בין יעדי הממשלה לייצור חשמל ממקורות מתחדשים ובין המציאות המאכזכת בשטח עומדת תוכנית המיתאר הארצית למתקנים סולארים פוטו-וולטאים – תמ"א 10/ד/10. התוכנית אמורה להסדיר את אופן הקמתם של המתקנים הסולאריים על גגות ועל קרקעות בייעוד סטטוטורי מסוגים שונים.
בלעדי: מסמך המלצות חוקר תכנית המיתאר למתקנים סולאריים שהודח ברגע האחרון
בין יעדי הממשלה לייצור חשמל ממקורות מתחדשים ובין המציאות המאכזכת בשטח עומדת תוכנית המיתאר הארצית למתקנים סולארים פוטו-וולטאים – תמ"א 10/ד/10. התוכנית אמורה להסדיר את אופן הקמתם של המתקנים הסולאריים על גגות ועל קרקעות בייעוד סטטוטורי מסוגים שונים. תכנית זו עומדת במוקד מחלוקת מתמשכת בין תומכי הקמת מתקנים סולאריים גדולים על קרקעות לבין הטוענים כי קיימים מספיק גגות לא מנוצלים בישראל וכי חובה לשמור על השטחים הפתוחים עבור טכנולוגיות יעילות יותר לכל יחידת קרקע.
ההחלטה הפתאומית על הדחתו של עו"ד בנימין (בנג'י) הימן שמונה לחוקר התמ"א התקבלה לאחר שהחוקר סיים תהליך של שמיעת עשרות השגות שונות לתמ"א והגיש את המלצותיו לחברי הולנת"ע (הועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים) שאימצה את המלצות החוקר והייתה אמורה להגיש את המסקנות לחברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. הימן קיבל את עמדת הארגונים הירוקים וחברת סולאר בי יורסלף שהציעו לקבוע סדרי עדיפות לפיהם יש לתת עדיפות לניצול הגגות ושטחי קרקע בהם לא ניתן לעשות שימוש אחר תחילה לפני הירידה לקרקע.
במשרד הפנים נימקו את הדחתו של הימן בניגוד עניינים שהתגלה לפתע אך עד כה לא ברורה לחלוטין סיבת הדחתו של החוקר, הימן ייצג בעבר את החברה להגנת הטבע בעתירות סביבתיות שונות אך עובדה זו לא הוסתרה ופורסמה בכלי התקשורת. במינהל התכנון שקלו לשמוע שוב את השגות החברה להגנת הטבע אותה ייצג היימן ולעדכן את התמ"א אולם רעיון זה ירד מהפרק וכעת יתחיל תהליך שמיעת ההשגות מהתחלה.
להודעה המפתיעה על הדחתו של היימן קדם מסע לחצים של ארגוני הסביבה מצד אחד שפנו לחברי הולנת"ע בדרישה למתן עדיפות להקמת מתקנים פוטו-וולטאים על גגות ולהקצות את שטחי הקרקע היקרים למתקני אנרגיה מתחדשת בטכנולוגיות אחרות. מן הצד השני הפעילו ראשי הרשויות והחברות המקימות מתקנים סולאריים קרקעיים מסע לחצים נגדי על מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה.
תהליך שמיעת ההשגות יחל השבוע שוב ע"י עו"ד תלמה דוכן לאחר לאחר שמשרד הפנים אישר את מינויה לחוקרת התמ"א החדשה. משמעות ההחלטה היא עיכוב של מספר חודשים בתהליך אישור התמ"א וככל הנראה שינויים בממצאי החקירה וגיבוש תמ"א שונה מזו שעמדה להתקבל לאחר המלצות החוקר הקודם.
תקציר השגות חוקר תמ"א 10 כפי שנמסרו על ידו לועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים
תמ"א 10/ד/10: עיקרי הסוגיות שהעלו מעירים ומשיגים
רשימת הגורמים המעירים / משיגים
ועדות מחוזיות
דרום; חיפה; ירושלים; ת"א; צפון; מרכז.
רשויות מקומיות
מוא"ז חבל אילות; מוא"ז אבו בסמה; מוא"ז רמת נגב; ועדה מקומית רמת חובב; ועדה מקומית באר שבע; מוא"ז אשכול; ועדה מקומית זבולון; ועדה מקומית שומרון; ועדה מקומית מנשה-אלונה; ועדה מקומית חיפה; ועדה מקומית מורדות הכרמל; עיריית ת"א; ועדה מקומית הרצליה; עיריית רמת השרון; ועדה מקומית קצרין; מוא"ז עמק המעינות; מוא"ז מרחבים; מוא"ז חבל מודיעין.
רשויות שלטון
רשות ניקוז שקמה-בשור; ממ"י דרום; בריאות דרום.
