עם סיום שנת 2010, כשכל חברה מסכמת את פעילותה העסקית, זהו זמן טוב להביט לאחור ולבחון את התנהלות השוק הסולארי בישראל במהלך השנה האחרונה ומה צופן לו העתיד. כספקי ציוד למערכות סולאריות, המקיימים קשר מסחרי רציף עם מרבית הגורמים בשוק, ניתנה לנו הזכות להיחשף וללמוד על התמורות בענף, הגורמים המשפיעים והמובילים בו, ההשלכות של החלטות הרגולטור, רמות הסיכונים, ההזדמנויות ועוד. השוק הסולארי בישראל, כיאה לתחום חדש, התנהל במהלך השנתיים האחרונות באי וודאות וחשש מפני חוסר הניסיון. היום לעומת זאת, ניתן לחוש בתחילת ההתייצבות שלו ברמה המקצועית, יחד עם תלות מוגברת ברגולציה ורצון להתחדשות מתמדת.

ברמה המקצועית, השוק עסק בעיקר בניסיון להעריך את רמת הסיכונים הקיימת בהשקעה במערכת סולארית, הנגזרת מרמת יציבות תפוקות ל-20 שנים – מה יהיו התפוקות באזור מסוים בארץ, באילו פאנלים כדאי להשקיע, באילו ממירים, מהי ההשפעה של המאפיינים הסביבתיים בישראל על תפוקות המערכת, מהי הזווית האופטימאלית להתקנת הפאנל על הגג, ועוד.

כיום, עם יותר מ- 70MW מערכות סולאריות המותקנות בישראל, אני חש כי השוק עשה כברת דרך משמעותית השנה והגיע להישגים טובים מאוד, הן בהיבט היקפי הפרויקטים והן בהיבט התוצאות, כאשר מתוצאות ניטורי המערכות עולה כי המערכות בישראל מייצרות תפוקה גבוהה יותר מהתכנון המקורי. אין זה טריוויאלי בשוק כל כך תחרותי, חדש ומהיר להגיע לתוצאות טובות כבר בשנה הראשונה. עם זאת קיימות גם לא מעט התקנות שנעשה בהם שימוש בציוד באיכות ירודה או שהותקנו על ידי אנשי ביצוע לא מנוסים, עובדה שעלולה לגרום לנזקים לאורך זמן ולפגיעה בתפוקות הצפויות מהמערכת.

הרגולציה הבעייתית הקשתה מאוד השנה על התפתחות התחום. החל מסגירת המכסה בדצמבר 2009 ללא התראה מוקדמת, פתיחת מכסה חדשה בהיקף של MW120 רק בתחילת חודש דצמבר, אישור מאוחר של תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 10/ד/10) והגבלת הספק המערכות הסולאריות העסקיות בהסדרה החדשה בצד ב-AC ולא בצד ה-DC. למעשה בהסדרה החדשה מיוצרים יותר kWh מאשר בהסדרה הקודמת, כתוצאה מהמגבלה החדשה, אך איכות המערכות ירדה ובעלי המתקנים צפויים לחוות תקלות רבות בציוד שיגרום לאובדן כספי.

לכן, השנה הקרובה קריטית לשוק הסולארי בישראל ולגופים הפועלים בו. רבים עוד לא התאוששו מהטראומה של 2009, כשההסדרה הראשונה למערכות מסחריות הופסקה מוקדם מהצפוי וללא התראה מראש, ומאמינים שההסדרה הנוכחית ל-MW120 למערכות מסחריות תסתיים לפני ספטמבר 2011. אי הוודאות מחד וחוסר הבהירות של הרגולטור להמשך ההסדרה מאידך, מעלה בענף את השאלה: "מה יהיה ביום שאחרי?". לשאלה זו שלוש תשובות אסטרטגיות: מינוף הידע שנצבר לחדירה לשווקים אחרים בעולם, פיתוח פעילויות בתחומים אחרים בעולם האנרגיה החלופית, והתמקדות בשירות ותחזוקה. השנה הקרובה עשויה להוות שנת מפנה לענף הסולארי, אם בירידה מסיבית עד כדי מיצוי ההסדרה הנוכחית, או כתקופת התעשתות של הממשלה ופתיחת הסדרה יציבה יותר עם אופק ברור יותר.

אני באופן אישי גאה להיות חלק מהענפים הללו ולפתח פרויקטים בטכנולוגיות הרוח, הסולאר, ביו-גז, ההתייעלות האנרגטית ואחרים ולחוות את ההזדמנויות הרבות הטמונות בהם. עם זאת, כואב לי לראות את התנהלות הרגולטורים המפגינים חוסר הבנה משווע בקבלת ההחלטות שלהם וחוסר הרגישות לבקשות הגורמים התלויים בהחלטות אלו. כל אחד מהשחקנים בשוק פועל מתוך אמונה ורצון להתפתח ולהצליח, אך בשל הקשיים הללו, חלקם מאבדים את ההון שהשקיעו, חלקם מפוטרים ומאבדים את מקום עבודתם והענף מתמקד באנשים אוהבי סיכון במקום להיות מורכב מחברות ואנשים רציניים הפועלים בשמרנות ובחכמה. על הרגולטור להיות עקבי יותר בהחלטותיו וקשוב יותר לצרכים של הענף.

שנת 2011 תיזכר כשנה בה יוקמו המערכות הבינוניות והגדולות, כולל השדות הסולארים הקרקעיים הראשונים בישראל. זו השנה שממשלת ישראל תצטרך להחליט האם ישראל תהייה בקידמת הבמה הטכנולוגית בתחום ייצור חשמל מאנרגיית השמש, או שתבחר להפסיק את התהליך המדהים הזה ובכך תכשיל את כל מה שנבנה עד עכשיו.

ארז דולב הוא מנכ"ל חברת לדיקו גרין

המאמר פורסם במגזין "תשתיות סביבה ואנרגיה"- גיליון 04 ינואר- פברואר