בכנס "תעשייה מתייעלת" לטכנולוגיות התיעלות אנרגטית והסבה לגז טבעי הרצה מר אביגדור קנר, מנהל תחום גז טבעי בחברת סופרגז טבעי על תהליכי הסבת גז טבעי בתוך המפעלים.

כנס תעשייה מתייעלת: הרצאתו של אביגדור קנר – מנהל תחום גז טבעי בחברת סופרגז טבעי

בכנס "תעשייה מתייעלת" לטכנולוגיות התיעלות אנרגטית והסבה לגז טבעי הרצה מר אביגדור קנר, מנהל תחום גז טבעי בחברת סופרגז טבעי על תהליכי הסבת גז טבעי בתוך המפעלים.

מהפכת הגז הטבעי בעיצומה. בדקות הקרובות אציג בפניכם מספר גישות ואיזה שיקולים צריך להפעיל מפעל בהסבה לגז טבעי. העיסוק בגז טבעי שונה מהגפ"מ (גז פחמימני מעובה) ואין קשר בין שני דברים. הרגולציה במדינה יצרה תהליך בטיחותי ומסודר, חוקק, חוק משק הגז הטבעי שזה מצוין, אבל כשהמערכת חדשה מתחילה לפעול נוצרים הרבה קשיים בירוקרטים ולכן התהליכים ארוכים, ובנוסף למומחיות והידע המקצועי הנדרש יש את נושא העלויות הכבדות שמתווספות לתהליך.

מבנה סקטור הגז הטבעי – שרשרת השיווק

יש מספר גישות במעבר לגז שצריך לבחון. יש כרגע חלון הזדמנויות, כי רשת החלוקה מתחילה להתקדם בשני אזורים נגב ומרכז. כדאי למפעלים להתחיל להיערך ובמיוחד חשוב להטמיע את מה צריך לעשות בכדי להתקדם כדי להסב את המפעל כמו שצריך ועל פי חוק, להכיר את סקטור הגז הטבעי, להבין איך עובדת האינטגרציה בין הגורמים ולדעת לשקול את היתרונות והחסרונות.

אציג טבלה שמראה את כמות הצריכה הצפויה בשנים הקרובות על פי רשות הגז. חברת החשמל, הייתה הצרכן הבלעדי עד לפני כשנה, הצפי הוא כי עד לשנת 2020 , 77% מצריכת הדלקים בישראל תהיה של גז טבעי, כבר כעת חברת החשמל משתמשת ב-40% אחוז גז טבעי מכלל סל הדלקים שלה. הגז מגיע לישראל בצינורות ישירים בעתיד מקידוח תמר או מים תטיס או מצרים. נתג"ז היא האחראית להקמת הצינור המרכזי שהינו רשת ההולכה ואח"כ צינורות אזוריים של חברות חלוקה, כאשר המפעלים נמצאים בתחנה האחרונה בשרשרת הצריכה של הגז.

המעבר לגז טבעי דורש אינטגרציה מורכבת

ממשק אחד הוא האספקה לרכישת גז מחברת שווק. אי אפשר לאגור גז במיכלים ולכן כל צרכן חייב להתחייב ולקחת את כמות הגז שהזמין. ההתחייבויות הם ארוכות טווח, חשובה אמינות האספקה וכמובן המחיר. יש את הממשק מול הרגולציה. בכדי שמפעל יקבל גז הוא צריך תעודות ואישורים וזה תהליך ארוך ויקר. יש אזורים שעדיין לא הוקמו בהן רשויות שיקבלו את המסמכים מהמפעלים וזה תהליך הכרחי. רשות הגז מטפלת באישורים והכול כפוף לרגולציה.

ממשק נוסף הוא מול חברות החלוקה וההולכה. ישנם תנאים הכרחיים הנדרשים להבנה שקובעים מה קורה כשיש תקלה ומעצור, כזכור לא ניתן לצבור גז טבעי במיכלים, איך מגבים את אספקת הגז למפעל כדי שלא יפסק תהליך הייצור. ממשק נוסף הוא הממשק ההנדסי, הסבת הציוד והקמת התשתית הפנים מפעלית. צריך להחליף את המבערים, להקים צנרת חדשה כולל הכנת מערכות גיבוי, יש לזה עלויות, ככל שהמפעל קטן העלות ההסבה תהיה כבדה עליו. גם למסעדה יהיה כדאי לעבור לגז טבעי אך ההסבה היא יקרה ככל שהצריכה שלך קטנה יותר העמסת ההסבה כבדה יותר. יחד עם זאת יש כרגע חלון הזדמנויות שכדאי לעלות עליו ולנצל את הזמן שחברות החלוקה מכינות את התשתית החיצונית.