חברות אנרגיה
EDF; אקוויט; ואוליה; MST; סאן ריי; SBY; איגוד חברות אנרגיה מתחדשת; סאנדיי; מכון ישראלי לאנרגיה; ערבה פאואר; שיכון ובינוי
בעלי ענין בקרקע
מע"צ; חבל שלום; התנועה הקיבוצית
ירוקים
החברה להגנת הטבע
יועצים מקצועיים
יעד אדריכלים; אדר' סבר; תמר דראל
להלן תיאור הסוגיות העיקריות שהועלו ע"י המשיגים לתמ"א 10/ד/10, שתומצתו מכ-200 נושאים אשר מפורטים בחלק השני של הדו"ח.
1. העדפה מרחבית
1.1 נפת באר שבע, או מחוז הדרום?
הוראות התמ"א
התמ"א נותנת העדפה מרחבית למחוז הדרום, בפרמטרים שונים.
בשטח המיועד לתעשייה: ניתן להקים מתקן פ"ו בהיתר בלבד עד 30% משטח תעשייה (בשאר הארץ 10%). מעל אחוזים אלה נדרשת תכנית שבוחנת את הצרכים לתעשייה.
בשטח המיועד למתקן הנדסי: כנ"ל (30% מול 10%), וכן 45% (20% בארץ) בהיתר אם נבחנו הצרכים למתקנים הנדסיים.
השגות
חלק מהמשיגים ביקשו להרחיב את התחולה הגיאוגרפית של ההעדפות, למחוז הצפון וספציפית לנפת גולן.
מנגד, ביקשו לצמצם את ההעדפות לנפת באר שבע, ולא להחיל אותן על נפת אשקלון.
מוא"ז חבל אילות ביקשה העדפה ייחודית.
עורכי התכנית
המליצו להבחין בין נפת אשקלון לנפת באר שבע בשל ההבדלים המהותיים ביניהן: אקלים, מידת הפריפריאליות, רמת התשתיות והפיתוח הכלכלי, מידת הניצול של שטחי תעשייה, צפיפות הבינוי והפיתוח ועוד.
הטבלה הבאה מראה את ההבדלים הקיימים בין נפת אשקלון לנפת באר שבע בהיקף שטחי התעשייה ורמת הניצול שלהם (2007):
שטח בנוי בפועל | שטח בייעוד תעשייה בתמ"מ | |||||
נפת אשקלון | נפת באר שבע | נפת אשקלון | נפת באר שבע | |||
שטח (דונם) | % ניצול | שטח (דונם) | % ניצול | שטח (דונם) | שטח (דונם) | |
תעשייה ותעסוקה | 13,100 | 49.4 | 1,200 | 4.6 | 26,600 | 27,200 |
תעשייה ארצית | 0 | – | 4,400 | 5.1 | 0 | 86,000 |
תעשייה מיוחדת* | 0 | – | 17,100 | 4.3 | 0 | 393,800 |
*תעשייה מזהמת, תעשיית חומרי גלם.
מהטבלה עולה כי היקף השטחים הפנויים לתעשייה בנפת באר שבע נרחבים ביותר לעומת נפת אשקלון (רק בנפת באר שבע ישנם שטחים בייעוד של תעשייה ארצית ותעשייה מיוחדת בהיקפים עצומים). בנוסף, אחוז הניצול של שטחי התעשייה והתעסוקה בנפת אשקלון היא כמעט 50% בעוד שבנפת באר שבע היא נמוכה מ-5%. אין נתונים מקבילים על שטח בייעוד של מתקן הנדסי.
נוכח הבדלים אלו ראוי לתת עדיפות בנפת באר שבע בלבד.
המלצות החוקר
לצמצם את תחולת ההעדפות לנפת באר שבע בלבד, ללא נפת אשקלון, מנימוקי עורכי התכנית.
בנוסף: הקמת מתקנים פ"ו מוגבלת, כלכלית, ע"י מדיניות תעריפים מועדפים לכמות מוגבלת של חשמל ממקור זה. כל הרחבה של אזורי העדיפות בא על חשבון הפריפריה ושוחק את היתרון היחסי שהתמ"א נותנת, כי גודל עוגת האנרגיה עם תעריפים עדיפים היא נתון.
1.2 הקמת מתקני פ"ו בהיתר בשטחים חקלאיים במוא"ז חבל אילות, ערבה תיכונה ורמת נגב
הוראות התמ"א
יש צורך בתכנית כדי להקים מתקן פ"ו בקרקע חקלאית/שטחים פתוחים.
השגה
לאפשר הקמת מתקן פוטו וולטאי בהיתר בשטחים חקלאיים בשטחי המועצה האזורית חבל אילות עד להיקף של 120 דונם.
עמדת עורכי התכנית
לקבל ואף יותר מכך: יש צורך לתת עדיפות לשלוש המועצות האזוריות הדרומיות ביותר (חבל אילות, ערבה תיכונה ורמת נגב): בשל התנאים הטובים להקמת מתקנים פוטו וולטאיים בשטחן; מאחר שישנה קרקע מופרת אשר אינה ראויה לחקלאות בשל שחיקה באיכות הקרקע ומחסור במים; מאחר ובחלק מן המקרים, השטחים צמודי הדופן מצויים בשטחים רגישים סביבתית-נופית ואילו השטחים החקלאיים שאינם ניתנים לניצול אינם צמודי דופן; הרצון לתרום לפיתוח וחיזוק היישובים בפריפריה הדרומית של מדינת ישראל. בשל סיבות אלו נמצא כי ראוי לתת הקלה בהליך התכנוני.
