ההיערכות להסבת מפעלי תעשייה לצריכת גז טבעי במקום דלקים יקרים ומזהמים תופסת תאוצה; לפני מספר ימים קיימה רשות הגז הטבעי ממשרד התשתיות יחד עם התאחדות התעשיינים כנס, שבו עודכנו התעשיינים על ההיבטים הכלכליים, ההנדסיים, התפעוליים והתכנוניים הקשורים להסבה לגז טבעי. הכנס עסק בעיקר במפעלים באזור המרכז המהווים קהל יעד של כ-200 מפעלים פוטנציאליים, אם מפעלים אלו יעברו לשימוש בגז טבעי הם יחסכו בתוך 5 שנים 500-600 מיליון שקל בשנה.

צילום: נתג"ז

הסבת מפעלים תעשייתיים להנעה בגז טבעי

ההיערכות להסבת מפעלי תעשייה לצריכת גז טבעי במקום דלקים יקרים ומזהמים תופסת תאוצה; לפני מספר ימים קיימה רשות הגז הטבעי ממשרד התשתיות יחד עם התאחדות התעשיינים כנס, שבו עודכנו התעשיינים על ההיבטים הכלכליים, ההנדסיים, התפעוליים והתכנוניים הקשורים להסבה לגז טבעי. הכנס עסק בעיקר במפעלים באזור המרכז המהווים קהל יעד של כ-200 מפעלים פוטנציאליים, אם מפעלים אלו יעברו לשימוש בגז טבעי הם יחסכו בתוך 5 שנים 500-600 מיליון שקל בשנה.

מפעלי התעשייה החלו מזה כמה שנים תהליך של מעבר ספוראדי של לגז טבעי ובהם ניתן למצוא את מפעלי נייר חדרה, סולבר, סוגת, מכתשים אגן ואחרים. כוונת הגופים המארגנים את הכנסים היא להפיץ את רעיון ההסבה לעשרות ולמאות מפעלים כבר בשנים הקרובות. בבסיס רעיון ההסבה נמצאים היתרונות המובהקים של שימוש בגז טבעי לעומת סולר ומזוט המזהמים והיקרים; הוזלת עלויות צריכת האנרגיה בשל המחיר הנמוך יותר של הגז לעומת הדלקים האחרים, יעילות תפעולית רבה יותר בשל הניצולת הגבוהה שלו והקטנת הפליטות לסביבה. ואולם, כדי לבצע את תהליך המעבר לגז טבעי וחיבור המפעלים לרשת הולכת הגז, יידרשו המפעלים להיערך להסבה בכל הקשור להיבטים השונים ולכן שוקדת רשות הגז על עדכון התעשיינים בכל הקשור ליישום תהליך ההסבה.

יש לציין, כי באזור מרכז הארץ (מקו רחובות ויבנה ועד לקו קדימה-צורן בשרון) וכן באזור הנגב נבחרו כבר בעלי רישיון להקמת ולהפעלת רשת חלוקת גז טבעי, ולכן המפעלים באזור זה יהיו בין הראשונים להתחבר לרשת הגז הטבעי. במרכז תפעל סופרגז וחברת שפיר ובנגב תפעל אמישראגז בחלוקה. בהתאחדות התעשיינים טוענים, כי למעלה מ-120 מפעלים באזור הנגב והמרכז הביעו עניין במעבר לגז טבעי בטווח הקצר.

על פי נתוני ועדת האנרגיה של התאחדות התעשיינים, מעבר התעשייה לשימוש בגז טבעי – יחסוך למשק כ-1.4 מיליארד שקל בשנה. לדברי נאוה סלע, יו"ר ועדת האנרגיה בהתאחדות, החישוב נערך לפי הערכת צריכת הגז הטבעי במפעלי תעשייה (לא כולל את חברת החשמל) אשר תעמוד תוך מספר שנים על כ-2.5 מיליארד מ"ק (BCM) לשנה, ומכאן נגזר חסכון של כ-1.4 מיליארדי שקלים בשנה לתעשייה. לדבריה, הערכה זו מתייחסת לחיסכון שיגיע ממעבר לשימוש בגז הטבעי הזול יותר, בהשוואה לדלקים הקיימים – מזוט, גפ"מ (גז פחמימני מעובה) וסולר. הפחתת עלויות האנרגיה תסייע למפעלים המייצאים בעיקר בשיפור כושר התחרות מול יצרנים במדינות אחרות. לכך יש להוסיף חיסכון נוסף שייגרם כתוצאה מיתרונות תפעוליים שקיימים לשימוש בגז. ההערכה אינה כוללת את החיסכון שייווצר למשק כתוצאה מהקטנת העלויות החיצוניות, כגון קנסות על זיהום אויר.

