ועידת קופנהגן לשינוי האקלים ננעלה לפני חודשיים אך היא עדיין מהדהדת בכנסים רבים. כך גם בכנס "הפורום המוניציפלי הירוק" האחרון בו דנו בנושא "כלים מעשיים להפחתת גזי החממה ברשויות המקומיות"

מאת: מרלן-אביבה גרינפטר – אפוק טיימס

ועידת קופנהגן לשינוי האקלים ננעלה לפני חודשיים אך היא עדיין מהדהדת בכנסים רבים. כך גם בכנס "הפורום המוניציפלי הירוק" האחרון בו דנו בנושא "כלים מעשיים להפחתת גזי החממה ברשויות המקומיות".

יישום הבטחתו של הנשיא פרס בשם מדינת ישראל להפחית 20 אחוז בפליטת גזי החממה, כפי שמסר בוועידת קופנהגן לשינוי האקלים, אינה עניינן של התעשיות וחברת החשמל בלבד. לרשויות המקומיות יש בהחלט מה לתרום, בעיקר בעידוד התושבים לבצע את הפעולות המתבקשות. האם הרשויות יעשו זאת ללא מדיניות מרכזית שתחייב אותן?

לרשויות המקומיות שליטה מועטה

שירי בס ספקטור מאוניברסיטת בן גוריון פתחה את הכנס בנימה לא אופטימית בדברה על השפעתם של הגורמים הכלכליים, חברתיים ופוליטיים על יישום התוכנית להפחתת גזי חממה ברשויות המקומיות. בס ספקטור הסבירה שנושא האנרגיה הוא בשליטת השלטון המרכזי ולרשויות המקומיות שליטה מועטה. היא הביאה לדוגמה את חוסר האונים של עיריית אשקלון אל מול ההחלטה להקים תחנה פחמית נוספת בתחומה. בס ספקטור אמרה שרשויות ניסו לתת הקלות במתן אישורי בנייה זריזים למבקשים להתקין מערכות סולאריות אך במקרים רבים הוועדות המחוזיות ומשרד הפנים עצרו את התהליך. דוגמה נוספת היא חוסר היוזמה של הרשויות להשתמש בגגות מבני הציבור שלהן להתקנת מערכות סולאריות. בס ספקטור מסבירה שגם בנושא של ניהול ביקושים לאנרגיה (כמו התייעלות אנרגטית) מרבית הרשויות לא מעוניינות להתערב בחיי היום יום של התושבים.

"בתחבורה ישנה מודעות גוברת לתחבורה אלטרנטיבית ובעיקר לשבילי אופניים, אך גם כאן הייתה התנגדות פוליטית בחלק מהרשויות להפחתת תקני מקומות החניה", מזכירה בס ספקטור. רשויות עדיין לא השכילו לשתף פעולה ביניהן בתחום זה כדי להביא לרצף של שבילי האופניים בין ערים שכנות.

דוגמאות ליישום ברשויות מקומיות

לא כל הרשויות המקומיות לקחו על עצמן להניף את דגל ההפחתה של גזי החממה, אבל יש כמה דוגמאות חיוביות. פורום 15 הוא ארגון של הרשויות הגדולות בישראל. הפורום אימץ את האמנה של ארגון ICLEI – International Council for Local Environment Initiative, מועצה בין-לאומית ליוזמות סביבה מקומיות המאגדת בתוכה 700 ערים ברחבי העולם. עידית הוד, יועצת סביבתית של הפורום, הביאה נתונים המראים את חלקן של ערי הפורום באוכלוסיה ובכלכלה הישראלית: בערים אלו 2.7 מיליון תושבים, יש להן הוצאות של 16 מיליארד שקל לשנה והן מרכזות 70 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי – התמ"ג.

החתימה על האמנה מחייבת את החתומים עליה להפחית את פליטת גזי החממה ב-20 אחוז עד לשנת 2020 בהשוואה לשנת 2000. מחויבות זו חזקה יותר מזו שהבטיח פרס מאחר והיא לוקחת כבסיס את שנת 2000 ולא כמו בהבטחה של פרס הפחתה של 20 אחוזים לעומת אי עשייה בשנת 2020. לדברי הוד, מרבית הערים בפורום ה-15 פועלות למלא את התחייבותן. על הערים החתומות על האמנה של ICLEI להציג תכנית אב עירונית הכוללת סקר פליטות של גזי חממה והגדרת אבני דרך להשגת המטרה. לדברי הוד תכנית זו עוברת בדיקה דקדקנית של הנהלת הפורום.