על כן, מוצע לאפשר בהליך של היתר הקמה של מתקן פוטו וולטאי בהיקף של עד 120 דונם בשטח בייעוד חקלאי בכל יישוב בשטחי המועצות האזוריות חבל אילות, רמת נגב וערבה תיכונה
שאלה פתוחה של עורכי התכנית בפני המועצה הארצית: בשל שיטת הקצאת המכסות שנקבעה על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, האם מוצדק להחיל הצעה זו בכלל או האם נכון להרחיבה גם למועצות אזוריות במערב הנגב?
המלצות החוקר
לדחות את ההשגה. ההעדפה המרחבית צריכה להיות במסגרת כללי התמ"א. הקמת מתקני פ"ו בשטחים הפתוחים היא העדיפות האחרונה לשיטת התמ"א, ועל כן לא ראוי לעודד אותה. הקמת מתקני פ"ו בשטחים פתוחים צריכה את שיקול הדעת הרחב ביותר, והליך של היתר אינו מתאים לכך, אלא הליך של תכנית. ויתור בנושא זה מהווה סחף משמעותי בכללי התכנון המקצועי הטוב, ויהיה קשה להצדיק אי-החלתו בכל הישובים הכפריים בארץ, ולמעשה כל יוזמה בהיקף עד 120 דונם.
- ההגנה על השטחים הפתוחים
תמ"א 10/ד/10 מנסה להגן על השטחים הפתוחים אותם מבקשים להסב לאתרים להקמת מתקני פ"ו, במגוון אמצעים, ובהם:
- עידוד הקמת מתקנים על מבנים קיימים ושטחים מיועדים לבינוי;
- קביעת סדרי עדיפות למיקום המתקנים;
- יצירת תהליך של בחינת חלופות;
- הגבלת המתקנים באזורים רגישים;
- קביעת הליכי תכנון מוקפדים יותר בשטחים הפתוחים.
כצפוי, המשיגים התחלקו למחנות: ""מקלים" מול "מחמירים". נפרט להלן את המחלוקות העיקריות, לפי רשימת האמצעים הנ"ל.
2.1 עידוד הקמת מתקנים על מבנים קיימים ושטחים מיועדים לבינוי: רק גגות?
הוראות התכנית
לפי סעיף 6 לתמ"א, ניתן להקים מתקן פ"ו על גגות בהליך היתר וללא הגבלה כמותית.
השגות
הוועדות המחוזיות ת"א והמרכז ביקשו שייקבע שבתחומן התמ"א תגביל את הקמת מתקני פ"ו לגגות בלבד, לא על הקרקע (אלא בהגבלות מחמירות) ולחלוטין לא בשטחים פתוחים.
חב' SBY העלתה גישה גורפת לפיה על התמ"א לחול "רק בגגות". להלן טיעוניה:
אם תאושר התמ"א, צפוי שהמכסה המוגבלת לחשמל באמצעות מתקני פ"ו תמוצה בהקמת מתקנים על הקרקע מאחר והם זולים יותר ומאחר וניתן להגיע להסכמים עם בעלי הקרקע. כל זאת בשעה שפוטנציאל ההקמה על גגות, על סמך דו"ח של מכון וייצמן, הינו 2,500 מגוואט, לכל הפחות. הקמה על גגות תאפשר ניצול יעיל יותר של תשתית הולכת החשמל ותאפשר ליצרנים רבים יותר להרוויח מהקמתם במקום חברות גדולות שיקימו מתקנים גדולים. לפיכך, יש להשהות ב-3 שנים כל אפשרות למתן היתר למתקן פוטו וולטאי על הקרקע.
עורכי התמ"א
על אף היתרון הקיים בשטחי הגגות, קיימים מספר חסרונות ביכולת לממש את הפוטנציאל הרב, כמפורט במסמך של רן ורדימון ממכון ויצמן למדע:
- קיים קושי בייזום מתקן פוטו וולטאי בבתים משותפים.
- בסביבה עירונית (בעיקר) קיימים שטחי גגות המצויים בצל של מבנים סמוכים.
- במבנים רבים יהיה קשה לנצל שטחי גג שאינם בפנות דרומית.
- במבנים ציבוריים רבים, שטחי הגגות כוללים מפלסים שונים, חדרי מעלית, יחידות קירור ומתקנים נוספים כך שלעיתים השטח הפנוי מחולק לתאי שטח קטנים אשר אינם מתאימים להקמת המתקן.
- הקמה רבה על גגות עשויה להקשות על תהליכים של עיבוי וציפוף הרצויים במרחב העירוני.
