ענפי התעשייה השונים בישראל נמצאים לאחרונה בעיצומו של תהליך הסבה לגז טבעי. פרויקט ההסבה, שהושק על ידי התאחדות התעשיינים בנובמבר האחרון, תופס תאוצה בעיקר בקרב ענפי התעשייה הכבדים. מפעלים רבים בישראל, כגון: נייר חדרה, מפעלי ים המלח ואף רשות שדות התעופה, הסבו את מתקניהם לפעילות המבוססת על גז טבעי.

הזדמנויות וחסמים של הסבת התעשייה הישראלית לשימוש בגז טבעי

ענפי התעשייה השונים בישראל נמצאים לאחרונה בעיצומו של תהליך  הסבה לגז טבעי. פרויקט ההסבה, שהושק על ידי התאחדות התעשיינים בנובמבר האחרון, תופס תאוצה בעיקר בקרב ענפי התעשייה הכבדים. מפעלים רבים בישראל, כגון: נייר חדרה, מפעלי ים המלח ואף רשות שדות התעופה, הסבו את מתקניהם לפעילות המבוססת על גז טבעי. כמו כן, בעקבות הביקוש הרב למקור אנרגיה זה הוקמו גם תחנות כוח רבות המבוססות עליו בשטחי מפעלים רבים, ביניהם במפעל נשר ברמלה, ובמפעלי בז"ן בחיפה.

הגז הטבעי נחשב לאנרגיית מעבר מן המזוט והסולר הפולטים כמות גדולה של חומרים מסוכנים לאוויר. על פי נתונים של חברת אקוטריידרס, העוסקת בסחר בפחמן ואשר ליוותה מספר פרויקטים גדולים של הסבה לגז טבעי במפעלי ם תעשייתיים, שריפת גז טבעי מפחיתה פי 2 לפחות את זיהום האוויר, לעומת שריפת מזוט.

יתרון זה של השימוש בגז טבעי ניתן לתרגם למונחים כלכליים של רווח. בהתאם לפרוטוקול קיוטו, המהווה את אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינוי האקלים, יכולות מדינות שמצמצמות את פליטות גזי החממה בשטחן למכור את הזכויות עליהם למדינות אחרות. הרווח מעסקאות מעשיר את קופת המדינה. על פי אמנת קיוטו, שנחתמה בשנת 1992 ונכנסה לתוקף ב-1994 מחוייבות מדינות לדווח על מצאי פליטות גזי החממה בשטחן לאו"ם.

תרומה סביבתית גדולה

בישראל, בעקבות הצטרפות המדינה ל-OECD קיימת התחייבות להפחתת הפליטות. לאחרונה הקצה המשרד להגנת הסביבה תקציב של כ-400 מיליון שקלים להפחתה משמעותית בפליטות גזי חממה עד שנת 2020, כאשר כ-10 מיליון שקלים הופנו לפרויקטים המתבצעים וצפויים להתבצע בתחום זה בשנתיים הקרובות. בנוסף, כיום ישנה תכנית לעידוד פרויקטים מסוג זה הנמצאת בשלבי תכנון מתקדמים, לפיה המשרד יתמוך בפרויקטים שעשויים להביא להפחתה משמעותית של פליטות גזי חממה.

סיבה נוספת לכדאיות המעבר לגז טבעי בתעשייה היא הפחתת עלויות ייצור האנרגיה. על פי נתוני ועדת האנרגיה של התאחדות התעשיינים, מעבר התעשייה לשימוש בגז טבעי – יחסוך למשק כ-1.4 מיליארד שקל בשנה, זאת בשל העובדה כי אספקת הגז הטבעי, בין אם על ידי רשת ההולכה, המחוברת ישירות לספקי הגז הראשיים (כגון: הגז המצרי או מאגרי הגז הישראליים) או על ידי רשת החלוקה המנוהלת על ידי חברות פרטיות בעלות רישיון אזורי להעברת הגז בצינורות אל הלקוחות, הינה זולה יותר מאספקת דלקים פוסיליים אחרים, כגון: מזוט או סולר. בנוסף לכך, לדברי רוני קומר, יו"ר חברת אקוטריידרס, ענף הגז הטבעי מעניק יציבות ללקוחות התעשייתיים משום שחוזי אספקת הגז תקפים לאורך שנים רבות ו/או למשך אספקת כמויות גדולות של המשאב.

מנתונים של התאחדות התעשיינים הישראלית, פוטנציאל צריכת הגז הטבעי בתעשייה לטווח הארוך (משנת 2020 ואילך) הוא כ-3 BCM, כאשר מדובר בכ-500 מפעלים בשנה שיעברו לשימוש במשאב. עוד עולה מנתונים אלה כי הפוטנציאל לטווח קצר הוא של כ-1 BCM.

חסמים עיקריים

עם זאת, קומר מסביר כי עבור חברות תעשייתיות מסויימות, שאינן עתירות בהון עצמי, מדובר בהשקעה גדולה שלא תמיד ניתן למצוא לה את המימון הדרוש ועקב כך כדאיות ההשקעה בפרויקטים אלה יורדת. לכן, המגמה כיום היא הסבה לגז טבעי בעיקר בקרב המפעלים הגדולים.

חסמים נוספים המהווים היום מכשול לפרויקטים של הסבה לגז טבעי בתעשייה הם חוסר וודאות מבחינה כלכלית וטכנולוגית, חוסר וודאות מבחינת לוחות זמנים של פרויקטים מסויימים וכן חוסר היכרות של ועדות התכנון השונות, האמונות על אישור הפרויקטים עם ההיבטים השונים של ענף הגז הטבעי. כמו בענפים אחרים במשק האנרגיה הישראלי, גם ענף הגז הטבעי יוכל להתפתח בקלות רבה יותר אם הגברת הוודאות בתחום הרגולציה ועם הגדלת התמריצים לשחקנים השונים הפועלים בשוק.