לוח זמנים צפוי לפרויקט הסבה ממוצע

חשוב לדעת שכשרוצים לעבור הסבה לגז טבעי מדובר בתהליך של כשנה וחצי לפחות, צריך אנשי מקצוע מומחים להנחת התשתית הפנים מפעלית והסבת הציוד, לדוגמא, על פי הפרסומים מערכת החלוקה באזור אופקים שבנגב תהיה מוכנה בסביבות הרבעון הראשון של 2013 אז יש לנו היום שנה וחצי להתארגן. אם מפעל לא רוצה להפסיד יום אחד של חסכון כדאי לו להתחיל את התהליכים הדרושים כדי להגיע לתאריך היעד כשהוא מוכן.

גישות ביצוע

יש שתי גישות מרכזיות שראינו בשוק. אחת היא שמפעל מתקשר עם חברת הנדסה לביצוע ההסבה ויש כמה חברות הנדסה שהקימו פרויקטים ויודעים לעשות את זה. ובמקביל מתקשר המפעל עם חברת השיווק שתספק לו את הגז. כלומר גישה של הפרדה. יש גישה אחרת של פרויקט כוללני, חברות השיווק מציעות למפעלים, אחריות כוללת לביצוע הפרויקט כולל הסבה ואינטגראציה מלאה מול כל הממשקים, גורם מקצועי אחד לוקח אחריות כוללת על 4 הממשקים.

לדוגמא, שקף המראה את מערכת ההסכמים בגישת ההפרדה, על המפעל להתקשר בהסכמים מורכבים עם רשת החלוקה, עם רשת ההולכה עם חברת הנדסה לביצוע נושא ההסבה ולהתקשר למשווק הגז לרכישת הגז. היתרונות למפעל הם שליטה בכל מרכיבי התהליך וגמישות בבחירת הגורמים השונים, החסרונות, המפעל לוקח אחריות על התהליך ועל לוח הזמנים, העלויות הן עליו ומיידיות . בגישה השנייה כאשר המשווק לוקח אחריות על הפעילות הוא מעביר את העלויות והסיכונים כולל התחייבות ללוח זמנים, אליו, זהו יתרון חשוב המאפשר ביצוע מקצועי עם תאריך תחילת חיסכון מובטח. . החיסרון הוא עלות קבלנית נוספת והתחייבות להתקשרות ארוכה יותר לצורך החזר השקעה, עלויות הסבה, נעות במפעל קטן מכ-מליון, מליון וחצי שקל ועד כ 5 מליון שקל למפעל גדול, לא משהו זניח. מדובר בפרויקטים מורכבים וארוכי טווח הכוללים התמחות מקצועית ייחודית פיקוח ובקרה כבדים של הרשויות וביצוע זהיר ובטיחותי.

חשוב להבין כי בגישה הכוללנית המטרה היא לנסות לנצל את הזמן שיש כאשר חברת השיווק מוכנה לקחת התחייבות לביצוע ההסבה בזמן נתון, כל עוד המערכת החיצונית שמביאה את הצינור עד חצר המפעל פעילה מבחוץ. המשווק מכין את התשתית הפנים מפעלית ואם הוא לא הספיק להגיע ולגמור את הביצוע הוא מפצה את המפעל שממשיך לצרוך את הדלק הנוכחי אך בגובה מחיר הגז הטבעי שהוסכם עליו, כך שהמפעל מקבל את החיסכון בתאריך שהוסכם גם אם המפעל עדיין לא מוכן. מחיר ההסבה כלול במחיר הגז וכך גם המפעל לא נדרש להוציא עוד כסף מהכיס. כשנגמר החזר ההשקעה החיסכון הופך להיות נקי . החיסרון בגישה זו הוא עלות קבלנית נוספת וחוסר הגמישות בבחירת הספקים. ומדובר בהתקשרות יותר ארוכה בכדי להחזיר את ההשקעה.