בהתאחדות התעשיינים סבורים, שכדי שמפעלים קטנים ובינוניים, שהינם צרכנים קטנים יחסית ואין באפשרותם להתקשר ישירות מול אחד מספקי הגז, ייהנו מהוזלה משמעותית בזכות המעבר לגז – יש להבטיח קיומה של תחרות במקטע שיווק הגז במערכות החלוקה.

בנוסף לכך, בדקו התעשיינים אפשרות לבצע רכש במרוכז של גז טבעי ע"י גורם אחד – ממשלתי או עסקי, תוך הבטחת מחירים ותנאים סבירים. כרגע הנושא לא עומד על הפרק, לאחר שהממשלה בחנה את הנושא. ואולם, בהתאחדות מבהירים, כי אם יתברר, שצרכנים קטנים מקבלים מהמשווקים מחירים לא כלכליים, הנושא יעלה מחדש. מבדיקת ההתאחדות עולה, כי מיזם כזה, המתבסס על מודלים קיימים בטורקיה, אירלנד ובריטניה, יוזיל את מחירי הגז הטבעי לתעשייה בכ-20%.

על פי נתוני רשות הגז הטבעי, הגז הטבעי מסופק לישראל כיום ממספר מקורות:

• מאגר הגז ים-תטיס (שדה מארי- B). מאגר זה צפוי להתרוקן בשנת 2013.

• גז טבעי ממצרים המסופק על ידי חברת EMG דרך צינורות גז מאל-עריש.

בעתיד צפויים להתווסף מקורות אספקת גז טבעי נוספים למשק הישראלי:

• קידוח תמר, הנמצא כ- 90 ק"מ אל מול חופי ישראל וצפוי להיות פעיל ב – 2013.

• ייבוא גז טבעי נוזלי (גט"ן או LNG באנגלית) על גבי מיכליות בים. כיום אין עדיין בישראל תשתית לייבוא גט"ן.

כל צרכן גז תעשייתי יקבל שירותים משלושה גורמים:

• ספק הגז או משווק הגז – המוכר לו את הגז הטבעי.
• בעל רישיון ההולכה – המספק לו שירותי תשתית להעברת גז טבעי במערכת ההולכה.
• בעל רישיון חלוקה אזורי – המספק לו שירותי תשתית להעברת גז טבעי דרך מערכת החלוקה.

הצרכן יכול להתקשר עם כל אחד מגורמים אלו ולשלם לו באופן ישיר עבור הגז או השירותים אותם הוא צורך ממנו. עם זאת, וכפי שנעשה במקומות רבים בעולם, ישנה אפשרות לצרכן להתקשר עם משווק הגז. המשווק מתקשר בהסכמים עם ספק הגז, בעל רישיון ההולכה ובעל רישיון החלוקה ודואג לכך שהגז יגיע מהספק ועד לחצרי הצרכן. הצרכן במקרה זה, יקבל בכל חודש חשבון אחד הכולל את פירוט התשלומים לכל אחד מהגורמים ותוספת של עמלת שיווק למשווק עבור פעילות השיווק. כיום לא חלה חובת קבלת רישיון לצורך שיווק גז אולם נעשים צעדים על מנת להחיל חובת רישוי כזו .

לצורך חישוב החיסכון הצפוי מהסבת המפעל לגז טבעי, להלן השוואה בין יחידות המידה לדלקים השונים; 1מיליון BTU הם כ- 27.8 מטר מעוקב גז טבעי שווים ל – 26 ליטר סולר או 23.7 ק"ג מזוט או 20.4 ק"ג גפ"מ. צרכן גדול מאד הוא צרכן אשר צורך מעל 2000 מ"ק של גז טבעי לשעה ומעל 12 מיליון מ"ק של גז טבעי לשנה. צריכה זו מקבילה לצריכה שנתית של 11.3 מיליון ליטר סולר או לצריכה שנתית של 10,268 טון מזוט או לצריכה שנתית של 8,814 טון גפ"מ.

מחיר הגז הטבעי, מסבירים ברשות הגז הטבעי, תלויה בגודלו של הלקוח – המפעל או הארגון. לצרכנים גדולים מאוד כמו חברת החשמל המתחייבים לצריכה בהיקפים גדולים מאוד ולתקופות ארוכות (מעל 10 שנים) המחיר נע בין 5 – 2.5 דולר לכל מיליון BTU, אבל צרכנים רגילים ישלמו בין 5 ל-10 דולר למ"ק, במחירים הקיימים היום. צרכני גז טבעי גדולים נחשבים לכאלה הצורכים מעל 1,000,000 קוב לשנה; צרכנים בינוניים עד 1,000,000 קוב לשנה; צרכנים קטנים עד 100,000 קוב לשנה; צרכנים קטנים מאד עד 10,000 קוב לשנה.

על המחיר הבסיסי צריך להוסיף את תעריף ההולכה לצרכנים ברשת החלוקה: תעריף ההולכה הינו תעריף מפוקח, קבוע ואחיד ועומד כיום על 75.81 אגורות לכל מיליון BTU של גז טבעי הנצרך על ידי צרכן הצורך גז טבעי דרך רשת החלוקה להבדיל מחברת החשמל או מפעלי תעשייה גדולים מאוד.

גם תעריף החלוקה הינו תעריף מפוקח, קבוע ואחיד ביחס לכל אזור חלוקה והוא משולם אך ורק בגין השירות השוטף של העברת הגז באמצעות רשת החלוקה. כיום ישנם שני בעלי רישיון חלוקה באזור הנגב ובאזור המרכז. תעריפי החלוקה משתנים על פי קטגוריות הצריכה. באזור הנגב תעריף חלוקה למ"ק גז טבעי לצרכן גדול הוא 3.6 אגורות, צרכן בינוני 3.6 אגורות, צרכן קטן, 40 אגורות, צרכן קטן מאד 50 אגורות.

יש לקחת בחשבון דמי חיבור חד פעמיים אל רשת החלוקה הכולל גם מתקן הפחתת לחץ אשר יוריד את לחץ הגז בצינור עד ללחץ לו זקוק הצרכן. תעריף החיבור ישולם באופן חד פעמי, הוא קבוע וזהה לכל הצרכנים באזור החלוקה על פי קטגוריית הצריכה שלהם; צרכן גדול – 640,000 שקל; צרכן בינוני 590,000 שקל; צרכן קטן 2,500 שקל;

צרכן קטן מאד 1,500 שקל. יש לציין, כי צרכן מרוחק יידרש לתשלום חד פעמי נוסף על תעריף החיבור בגין כל מטר העומד באזור הנגב על 1,208 שקל. ברשות הגז הטבעי מעריכים, כי חיבור הצרכנים יחל לקראת סוף השנה הבאה והיא ממליצה לבעלי המפעלים להתייעץ בעניין הסבת המתקנים עם בעל מקצוע מתאים, מהנדס או אחר.

אישורים והיתרים: על מנת להקים מתקן גז חדש או לערוך שינוי במתקן גז קיים בכדי להסב אותו לצריכת גז טבעי יש צורך בהיתרים מסוימים מן הרשויות. כך למשל, הקמת מתקן גז לצריכה עצמית של צרכן הגז המחבר בין המונה שמותקן במעבר מרשת החלוקה למתקנים בחצרו של הצרכן טעונה בהיתר בניה של רשות הרישוי למתקני גז טבעי במשרד הפנים. פרטים בדבר אופן הגשת הבקשה ותוכנה ניתן לראות בתקנות התכנון והבנייה (רישוי מתקני גז טבעי), התשס"ג – 2003.

כיצד אמור מפעל להחליט אם כדאי לו לעבור לשימוש בגז טבעי? כאמור לגז הטבעי יתרונות רבים ובראשם היותו גז נקי במיוחד ויעיל מאד. מעבר לזה, ממליצים ברשות הגז הטבעי לערוך בדיקות כדאיות כלכלית בהתייעצות עם מהנדסים. להגיע למסקנה מהי ההסבה הטכנית האופטימלית עבור העסק ושימושיו ומהי עלותה. לאחר מכן לחשב את העלויות הנוכחיות על דלקים שונים ואת העלויות העתידיות על גז טבעי. בצורה זו אפשר לדעת באיזה פרק זמן תוחזר ההשקעה בהסבה.

המאמר פורסם לראשונה בגיליון נובמבר-דצמבר של מגזין תשתיות סביבה ואנרגיה