ביהמ"ש העליון: לא תוקם תחנת דלק הפוגעת בסביבה בבקעת הנדיב

בשנת 1998 אושרה תוכנית להקמת תחנת דלק בלב שטח רגיש במיוחד מבחינה סביבתית. התחנה תוכננה להבנות על שטח פתוח ערכי שבקצה התחום הצפוני של בקעת הנדיב, ליד מבצר שוני, בלב הרצועה הירוקה שנותרה בין השטח הבנוי של בנימינה לבין אזור התעשייה שמדרום לזיכרון יעקב.

לאחר מכן הסתבר, כי האישור שניתן לתכנית היה בלתי חוקי, משום שהקמת תחנת דלק בשטח זה מחייבת אישור המועצה הארצית. אף על פי שעובדה זו היתה ידועה לה, הוועדה המקומית שומרון הוציאה היתרי בנייה להקמת תחנת הדלק מבלי לבקש את האישור הנדרש.  בטרם הוצאת היתרי הבנייה פנתה 'אדם טבע ודין' אל הוועדה המקומית מספר פעמים והתריעה בפניהם כי חלה עליהם החובה לקבל את אישור המועצה הארצית לפני מתן היתרי הבנייה וכי מתן ההיתרים יעמוד בסתירה לפסיקת בית המשפט העליון בנושא.

בעקבות מתן ההיתר, עתרה 'אדם טבע ודין' לביהמ"ש המחוזי וזכתה בערעור, בעקבותיו ערער היזם לבית המשפט העליון. כאמור, השבוע דחה בית המשפט העליון את הערעור וקיבל את עמדת 'אדם טבע ודין' במלואה. בפסק הדין מתחו שופטי בית המשפט העליון ביקורת על התנהלות הוועדה המקומית ואמרו כי החלטתה סתרה את ההחלטות הקודמות בנושאים מסוג זה מבלי שניתן לכך הסבר מספק. לטובת 'אדם טבע ודין' נפסקו הוצאות משפט בסך 7,500 שקלים.

עו"ד אלי בן ארי, היועץ המשפטי של 'אדם טבע ודין': אדם טבע ודין מברכת על הפסיקה המתבקשת, אשר מהווה יישום של פסיקותיו הקודמות של ביהמ"ש העליון בנושא, בהן נקבע כי הקמת תחנת דלק בשטחים שהוגדרו בתכניות המתאר הארציות כשטחים רגישים לפיתוח תחייב אישור המועצה הארצית. אנו מקווים כי פסיקה זו תשמש תמרור אזהרה בפני הרשויות המקומיות בבואן לאשר פגיעה בשטחים הפתוחים מבלי שיש להן את הסמכות לעשות זאת.

עוד הוסיף עו"ד בן ארי כי בשל החשיבות שמייחס בית המשפט העליון לצורך בשמירה על משאב השטחים הפתוחים, הוא פסק כי אין לאפשר מימוש של תכניות פיתוח שאושרו שלא כחוק, גם כאשר חלפה תקופה ארוכה מאז מתן האישור, כך שלמעשה יזמים אינם יכולים בהכרח להסתמך על העובדה שהרשויות כשלו בשמירה על מינהל תקין והאחריות רובצת גם לפתחם של אותם יזמים.