שלבים בפרויקט

לדעתי יש חשיבות מרכזית במה שאני מכנה "הסיבוב הראשון". כלומר מי תהיה החברה איתה אני מרגיש הכי בטוח. צריך לחשוב עם מי עוברים את התהליך. בנוסף לשיקול של מחיר הגז, צריך לדעת על מי אפשר לסמוך שיגיע ליעד הכי מהר שאפשר. לאחר שמחליטים על הגישה המתאימה, התהליך הוא כזה, מגיע הגורם ההנדסי המבצע סקר טכנו כלכלי, בוחנים את האישורים המצב הסטטוטורי של המפעל איזה אישורים קיימים ומה נידרש, בודקים את הציוד הקיים והחלופות ההנדסיות ובודקים כמה עולה ההסבה ואם אפשר לקבל רישיונות, באם המפעל מרגיש שזה ההליך הנכון עבורו מבצעים את התקשרות ומקבלים היתר בניה וממשיכים להקמה וביצוע.

סיכום

חשוב להבין שלכל מפעל צריך לתפור חליפה שונה. יש כאלה שעובדים במזוט יש בסולר, או בגפ"מ, יש כמויות ציוד שונות וגדלים שונים ויש מרחקים שונים להנחת צנרת ולכן צריך לבדוק חלופה נכונה לכל מפעל ומפעל. למשל בבית מלון יש מקרים שלא כדאי להסב את המטבח לגז טבעי בגלל כמות הצריכה הקטנה במטבח אל מול כל הצנרת הנדרשת לשם כך אלא להסב רק את הבוילרים המרכזיים וחייבים להבין את זה. יש צרכים שונים ויכולות מימון אחרות לכל מפעל. במפעל קטן אפשר שחברות השיווק ידאגו למימון. בנוסף יש נושא הנדסי לא לכל מפעל יש יכולת ומהנדסים שיכולים לקחת על עצמם פרויקט כזה כמו למשל במפעלי נייר חדרה או מפעלי ים המלח. חשוב להבין את המגבלות, אומנם הליך ארוך אך בסופו של יום חשוב לזכור שיש יתרונות רבים למעבר לגז טבעי , המחיר הזול, איכות הסביבה וכו' ולכן חשוב להתחיל אותו. המהפכה כבר פה. יש כיום רשימה גדולה של מפעלים בדרך וכדאי להיכנס לתהליך הזה.

לכל מערכת תהיה עם מערכת גיבוי. כשמחליפים את המבער מחליפים אותו למבער דואלי שעובד כל על גז טבעי ועל מזוט, לדוגמא במפעל עובד עם מזוט, עדיין יהיה צובר מזוט אם תהיה תקלה, במקרה כזה הוא יעבור במהירות להשתמש במזוט. הרי בית חולים לא יכול להפסיק לתפקד אם אין גז. כמו שראינו לאחר פיצוץ הצינור במצרים חברת החשמל עברה מידית לפחם או סולר. מערכת הגיבוי כמובן מייקרת את העלויות במעט, אך נדרשת.

ידוע כרגע שיש שני אזורי חלוקה בהם החלה פעילות – נגב ומרכז. בדרום הנושא נמצא בבית המשפט. מרגע הזכייה, יכולים ויעברו בערך שנה וחצי שנתיים עד לתחילת פרישת הרשת ויש תאריכים שחברת החלוקה האזורית צריכה לעמוד בהם. המציאות קורית עכשיו וחשוב בהחלט להיות אופטימיים אבל צריך לעשות משהו, להקים ועדות מקומיות ולהתארגן . היתרונות של השימוש בגז הם רבים וידועים, החל מחיסכון ועמידה בתקני איכות סביבה וכו'. דוגמאות למפעלים במרכז שעברו לגז טבעי ברשת החלוקה עדיין אין. יש תאריכים לחיבור שאפשר לראות באתר של רשות הגז, מתי הגז צריך להגיע לכל אזור. בנגב , אגן מכתשים מחוברים, מפעלי ים המלח מחוברים מרשת ההולכה. בצפון נייר חדרה מחוברים, הזמן הוא מרכיב קריטי. לדעתי פחות חשוב אם עלות ההסבה תהיה הזולה ביותר אלא לעשות את זה נכון. לא לחכות עד שמערכת החלוקה כבר מונחת וכולם רצים לבצע הסבה אז יוצר פקק בירוקראטי, עכשיו הזמן לפעול. תודה רבה.

הרצאתו של אביגדור קנר במסגרת הכנס לתעשיה מתייעלת והסבה לגז טבעי: