בין מחאת המאהלים, מחירי הקוטג' ומכסות הגגות הסולאריים

לכאורה הקשר בין מחירי הדיור, הקוטג' ומאבק הגגות הסולאריים הוא לא מובן מאליו. אבל קיימים שני אלמנטים בולטים המקשרים בין שלושת הנושאים – ריכוזיות וראיית האוצר את הנושא: בצורה קרה, צרה, נטולת פרספקטיבה והקשרים סוציו-אקונומיים רחבים.

המונח "ריכוזיות" הפך לאחרונה לשגור בפיהם של אזרחי ישראל בשיחות הסלון והמאהל שלהם – אבל כדי להבין את המונח והמשמעויות שלו מספיק לקחת את הדוגמה הקטנה והסקטוריאלית של החברות העוסקות בהתקנת פאנלים סולאריים על גגות. הריכוזיות אינה נמדדת אך ורק באופן בו מחולקים המשאבים במשק הישראלי, אלא גם באופן בו מאבקים חברתיים וציבוריים נתפשים ומוצגים בתקשורת, הנשלטת, באופן מפתיע, על-ידי אותם טייקונים.

"המאבק על הגגות" הפך כבר לפאסה – הממשלה החליטה, ההקצאות ברורות ויאללה – שהחזקים ישרדו. עשרות חברות קטנות ובינוניות החולשות על אותו פלח שוק נמצאות על סף קריסה, לממשלה לא איכפת, את הציבור הרחב זה לא ממש מעניין, והאוצר רשם עוד וי קטן בחיסכון על קופת המדינה.

כשבאים לבחון את המשמעויות של ההקצאה החדשה ניתן לראות את חוסר ההבנה של פקידי האוצר לצרכים, לא רק של היזמים הסולאריים מרימי הצעקה, אלא ובעיקר של המדינה – אותם חקלאים ואנשי פריפריה אשר הבינו כי מהחקלאות לבדה לא יוכלו לקיים את ביתם, ובחרו (ויש להודות על האמת – לא כאקט ציוני) להרים על גגות לוליהם ומשקיהם תשתית סולארית המספקת חשמל ירוק ונקי לרשת החשמל הארצית.

את אותם חקלאים לא תראו בפריים-טיים של ערוץ 2, אפילו את אנשי החברות הסולאריות לא תראו שם, הם לא ה-100 אלף שייצאו לרחובות ויזעקו את זעקת הזעם, והם גם לא הטייקונים שילחמו באמצעות מודעות ענק וסיקור תקשורתי בועדת ששינסקי, שהעזה ברוב "חוצפתה" להמליץ על תנאי מיסוי, המקובלים ברוב העולם המערבי על יזמי הגז בישראל (לפעמים מגיע גם לאוצר מילה טובה). ואגב טייקונים, לפני שבאים בטענות אליהם כדאי לבדוק, מהיכן בדיוק שאבו אותן 16 משפחות את כוחן? מממשלת ניו-זילנד? איפה היו הרגולטורים כשהטייקונים השתלטו פה על כל חלקה טובה (של דיור או תעשיה)? אם פקידי האוצר היו עושים תחשיבים על כדאיות כל עסקה במשק עם אחד הטייקונים, כשם שעשו עם יזמי המערכות הסולאריות, אולי היה פה יותר כסף ותקציבים לדברים "פעוטים" כמו הפחתת המיסים העקיפים או מחירי הדלק.

רק בשבועיים האחרונים קיבל הפרלמנט הגרמני החלטה על הגדלת המכסות לאנרגיה המתחדשת. מרבית אפשרויות הייצור של החשמל הירוק במדינה אף יזכו לתוספת תעריפית, וזאת על-אף ההכבדה התקציבית על המדינה. אז למה מה שטוב לגרמניה, לא טוב לישראל? התשובה היא פשוטה ומשלבת בתוכה שני אלמנטים: האחד – חשיבה לטווח רחוק, משהו שלא קיים באופי ישראלי, ובוודאי שלא בחשיבה של ממשלות ישראל העסוקות בשרידות פוליטית, ויחסי הון-שלטון – שהוא הגורם המשפיע ביותר על הכלכלה הישראלית. הגרמנים קיבלו החלטה עקרונית ופשוטה: אנרגיה ירוקה – כן, אנרגיה מזהמת ומסוכנת (גרעינית) – לא.

