שימוש במתקני טיהור, מונע מפגעים סביבתיים הנגרמים כתוצאה משפכים בלתי מטופלים המאופיינים בריחות רעים ובזיהום מסוכן של מקורות המים ומבטיח שמירה על איכות הסביבה ועל איכות חיים גבוהה יותר.

חסכון במים מתחיל בתשתיות – מתקני טיהור שפכים מקומיים במקום ביוב מרכזי

צילום: ט.ל. החברה לאיכות הסביבה

מאת: רוני ויסמן

שימוש במתקני טיהור, מונע מפגעים סביבתיים הנגרמים כתוצאה משפכים בלתי מטופלים המאופיינים בריחות רעים ובזיהום מסוכן של מקורות המים ומבטיח שמירה על איכות הסביבה ועל איכות חיים גבוהה יותר.

השימוש במתקנים אלה מאפשר מחזור מי הקולחין ומבטיח איזון אקולוגי משופר בסביבות המתקן, ניצול המים הממוחזרים לצרכיי השקיה, חיסכון כספי ניכר ומניעת בזבוז מיותר של מאגרי מי התהום של ישראל.

עם זאת, למרות היתרונות המובהקים של המתקנים העצמאיים, מקשים משרדי הממשלה על כניסתם של גורמים פרטיים לשוק זה. הסיבה: מחסור בכוח אדם לפיקוח.

מגמה עולמית: מעבר למתקנים מקומיים

שילוב של טיהור באיכות גבוהה, עם עלות נמוכה ותחזוקה פשוטה וקלה, הופך את המתקנים לפתרון אידיאלי עבור מקומות המרוחקים מקווי הביוב הראשיים כמו ישובים, מפעלים מבודדים, תחנות דלק, חניונים, מתקני נופש ואתרי תיירות, אשר אין הצדקה כלכלית לחיבורם למערכת ביוב מרכזית הכוללת תחנות סניקה שעלותן גבוהה.

במדינות מערב אירופה ובארה"ב ניכרת מגמת ביזור מערכות לטיפול בשפכים ובניית מתקנים מקומיים תוך מתן תמריצים כספיים ניכרים במסגרת קרנות שונות.

בהתבסס על הטכנולוגיות המתקדמות שפותחו בשנים האחרונות, ועבודות מחקר שכללו בחינה מחודשת ומעמיקה של מתקנים קיימים ובניית מודלים סביבתיים, הוכח שהטיפול בשפכים, ככל שמבוצע קרוב למוצא, הוא זול, פשוט, ואקולוגי יותר לעומת שינוע למכון טיהור מרכזי. זו גם הנחת היסוד בתקני איזו 14001 ה"דוחפים" למתן פתרונות קרוב ככל האפשר למקור הזיהום, כדבר הכלכלי ביותר.

כיום קיימים בארץ מאות מתקנים מקומיים אשר ממחזרים את השפכים קרוב למוצאם ומאפשרים השבה של הקולחים להשקיה בהשקעת הולכה מזערית. בישראל פועלת חברת "ט.ל. החברה לאיכות הסביבה" אשר פיתחה טכנולוגיות לטיהור שפכים באמצעות מתקני טיהור חדשניים, מהמתקדמים מסוגם בעולם המאפשרים טיהור איכותי ואוטומטי של שפכים סניטריים בכל היקף נדרש תוך הבטחת אמינות טכנולוגית גבוהה, עלויות התקנה נמוכות ותחזוקה פשוטה וקלה ביותר.

דוגמא אחת לטכנולוגיה כזו היא מערכת מתקנים מתקדמים לטיהור מקומי של שפכים בשיטת "ביו-דיסק". המתקנים כוללים מגוון דגמים קומפקטיים המבטיחים טיהור יעיל וחסכוני של שפכים סניטאריים ותעשייתיים בכל סביבה נדרשת.

מודולאריות, זמינות וחסכון:

מחירי התפעול הנמוכים של המתקן מאפשרים "ייצור" מ"ק מים מטוהר בכ-15 סנט בלבד לעומת עלות של כ-60 סנט למ"ק של מים מותפלים. גם תשלום החשמל על תפעול משאבות הסניקה, עלויות האחזקה, ומחירי החלפים במערכות סניקת שפכים אינם זולים יותר מעלויות אחזקה של מתקנים מקומיים, והזמן שיש להקדיש לטיפול ואחזקת מכוני סניקה אינו קצר יותר.

הקמת מתקן מקומי אפשרית בפרק זמן קצר ביותר (4-6 חודשים). בנוסף לכך אין צורך בהשקעת מלוא הסכום הנדרש עשרים שנה קדימה, כפי שנהוג כיום בהקמת מתקנים אזוריים. מאחר שהמתקנים הם מודולאריים, ניתן להקים מתקנים בגודל המתאים לגידול האוכלוסייה הנוכחי, ובמידה שתחול עלייה בכמות השפכים אל מעבר ליכולת הטיפול של המתקן, ייבנה מודול נוסף שיופעל במקביל. החיסכון הוא עצום שכן בנוסף לעלויות ההקמה והתפעול הנמוכות בשנים הראשונות – קטנות הוצאות התכנון.

מדיניות הממשלה

למרות כל היתרונות, הממשלה – משרד התשתיות, משרד הבריאות וגופים ממשלתיים כמו איגודי ערים לביוב – מתנגדת לחדירת המגזר הפרטי לתחום כל-כך רגיש, בהיותם שבויים בקונספציה הישנה של ריכוזיות יתר. משרד הבריאות מתנגד למתקנים העצמאיים המוקמים ביישובים, ומעדיף מאספים אזוריים – על אף ההשקעות האדירות הכרוכות בהקמתם. "כל מתקן הוא פוטנציאל למערכת שעשויה להיות תחת כשלים" לטענתם.

הבעיה אינה בתפעול, אלא האכיפה עליה אמונות הרשויות. המשרדים השונים מתלוננים על מחסור בכוח אדם ו"שיניים" מתאימות לאכיפה, ולכן הם מעדיפים מתיחת קווי הולכה ארוכים ויקרים אשר חוסכים להם את טרדת האכיפה. ביצוע האכיפה ושכלולה יאפשרו הקמת מתקנים מקומיים ללא חשש לכשלים ויביאו לחסכון כספי וסביבתי אדיר.

פורסם במוסף הארץ ירוק