- הקמה על גגות של מבנים ישנים עשויה להיות בעייתית מבחינה קונסטרוקטיבית.
- על מנת לעמוד ביעדי הממשלה לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת בהיקף של 10% עד לשנת 2020, יש צורך להקים מתקנים פוטו וולטאיים גדולים, לרבות הקמת מתקנים פוטו וולטאיים על הקרקע, אשר יקודמו במקביל למתקנים קטנים (כולל על גגות).
המלצת החוקר
לדחות את ההשגה, מנימוקי עורכי התמ"א.
עם זאת, מוצע שהמועצה הארצית תבהיר לרשות לשירותים ציבוריים – חשמל את העדיפות התכנונית למקם מתקני פ"ו על גגות, ותבקש התחשבות ככל שניתן (במכסות ובתעריפים). ניכר על פניו שאין די תיאום בין מערכות הרגולציה של התכנון המרחבי ותכנון משק האנרגיה, לפחות במקרה של מתקני פ"ו. יש לציין שבתכנית שר התשתיות שהתפרסם בתחילת השנה אין מגבלת מכסה לייצור חשמל ממתקני פ"ו על גגות.
2.2 קביעת סדרי עדיפות למיקום המתקנים בהליך של תכנית: צמידות דופן
הוראות התמ"א
בסעיף 2.2 (השני): א. בשטח המיועד לבינוי; ב. בשטח המיועד לפיתוח, שהוא צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי; ג. בשטח המיועד לפיתוח; ד. בשטח שלא יעלה על 300 דונם, שהוא צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי; ה. בשטח העולה על 300 דונם, שהוא צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי; ו. בשטח שהוא צמוד דופן לשטח המיועד לפיתוח; ז. בשטח שאינו צמוד דופן.
עורכי התמ"א, בתגובה להשגות, מציעים לבטל את ההבחנה בין שטח עד ומעל 300 דונם.
נושא המחלוקת העיקרי נוגע לפרשנות "צמוד דופן" וההוראות החלות עליו.
ההשגות
חולקים על סדר העדיפות:
א. אין עדיפות לצמידות דופן אלא לתכונות של טופוגרפיה, מפנה, ואפשרויות הולכת החשמל;
ב. יש לאפשר "צמידות דופן" גם למאגרים, למתקני תשתית ולמתקנים הנדסיים הממוקמים בשטח הפתוח;
ג. צמידות דופן של מתקן פ"ו תפגע בפיתוח העתידי של היישוב;
ד. דרישה לצמידות דופן בעייתית במושבים שבהם חלקות א' ו-ב' צמודות ליישוב.
עמדת עורכי התמ"א
יש להחיל את עקרון צמידות הדופן, מאחר ולמתקן פוטו וולטאי ישנה השפעה על הסביבה.
ככל שמוצעת תכנית להקמת מתקן פוטו וולטאי בשטח הפתוח, יש להעדיף מיקום צמוד דופן על פני שטח אחר. לעקרון זה, אשר מושרש במדיניות התכנון הארצית (ומעוגן בהוראות תמ"א 35) יש העדפה על פני השיקולים האחרים.
צמידות דופן אינה יכולה להיות למתקן תשתית בודד או למאגרים למיניהם. צמידות דופן של מתקנים פוטו וולטאיים גדולים למתקני תשתית עומדת בסתירה לרציונל התכנוני של צמידות הדופן.
בשל המבנה הקנייני של חלקות א' ו-ב' במושבים, קיימת בעיה יזמית להצעת מיקום למתקן פוטו וולטאי בצמידות דופן, דבר המגביל את מרחב בחינת החלופות לשטח הפתוח. אין בהוראות התמ"א בדבר צמידות דופן בכדי לפסול מקדמית תכניות אלו.
בנוסף על שיקולי צמידות דופן, על מוסד תכנון לבחון את המיקום בהתאם למגוון שיקולים רלוונטיים נוספים, כגון: טופוגרפיה, פנות, איכות השטח החקלאי ועוד.
המלצות החוקר
גם "צמוד דופן" הוא שטח פתוח. יש לראותו בעדיפות נמוכה באופן משמעותי ביחס להקמת מתקן פ"ו בשטח המיועד לבינוי. מבנים ואף מקבצי מבנים שהם אינם חלק מ"שטח המחנה" אין לראותם כבסיס לבינוי המשכי לפי עקרון צמידות הדופן. גם מתקן פ"ו בשטח פתוח לא ייחשב כיישות שניתן להמשיך את פיתוחה בשיטת צמידות דופן.
2.3 יצירת תהליך של בחינת חלופות
הוראות התמ"א
ברישא של סעיף 12.2 (השני) נכתב כי מוסד תכנון יבחן "חלופות בנות ביצוע".
השגות
מבקשים להבהיר כיצד יבחן מוסד תכנון "חלופות בנות ביצוע". יש להוסיף להוראות נספח המבהיר את פורמט הגשת בחינת חלופות כאמור.