אצלנו, כשפקידי האוצר קראו להקפאת ההקצאות למערכות הסולאריות עמדו לנגד עיניהם שיקולים ענייניים ומדויקים כתער. הבעיה היא שממכלול השיקולים נעלמו המשמעויות העקיפות וארוכות הטווח של ההחלטה: תמיכה בפריפריה, בתעסוקה, צמצום הזיהום, ואלמנט הביטחון האנרגטי. גם אצל הגרמנים עצרו ועשו חושבים על כדאיות ההשקעה באנרגיות המתחדשות, גם שם בדקו האם התעריפים נכונים. ההבדל הוא שהגרמנים הבינו שכרגע הנושא מספיק חשוב ודורש תמיכה ממשלתית, מה יילד מחר? נבדוק ונשקול לגופו – על-פי ההחלטה התעריפים ייבדקו מדי שנה. לפיכך, נשאלת השאלה העקרונית, מדוע ממשלת ישראל לא קיבלה החלטה פשוטה על הקצאה מוגבלת בתעריף זמני, שתיבדק מדי שנה? הרי גם החברות הסולאריות לא הביעו כל התנגדות להקטנה מדורגת בתעריפים, בהתאם לשיפורים והקטנת העלויות בהקמת המערכות (ייתכן ולא הדגישו זאת מספיק, אבל הסכמה עקרונית אכן הייתה), כיצד ייתכן שהממשלה קבעה ועיגנה את ההקצאות לטווח של 4 שנים, מבלי להעלות על הדעת את האפשרות להגדיל את ההקצאה ולשנותה בהתאם לצרכים ולאפשרויות? לאשר הקצאות ענק לטורבינות ולמתקנים קרקעיים זה אמנם חשוב, אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שעד שהקצאה זו תנוצל, תאושר ותקבל תעריפים כולנו כבר נשכח מהמאבק החברתי שהתנהל פה בקיץ 2011.

ל"אנשי הגגות" אין ולא יהיה מספיק כוח פוליטי בכדי להביא את פקידי האוצר לשולחן המו"מ – הם לא רופאים ששביתה שלהם משפיעה על כל אחד ואחד מאיתנו, ולהסביר לציבור את המשמעויות והחשיבות של אנרגיה סולארית זה לא פשוט כמו לקחת מוצר יומיומי דוגמת קוטג' ולהראות את המחיר המופקע שנגבה עבורו. זה יפה, חשוב ונחמד שגלעד ארדן ועוזי לנדאו מנסים לעזור ולקדם, זה נשמע טוב כשכל השרים מדברים על חשיבות הענף, אבל בסוף, ואת זה כולם ידעו, האוצר נתן עוד 20 מגה-וואט, החברות הורידו ראש וספגו את המכה – יש שישרדו ויש שלא, והחקלאים שחלמו על עוד דרך לעשות לביתם הבינו שמטעי הגויאבות והלולים הם כנראה האופציה הקיומית הקשה היחידה. והציבור הרחב? הוא בכלל עסוק בקיום היומיומי שלו – "העם דורש צדק חברתי". עוד לא הגענו ליום שבו "העם דורש פאנל (סולארי) סביבתי".

דעה: אז מה היא העלות האמיתית של 60 מגה-וואט?

מאת דני דנן

משרד האוצר מתנגד בתוקף להקצאה נוספת של תעריפי הזנה לחברות המייצרות חשמל סולארי עבור מערכות קטנות ובינוניות, בטענה שעלותו של החשמל הנקי גבוהה משמעותית מעלות החשמל המיוצר באמצעים מזהמים. אבל בכדי לבדוק את הפער האמיתי בין ייצור חשמל הסולארי לייצור החשמל אותו משרד האוצר מעודד, יש לבדוק את הדברים בצורה מקיפה ומדויקת יותר.

מחיר החשמל בישראל הינו מן הנמוכים במערב, ונע סביב החצי שקל לקוט"ש.

למעשה, חברת החשמל צוברת חובות במיליארדי שקלים עקב מחיר חשמל נמוך – חובות אותם יאלץ הדור הבא לשלם בגין שימוש בחשמל, ולכן כשמחיר החשמל הממוצע באירופה הוא סביב ה-16 יורו-סנט לקוט"ש בישראל המחיר הוא חצי שקל, מה שיוצר פער בין מחיר האנרגיות המתחדשות למחיר החשמל.

בנוסף, בישראל מוענקת פרמיה עבור מניעת זיהום אויר של 12 אגורות לקוט"ש, ואילו במדינות האיחוד האירופי והמערב פרמיית הורדת זיהום האוויר היא כ-20 אגורות לקוט"ש.

