זאב גרוס, לשעבר מנהל האגף לניהול משאבי תשתית במשרד התשתיות, משמש היום כיועץ עצמאי בתחום ההתייעלות האנרגטית. בראיון למערכת תשתיות גרוס מספר על עיסוקיו היום בתחום ההתייעלות האנרגטית, וכיצד הוא רואה את התפתחות התחום בישראל.

זאב גרוס: "בתעשיה הישראלית עדיין חסרה מודעות לתחום ההתייעלות האנרגטית"

זאב גרוס – צילום: אלברט ללמיאב

זאב גרוס, לשעבר מנהל האגף לניהול משאבי תשתית במשרד התשתיות, משמש היום כיועץ עצמאי בתחום ההתייעלות האנרגטית. בראיון למערכת תשתיות גרוס מספר על עיסוקיו היום בתחום ההתייעלות האנרגטית, וכיצד הוא רואה את התפתחות התחום בישראל.
גרוס מסביר תחילה על פעילות חברתו: "אנחנו עוסקים בייעוץ בתחום ההתייעלות האנרגטית, כשהדגש והמומחיות שלנו נמצאים בתחום ה-performance contracting (הסכם מותנה תוצאה), וכמובן גם בנושאים שקשורים לאנרגיה מתחדשת, ברמה של מתן ייעוץ לאדם הפשוט השוקל להתמודד במכרז שהוציא משרד התשתיות או המשרד הגנת הסביבה, סביב הנושא של התייעלות אנרגטית".

מה בעצם אומר המונח performance contracting, ואיך זה בא לידי ביטוי בפעילות החברה?
הערך המוסף שאני מביא לתוך הנושא הזה נמדד בכמה מישורים: קודם כל הניסיון לסייע לצד שמעוניין לבנות עסקה באמצעות במכרז – משרד ממשלתי או חברה המעוניינת לקדם עסקה באמצעות מכרז, או עבור ספק שירותי אנרגיה המעוניין לתת תמונה יותר טובה ללקוח על איך הוא הולך לפעול, וזקוק מישהו שמבין לעומק את הנושא, בכדי לקדם את ההצעה שלו. אני גם מנסה לסייע בכתיבת תוכניות המדידה והמעקב. לעיתים יש גם צורך לסייע ללקוחות או לספקים בנקודות בעייתיות הדורשות גישור מסוים, למרות שאין הכוונה לגישור משפטי, אלא יותר לתובנה מסוימת הדרושה לשם השלמת הפערים.

בנוסף, בתחום האנרגיה המתחדשת אני מסייע לקהילה האירופאית בתוכנית ה-Mediterranean solar plan, ומשמש כמתאם עבור המדינה – אני עוזר להם לאסוף נתונים ולקיים מפגשים עם הגורמים המתאימים בארץ בתחום, בניסיון לקדם את ההשתתפות של ישראל בתוך התוכנית.

איפה נמצאת הבעייתיות הגדולה ביותר בתחום ההתייעלות האנרגטית בישראל?
אני חושב היום שהבעיה הקשה בפרויקטים להתייעלות אנרגטית בכלל, היא שאנשים שוכחים שפרויקט לא מסתיים בהתקנת הציוד, אלא רק מתחיל בנקודה זו. בעיה קשה ביותר זה הניסיון כמובן למדוד את הדברים, אבל גם לראות את הצרכים של הלקוח מצד אחד, ושל הספק מצד שני, שצריכים לחיות ביחד לטווח ארוך. חסר האלמנט של ההבנה שמדובר בשותפות ולא בספק מול לקוח. ברגע שהמודעות הזאת תתגבר, יהיה הרבה יותר קל להתמודד עם קשיים טכניים בהסכמי performance contracting.

איך אתה רואה את המצב בארץ בתחום ההתייעלות האנרגטית לעומת מדינות אחרות במערב?
מק'נזי כתב דוח על פוטנציאל החיסכון בארה"ב לפני כשנה וחצי, והוא הגיע למסקנה שיש אפשרות לחסוך עדיין עשרים אחוז, וזה אחרי שנים על גבי שנים של מחקר. בארץ לא כל כך עסקנו והשקענו בדבר הזה בתקופה האחרונה, יש לנו עוד הרבה מה לעשות בכדי להתקרב למדינות המערב. הכלים שם הרבה יותר מפותחים, כאן עוד צריך ללמוד איך לבנות אותם ולאמץ אותם, אבל לדעתי אנחנו מתחילים בדרך הנכונה, יש הרבה יותר פעילות. זה ייקח את הזמן שלו אבל אנחנו בדרך.

מה לגבי ההתייעלות בתהליך הייצור עצמו, המהווה את המרכיב הכי חשוב ובעייתי עבור התעשיה? האם יש בארץ מספיק ידע ונסיון?
מי שמסתכל לעומק בתוכנית הממשלתית, שפורסמה על ידי משרד התשתיות ואחר כך אומצה על ידי משרד האוצר להפחתת פליטות גזי חממה, יראה שאין התייחסות לנושא של הייצור, והסיבה לכך לדעתי היא שבאמת חסר ידע בארץ לא כל כך מבחינה טכנית, אבל מבחינת האינטראקציה בין האלמנטים השונים, עדיין לא ידוע מספיק. אני חושב שטיפול בנושא תהליכי הייצור היא הגישה הנכונה, כי יש לדבר הזה השלכות על אותם דברים שאנחנו חושבים אותם כטריביאליים כמיזוג האוויר או התאורה. טיפול נכון בתהליכי ייצור המוציאים חום גורם להפחתה בפליטת החום וכך יש השפעה מיידית על נושא מיזוג האוויר, ללא קשר למצב הצ'ילרים או אלמנטים אחרים. כל האינטראקציה בין האלמנטים השונים אינה נמצאת במודעות של התעשייה, ואני מאוד מקווה שהטיפול של ועדת האנרגיה בהתאחדות התעשיינים, בראשות נאווה סלע, שאני סומך עליה לחלוטין, יביאו לשיפור משמעותי בתעשייה.