עמדת עורכי התכנית
המשמעות של ההנחיה לשקול חלופות בנות ביצוע, היא שמוסד תכנון צריך לשאוף לקדם תכניות בהתאם למדרג העדיפויות למיקום. עליו לעשות זאת תוך בחינה של החלופות האפשריות למיקום. ככל שמדובר בתכנית בשטח הפתוח, יש להעדיף את המיקום הצמוד דופן על פני מיקום אחר, אך אין בכך בכדי לפסול מקדמית מיקום זה.
המלצות החוקר
אופן בחינת החלופות הוא נושא עקרוני, ובמידה מסוימת הוא לב התמ"א. אין להשאיר לכל מוסד תכנון לקבוע כיצד לבחון את החלופות. יש לצרף לתמ"א נספח ובו הנחיות מפורטות כיצד יש לערוך את בחינת החלופות, מה המרחב הגיאוגרפי המתאים לבחינת החלופות, קריטריונים לבחינת החלופות, התייחסות לחלופת אפס וכיוב'. מסמך החלופות חשוב לא פחות מהמסמך הנופי-סביבתי שמפורט לפרטי פרטים בסעיף 17, וזו מידת הפירוט והחשיבות שיש להקנות לבחינת החלופות.
2.4 הגבלת מתקני פ"ו בשטחים רגישים
הוראות התכנית
סעיף 11.4: "לא יינתן היתר להקמת מתקן פ"ו אם הקמת המתקן סותרת ואינה משתלבת בשטח בעל רגישות היסטורית, סביבתית, נופית או בעל ערכים לשימור."
11.11א: "בטרם ייתן מוסד תכנון היתר, יבחן את הנושאים הבאים: התחשבות ברגישות נופית-סביבתית ככל שנקבעו בתכניות החלות על השטח."
במספר סיווגים התכנית אוסרת הקמתם (שמורות טבע, גנים לאומיים, שטחי יער וייעור בסעיף 12.11); ולגבי אחרים נדרשת התחשבות (מכלולים נופיים בסעיף 12.10, אזורים בעלי איכויות בסעיף 12.14).
ההשגות
יש לקבוע בהוראות כי הקמת מתקן פוטו וולטאי על הקרקע תותר רק בשטחים פתוחים מופרים או פגועים ולא לאפשר הקמתם בשטחים חקלאיים או שטחים טבעיים, גם אם אינם מוגנים.
יש להוסיף סיווג שטחי רגישות בהתאם לתכנית המתאר המחוזית לצורך בחינת מיקום בשטחים החקלאיים במשבצות חקלאיות.
יש להוסיף את התמ"מים לנושא המכלולים הנופיים.
לאסור הקמת מתקני פ"ו גם בייעודים הבאים:
רצועות נחל; נחל וסביבותיו; פארקים מטרופולינים ונופש מטרופוליני; מכלולים נופיים; שמורות נוף; שטחים פתוחים וחקלאיים במחוז מרכז; שטחים חקלאיים או שטחים טבעיים; שטחים פתוחים שאינם צמודי דופן.
עמדת עורכי התמ"א
מוצע להרחיב את סעיף 12.11 גם לשמורות נוף, פארקים מטרופולינים, אזור נופש מטרופולינים ואזור נחל בהתאם לתמ"א 34/ב/3:
- שמורת נוף – מוגדרת בתמ"א 8 כשטח בעל רגישות נופית גבוה.
- פארקים מטרופולינים ואזורי נופש מטרופולינים – שטחים המיועדים ברובם כשטח פתוח ונופש בשטח פתוח בדגש על פעילות ציבורית חופשית ופתוחה. על כן אין מקום לאפשר תכניות להקמת מתקן פוטו וולטאי בשטח זה.
- אזור נחל בהתאם לתמ"א 34/ב/3 – התמ"א מגדירה רצועות נחלים לשימור ופיתוח ערכי נוף, אקולוגיה ותרבות, כמוקדי פעילות לנופש ופנאי ולהבטחת תפקודם כעורקי ניקוז ופשט הצפה להולכת מים ולצמצום נזקי סחף והצפות.
מומלץ לדחות את הערת לשכת התכנון של מחוז מרכז לפיה תיאסר הכנת תכנית בשטחי רצועת נחל וסביבותיו מאחר והוא כולל שטח נרחב בהרבה מרצועות הנחל על פי תמ"א 34/ב/3 והוא כולל, בין היתר, גם שטחי מאגרים.
לעניין מיקום רק בשטחים פגועים או מופרים: אין למנוע מראש הקמה על שטחים חקלאיים אשר חלקם, בעיקר בדרום הארץ, אינם משמשים בפועל לחקלאות, בעיקר בשל מחסור במים או איכות ירודה של הקרקע.
המלצות החוקר
מבחינה פרוגרמטית (היצע קרקעות למתקני פ"ו לעומת הביקוש לקרקעות אלה) אין כל צורך למקם מתקני פ"ו בשטחים פתוחים בכלל, באופק התכנוני הנראה לעין. במינימום יש לאסור על הקמתם של מתקני פ"ו בשטחים שהוגדרו בתכניות שונות כשטחים רגישים מבחינה סביבתית ונופית.
