תחום הפקת החשמל מאנרגיית רוח בישראל שנותר בצל בשנים האחרונות בעקבות ההתעניינות הגדולה בענף הסולארי זוכה להתעניינות מחודשת מצד משקיעים ויזמים. תאגיד סימנס שרכש את סולל בוחן השקעה באנרגיית הרוח בישראל בעקבות כוונת רשות החשמל להודיע עד סוף ינואר על התעריפים החדשים לסבסוד הענף. גם חברת אפקון מעוניינת בהקמת חוות רוח בערבה בהספק של 50 מגה-וואט בהשקעה של 100 מיליון במקביל להקמת חווה נוספת בצפון הארץ בהספק 50 מגה-וואט ואליהם מצטרפות חברות נוספות הבוחנות השקעות במספר אתרים ברחבי הארץ.

הפקת חשמל מאנרגיית הרוח נפוצה בהיקפים גדלים והולכים בעיקר באירופה שם מוקמים חוות רוח ימיות ויבשתיות בהיקפי ענק שיספקו חלק נכבד מצריכת החשמל של היבשת. בארץ ישנם מספר חברות בלבד העוסקות בהקמת חוות רוח בעיקר בשל חסמי הכניסה הגבוהים יותר לשוק זה בשל הידע המקצועי הנדרש למדידות הרוח לאורך זמן והקמת הטורבינות במקומות הנכונים.

משרד התשתיות החליט כבר בשנת 1980 לבחון את פוטנציאל הפקת החשמל מרוח. חברת מי גולן הקימה את חוות הרוח הראשונה בישראל הכוללת 10 טורבינות רוח בהיקף ייצור של 6 מגה-וואט ב־1992 בתל עסניה שברמת הגולן.

ההסדרה שפרסמה רשות החשמל בספטמבר 2009 להקמת טורבינות רוח קטנות לא גרמה לישראלים להסתער על השוק. המכסה שקבע משרד התשתיות עבור טורבינות קטנות עומדת על 30 מגה־ואט ומתוכה נוצלו עד היום רק 0.3 מגה־ואט. התעריף למתקנים ביתיים עד 15 קילו־ואט עומד על 1.65 שקלים לקוט"ש, ולמתקנים למגזר העסקי בהיקף ייצור של 15 קילו־ואט עד 50 קילו־ואט – עומד על 1.29 שקלים לקוט"ש. החל ב־2012 יופחת המחיר בשיעור שנתי של 2% בכל שנה

מנכ"ל משרד התשתיות שאול צמח סבור כי בישראל יש פוטנציאל לייצור 1,000 מגהואט חשמל מאנרגיית רוח. חברת סימנס מצאה כי כמחצית הפוטנציאל לייצור אנרגיית רוח בישראל היא ברמת הגולן, עוד כשליש בערד והיתר באילת.