הורדת מס היבוא, הורדת המסים על יצרני חשמל, הורדת המכסות בכלל (על פי המודל הגרמני), תכנון מודל המשלב בין מערכות המחוברות לרשת ומערכות עצמאיות ובניית מערך עמידה ביעדים, הם רק חלק מהצעדים ההכרחיים על-מנת להגיע ליום בו התעריף לא יהיה חסר פרופורציות אל מול עלותו לצרכן הסופי. ניהול מערך האנרגיה בארץ ומקורותיו הוא אתגר ממנו מתעלמות ממשלות ישראל לדורותיהן, והוא לא פחות חשוב לעצמאותנו וקיומנו מהאתגר הביטחוני והדמוגרפי. התעריף לא ייעלם מחר, יש לו עוד תפקיד בשוק האנרגיה הישראלי, אך הוא איננו הפתרון היחיד. ניצול יכולות הפיתוח והידע הישראלי, עידוד מוצרים ומרכזי פיתוח ישראלים דוגמת אלו של סולאראדג' ובטר פלייס, ייצר לא רק תנופה כלכלית וידע שיתורגם לייצוא והכנסה למדינה, אלא גם לפיתוח עצמאותה הכלכלית של ישראל, ויקרב את היום בו לכל גג יהיה ערך נדל"ני, גם במדינה הבונה לגובה וחייבת לנצל כל שטח מרובע. א ניתן למצוא היום בכל כפר גרמני נידח מערכות סולאריות המותקנות על גגות של בתים בני 200 שנה, אין סיבה שבבאר שבע, בראש העין וברחוב המאבק בגבעתיים לא נרצף את הגגות במערכות PV במקום כבלים ולכלוך, ובניינים יוכלו לייצר את החשמל הנצרך בכוחות עצמם.