הגדרת השטחים האסורים להקמת מתקני פ"ו שמציעים עורכי התמ"א, במענה חלקי להשגות, היא נכונה ומאוזנת.
3. בקשות להכללת יעודי קרקע נוספים בהליך היתר
הוראות התמ"א
בסעיפים 7-10, נקבע כי ניתן להקים מתקני פ"ו בהליך היתר בשטחים המיועדים בתכנית מפורטת למבני משק ואחסנה, לתעשייה, למתקנים הנדסיים ולחניון (כל אחד במגבלות של היקף שטח ומיקום).
הועלו בקשות לאפשר הקמת מתקני פ"ו בהיתר ביעודי קרקע נוספים, כדלקמן:
3.1 חממות
השגות
נימוקים בעד: ישנם טכנולוגיות וניסיון מוכחים במדינות כגון צרפת ואיטליה. פותחו מערכות שמאפשרות חדירת אור לחממה ושימוש דו-תכליתי.
מנגד, משיגים אחרים ביקשו להרחיב את האיסור ל- "בית צמיחה (חממה, מנהרה ובית רשת)".
עמדת עורכי התכנית
לדחות את ההשגות בדבר איסור חממות, בהתבסס על חוות דעת משרד החקלאות לפיהן עלולות להיגרם פגיעות קשות לאפשרויות התפעול של החממה לצורכי חקלאות; יש להתייחס לחממות כאל שטח חקלאי פתוח מעובד; והדוגמאות שהובאו מחו"ל אינן מתאימות למאפייני החממות בישראל.
לקבל את ההערות בדבר הרחבת ההגדרה לכלל סוגי בתי צמיחה.
המלצות החוקר
לדחות את ההשגות כנגד איסור הקמת מתקני פ"ו על חממות, מנימוקי עורכי התמ"א. לצורך החלטה תכנונית, יש להתייחס למתקני פ"ו על דרך הזהירות וההחמרה, כעל מבני קבע. ההשקעה הנדרשת משמעה מתקן קיים לאורך שנים רבות.
לקבל את ההשגות בדבר מינוח "בית צמיחה".
3.2 בריכות דגים
השגות
לאפשר הקמה של מתקן פ"ו גם על בריכות דגים.
עמדת עורכי התכנית
לאפשר כל עוד המאגר (לרבות בריכות דגים) הוקם מתוקף תכנית, בהתייעצות עם משרד החקלאות.
המלצות החוקר
לדחות. בריכות דגים, בשל היקפן והמופע שלהן, הן (לעניין) זה כשטח חקלאי פתוח, ולא נכון לאפשר הקמת מתקני פ"ו בהם אלא בהליך של תכנית.
3.3 שיקום מטמנות ושיקום נופי של מחצבות
ההשגות
הקרקע מופרת, אינה ראויה לחקלאות, והקמת המתקן תמנף את השיקום הנופי תוך ניצול יעיל של הקרקע.
עמדת עורכי התכנית
השילוב אפשרי ואף ראוי. אולם, מטמנות ומחצבות נמצאות בשטחים פתוחים וחלקם בעלי רגישות. מומלץ לבחון הקמה של מתקן פוטו וולטאי במטמנה/מחצבה שהסתיים השימוש בה, בהליך של תכנית ולא בהליך של היתר.
המלצות החוקר
כעמדת עורכי התכנית. כל מטמנה ומחצבה ונסיבותיה המיוחדות.
3.4 מאגרי מים
הוראות התכנית
לפי סעיף 9ד, ניתן להתיר מתקן פ"ו על פני מאגר מים בייעוד של מתקן הנדסי או בדפנותיו, בתנאי שלא ייפגע השימוש הראשי.
ההשגות
ביקשו לאפשר התקנת פ"ו בהיתר לכל מאגר מים שהוקם כחוק, גם אם לא לפי חוק התכנון והבניה. אחרים ביקשו להוסיף תנאים להיתר, כגון אי-פגיעה באיכות המים או אי-פגיעה נופית, או שלא לאפשר הצבת מתקני פ"ו בדפנות המאגר. ויש משיגים שביקשו שלא לאפשר בכלל הליך של היתר למתקן פ"ו במאגר מים כי מדובר לא במופע של מתקן הנדסי, אלא מקווה מים בעל פעילות טבע ענפה.
עמדת עורכי התכנית
הגישה חיובית, כי מתאפשר שימוש כפול בקרקע בהיקפים גדולים, אשר עדיפים על פני הקמת מתקנים בשטח פתוח אחר. הליך היתר מותנה בכך שהמאגר הוקם על פי התכנית החלה במקום.