על חברי הפורום להציג תוכנית פעולה לטווח הקצר ולטווח הארוך שמתייחסת ל"סל תחומי הפעילות". הסל כולל: תחבורה, שימוש במרחב העירוני, שימור אנרגיה ובנייה ירוקה, מים ושפכים. הוד מציינת שכל עיר מתייחסת בצורה שונה לגורמים בסל. היא סיפרה על אחת היוזמות של הפורום – טבעת ירוקה של שבילי אופניים סביב ערי גוש דן. הוד מספרת כי נעשים מחקרים וסקרים כדי לוודא מה הצעדים שכדאי לנקוט והביאה לדוגמה מחקר בו נמצא שבצידו המוצל של הרחוב חשבונות החשמל של התושבים היו נמוכים ב-10 אחוזים מאלו של תושבי הצד שאינו מוצל. ההנחה היא שהשתמשו פחות במזגנים, ואולי המסקנה היא שהצללה באמצעות נטיעת עצים היא צעד נכון להפחתה בצריכת החשמל.

העיר נתניה כמשל

דר' רינה דגני, מתכננת ערים ומנכ"ל גיאוקרטוגרפיה, הביאה לדוגמה את העיר נתניה בהרצאתה על כלים מעשיים להפחתת גזי חממה ברשויות מקומיות. דגני הביאה נתונים על פליטות גזי החממה בעיר נתניה: בשנת 2000 היו בערך 700,000 טון פליטות ואילו בשנת 2007 עלה המספר ל-800,000 טון, עליה של 17 אחוז לערך. אולם, מסתבר שאוכלוסיית נתניה עלתה באותן שנים בתשעה אחוזים בלבד.

עיריית נתניה החליטה לתת עדיפות להתייעלות מבחינה אנרגטית בסקטורים של משקי הבית ופסולת שיחד מהווים 46 אחוז מסך הפליטות של העיר. דגני הסבירה שנתניה הלכה בתפיסה תכנונית כלכלית הדוגלת בהחזר ההשקעה, חשיבה בריאותית ושיתוף הציבור.

ירושלים הופכת לירוקה

נעמי צור סגנית ראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק תכנון וסביבה, הסבירה שירושלים תהייה העיר הראשונה ליישם תחבורה ציבורית באמצעות רכבת קלה. לדבריה כבר בשנה הבאה תחל הרכבת הקלה לפעול. ירושלים אינה חברה בפורום ה-15 בה חברות הערים העשירות כי "למרות היותה בירתה של ישראל, היא עיר ענייה". אך ירושלים חברה בארגון ICLEI וקיבלה על עצמה את המחויבות של צמצום בפליטת גזי החממה. צור טוענת שקיימת בעיה ביחס לסביבה בעולם – הספירה של פליטות גזי החממה הפכה למטרה ולא, כפי שצריך היה להיות, לאמצעי לשיפור החיים והסביבה.

צור רואה סכנה בהוספת פרברים סביב הערים; התכנסות בערים הוא צו השעה, לדבריה, והבניה צריכה להיות לגובה. "למדתי בקופנהגן שתעשיית הבנייה אף היא תורמת לפליטת גזי חממה ולא רק תקופת המגורים במבנים", אומרת צור. אז מה הצעדים שיינקטו בירושלים בנוסף לרכבת הקלה? צור מסבירה שיש מספר פרויקטים, למשל גינון על גגות שגורם לבידוד מקור וחום וגם מאפשר למיני חיים כמו ציפורים למצוא שם בתי גידול שנעלמו, וכמובן, הגגות הירוקים מוסיפים אסתטיקה לעיר.

הפרדה ומחזור של פסולת הם צעד חשוב מאוד. אתר ההטמנה של ירושלים באבו דיס ייסגר תוך שנה בהוראת המשרד להגנת הסביבה, ועיריית ירושלים החליטה כי עד אז 40 אחוז מהפסולת הביתית תופרד ותעבור למחזור. צור מספרת שבירושלים היו שלוש שכונות שבאופן התנדבותי הפרידו את הפסולת והפכו את החומר האורגני לקומפוסט.

נתונים על פליטות במגזרים השונים בנתניה ותל אביב

היחס בין המגזרים השונים התורמים לפליטת גזי החממה שונה מעיר לעיר, אומרת דגני, ומביאה את הנתונים של נתניה מול הנתונים של תל אביב יפו, באחוזים.