המלצות החוקר
לקבל חלקית את ההשגות: 1. להחיל את הוראות סעיף 9ד' על מאגר מים אשר הוקם כדין והוא אינו עומד בסתירה לתכנית שחלה. 2. תורשה הקמת מתקן פ"ו לפי סעיף זה (בהיתר) על דפנות המאגר. 3. טרם מתן היתר, מוסד התכנון יערוך התייעצות עם רשות המים, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים.
3.5 דרכים
השגות
משיגים שונים, החברה הלאומית לדרכים בראשם, ביקשו לאפשר הקמת מתקן פ"ו בהיתר בתחום שטח המיועד כדרך.
עמדת עורכי התכנית
יש לדחות את ההשגה. ייעוד קרקע בתכניות לדרך ממוקם במקרים רבים בשטחים פתוחים ובאזורים בעלי רגישות נופית וסביבתית. תכניות דרך רבות כוללות עיצוב ארכיטקטוני ושיקום נופי.
המלצות החוקר
בנוסף לנימוקים הנ"ל, טרם נרכש ניסיון מעשי בארץ, יש עוד להביא בחשבון את נצפותם הרבה.
על כן בשלב זה יש לנקוט בהליך של תכנית, ולא בהיתר מכח התמ"א.
3.6 עוד הוצע להתיר מתקני פ"ו בשטחים המיועדים למלונאות ולבתי עלמין. ההמלצות לשתיהן שליליות.
4. הרחבת הייעודים אחסנה ומבני משק
הוראות התמ"א
ניתן להקים מתקני פ"ו בשטח המיועד כאחסנה או מבני משק, בהליך של היתר.
השגות
ביקשו לראות כאחסנה ומבני משק, לצורך הקמת מתקני פ"ו בהיתר, גם את חלקות א' במושבים (שככלל מותר להקים בהם מבני משק) וכן מבני משק בקרקע חקלאית.
עמדת עורכי התכנית
לקבל חלקית את ההשגות, בהתייחס לחלקות א'. חלקות א', למרות הייעוד החקלאי, השימושים המותרים בהן הם כמו בשטח בייעוד מבני משק. יש להטיל את המגבלות הבאות: שטח מתקן הפ"ו עד 1 דונם; צמידות לחלקת המגורים; אין לפגוע בפעילות החקלאית; עדיפות לטרקרים ועמודים.
המלצות החוקר
לדחות את ההשגות. מבני משק שאינם חלק מהשטח הבנוי כמוהם ככל מבנה חקלאי בהיתר וניתן להקים מתקן פ"ו רק על הגג. לגבי חלקות א' מדובר בשטחים חקלאיים ולא בחלק של השטח הבנוי של המושב.
5. סוגיות שונות ביחס להליך היתרים מכח התמ"א למתקני פ"ו
5.1 תעשייה ומתקנים הנדסיים: נטו או ברוטו?
הוראות התכנית
בשטחים המיועדים בתכנית מפורטת לתעשייה ולמתקנים הנדסיים, מותר להקים (בתנאים) מתקן פ"ו בהיתר.
השגות
ביקשו להתיר מתקני פ"ו גם בשטחים שייעודם אינו תעשיה / מתקן הנדסי והם משרתים את הייעוד הראשי (מבני ציבור, גנים, דרכים, מסחר וכיוב' בתחום אזור תעשייה).
עמדת עורכי התכנית
לדחות. אסור להיתר לעמוד בסתירה לקבוע בתכנית החלה במקום, ככל שנקבעו הוראות שונות לדרכים, גינון, ועוד.
המלצות החוקר
לדחות. אין כוונה לאפשר להקים בהיתר מתקני פ"ו בשצ"פים, דרכים, תשתיות, מבני ציבור וכיוב' שטחים המשרתים את הייעוד העיקרי של תעשיה.
5.2 היתר בתעשייה ובתעסוקה, או בתעשייה בלבד?
השגות
המונח "תעשיה" מצומצם. יש לנסח "תעשיה ותעסוקה".
עמדת עורכי התכנית
לדחות. אבל ניתן להקים מתקן פ"ו גם בשטח בייעוד משולב של תעשיה עם יעוד אחר.
המלצות החוקר
לקבל. מקובל היום לייעד שטחים שבעבר יועדו לתעשייה כ"תעסוקה".
5.3 חניון בסביבה עירונית בלבד, או גם בסביבה הכפרית?
הוראות התכנית
מתקן פ"ו בהיתר מכח התמ"א חל על שטח המיועד לחניון בסביבה עירונית (סעיף 10).
השגות
מבקשים התרת מתקני פ"ו על חניונים גם בסביבה הכפרית, וגם בתחום אזורי תעסוקה בין אזוריים ומרחבים מבונים בתחום המועצות האזוריות.
עמדת עורכי התכנית והמלצת החוקר
לקבל, אך להגביל לשטח המיועד לבינוי בלבד, במטרה שלא להקים בהיתר מתקנים פוטו וולטאיים בשטחים פתוחים.
6. תפוגה של תכניות
הוראות התכנית
אין הוראה בדבר תפוגת תכניות למתקני פ"ו
השגות
בתכניות להקמת מתקן פוטו וולטאי רצוי לציין תקופה מרבית לשימוש ו/או מועד סיום התכנית וחזרה לשימוש חקלאי.
יש להוסיף מועד לתקפות התכנית, שבמידה ולא תבוצע תתבטל אוטומטית.
עמדת עורכי התכנית
לקבל בחלקה – מוצע לא לקבוע משך זמן מרבי לשימוש ו/או מועד לסיום התכנית. מוסד תכנון, בעת מתן היתר בניה או אישור תכנית, יקבע סעיף שבמידה ויפוג תוקף רישיון הייצור שניתן לו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, או שהמתקן הפוטו וולטאי לא ישמש בפועל במשך שנה לייצור חשמל, יפוג תוקף ההיתר ויפונה המתקן בהתאם להוראות או לתנאים בהיתר.
מומלץ להורות על הכללת סעיף תפוגה של 3 שנים מיום אישור תכנית למתקן פוטו וולטאי שלא הוחל במימושו.
המלצות החוקר
לקבל חלקית. הכללים לתפוגת היתר שלא מומש נקבעים בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות).
לגבי תפוגת תכנית למתקני פ"ו: אין טעם, ואף יש נזק בצידו, בהחזקת מלאי של תכניות המייעדות שטחים לפיתוח, ואפילו המדובר "רק" במתקן פ"ו, מבלי שיש כוונה קונקרטית לנצל את השטח למטרת התכנית. יש השלכות שליליות לקיומן של תכניות עודפות שמייעדות קרקע לפיתוח מסוג כלשהו, היכן שקודם לא היו זכויות פיתוח כלל. יתירה מכן, במצב כזה קשה ליישם את המדיניות התכנונית המרחבית שמעדיפה למקם מתקני פ"ו בסוגי שטחים מסוימים (כגון על גבי מבנים קיימים, באזורי תעשיה) ובמיקומים מועדפים (הערבה והר הנגב).
מומלץ שהתמ"א תקבע שתכנית כאמור בסעיף 12 תיחשב כבטלה אם לא ניתן היתר מכוחה או אם לא הוקם והופעל מתקן הפ"ו שבתכנית, כעבור 3 שנים מיום תחילת התכנית. מוסד תכנון שאישר את התכנית רשאי להאריך את התקופה פעם אחת בלבד לעוד 2 שנים לכל היותר, לאחר שפרסם על כך הודעה בהליך הדומה להליך הפרסום של הפקדת תכנית. יש עוד לקבוע הוראות לעניין תפוגה של חלקים מתכנית, שכן ייתכן שתכנית תקבע אלמנטים שאינם מתקן פ"ו ושאין הצדקה לתפוגתם.
7. תפוגת התמ"א
הוראות התמ"א
אין התייחסות
השגות
הנושא לא הועלה באפן ישיר
המלצת החוקר
לקבוע מועד לתום תוקף התמ"א, לחמש שנים מיום אישורה. הארכת התוקף יהיה אפשרי בסמכות המועצה הארצית, רק לאחר שבחנה את הלקחים מהפעלת התמ"א בחומש הראשון.
דבר זה נחוץ מכמה סיבות:
א. אין נסיון מעשי רחב בתכנון ובהקמה של מתקני פ"ו בארץ. יהיה צורך בהפקת לקחים, והדרך הבטוחה שכך ייעשה הוא בתפוגה אוטומטית של התמ"א.
ב. כללי התמ"א חריגים ורחבים, מבחינת התרת מתקני פ"ו בשטחים שונים, לרבות שטחים פתוחים, ועדיף לתת ל"הטבות" אלה מועד קבוע כדי שלא ייתפסו כזכות מוקנית.
ג. מדיניות האנרגיה המתחדשת היא תלוית זמן, ואין כל סיבה שמערכת התכנון תעניק זכויות לנצח.
ד. מדיניות האנרגיה המתחדשת מגבילה היקפים של סוגי האנרגיה, עד לאופק של שנת 2020. מכאן שגם היקף הקרקע הנדרש למתקני פ"ו הוא מוגבל, וצפוי להתמלא בתקופה של חמש השנים הקרובות אם לא קודם.
הערה לעניין קביעות מתקן פ"ו
בתמ"א יש הוראות לפירוק מתקן הפ"ו לאחר תום השימוש. עם זאת, הנחת היסוד בשיקול הדעת התכנונית טרם מתן היתר או טרם אישור תכנית צריכה להיות שמדובר במתקנים הקיימים עד קצה האופק התכנוני המקובל (20-30 שנה קדימה). למשל, בהתנגדות התנועה הקיבוצית נכתב שאורך חיי ההתקשרות המינימלי בין הקיבוצים ליזמים הוא לתקופה של כ-25 שנים. יתירה מכן: יש לצאת מתוך הנחת עבודה שיעוד השטח לצרכי פיתוח מסוג כלשהו, אם לא בלתי הפיך לפחות הוא קשיח במידה רבה.