מכאן, שהאוצר מסתמך על שני נתונים בעייתיים בחישובי העלות למשק הישראלי של השימוש באנרגיות מתחדשות, בנוסף לכך האוצר מתעלם בחישוביו מהצורך לייצר הכנסה ותעסוקה בפריפריה, כמו גם מהכנסות הנובעות מתשלומי מס הכנסה, שיחזרו לקופת המדינה מהיצרנים הפרטיים. בכך למעשה מייצר משרד האוצר תחשיב מגמתי של מחיר החשמל הקונבנציונלי מול מחירו של החשמל הסולארי, ומתעלם ממכלול המרכיבים שבדרך, כך שנוצר פער של 50 מליון שקל לכל שנה במשך 20 השנים הבאות. 50 המיליון האלה מורכבים כדלהלן:

מתוך 51 מיליון השקלים הללו אל 25% (כ-12 מליון ש"ח), ניתן להתייחס כפרמיית הורדת זיהום אויר, כך שהסכום יורד לכ-38 מליון.

במידה ומחירי החשמל יעלו ב-20% כמו שצופים ברשות החשמל, הפער ירד ל-25 מליון ש"ח לשנה וזה עוד לפני שמחשבים את ההחזר שהמדינה תקבל מיצרני החשמל הפרטיים, את התמיכה בפריפריה ואת העובדה שחשמל ה-PV מיוצר בזמן פסגה, כלומר בזמן שהמזגנים עובדים והתעריפים יקרים יותר משמעותית, ומשנים את כל החישובים לטובת הפוטו-וולטאי.

במידה ויתבצע תחשיב אמיתי לגבי ה-60 מגה וואט שיכלול את כל האלמנטים (חשמל פסגה, פרמיית זיהום אויר, מס הכנסה, תעסוקה בפריפריה) – ספק אם ימצא פער עלויות אמיתי ומשמעותי.

הדרך הטובה ביותר לבחון את הנושא היא באמצעות ועדה אשר תבדוק בעזרת יועצים בינ"ל נייטרלים את התועלות הנוספות, אם קיימות בכלל, שללא ספק תאשר הקצאה נוספת של 60 מגה-וואט, ותיצור רצף עד ההגעה לגריד פאריטי.

אסור לשכוח שב-2013 אפשר יהיה לייצר חשמל סולארי בעלות פחותה והפערים יצטמצמו עד שנגיע למצב שהחשמל הסולארי יהיה מרכיב דומיננטי בישראל, כחלק מיצירת עצמאות אנרגטית למדינת ישראל ואי-תלות מוחלטת בגז, עם כל הבעיות הביטחוניות הכרוכות בגז.

במידה ורה"מ רוצה להוביל את המדינה לעצמאות אנרגטית דרך חשמל סולארי בעלויות נמוכות, רציפות ויציבות – זו הדרך!

אחרי הורדת חישובי פרמיית זיהום אויר, העלאת מחירי החשמל הצפויה בשנים הקרובות, המשמעויות של יצירת מקומות עבודה והרציפות בתחום, עידוד המפעלים הישראלים המפתחים ממירים, ההשקעה בפריפריה והכספים המועברים למס הכנסה, ספק רב אם אותו פער של 25 מליון ש"ח לשנה אכן יהיה קיים.

הכותב הוא מנכ"ל אנרפוינט ישראל

דעה: אחריות אינה תעודת ביטוח – חשיבות הפוליסה על תפוקת הפאנלים

מאת: רפי קירשנבוים

התחום הסולארי נראה לרבים כהשקעה חסרת סיכון לכאורה, הנושאת תשואה נאה לאורך שנים. אולם יש לזכור כי תחום זה נמצא עדיין בחיתוליו במונחי תוחלת החיים המצופה מהפרויקטים. מדובר בפרויקטים האמורים לספק חשמל במשך 20 עד 25 שנים, בעוד שלחברות המייצרות את הרכיבים השונים המשמשים כיום במערכות, אין עדיין ניסיון או סטטיסטיקה מצטברת על ההצלחה ותפוקת המערכות לאחר 12 או 15 שנים. כל שיש לנו הן תחזיות והערכות מלאות אופטימיות לעתיד, המבוססות על חישובים תיאורטיים, ניסויי הדמיה ותוצאות מהשטח בטכנולוגיות דומות.

כמו כל השקעה, גם פרויקט סולארי נושא עימו לצד הסיכוי לרווח גם סכנה לשחיקת הרווח, אובדן חלק מההשקעה או חלילה את כולה. חקלאים המקימים במושב מערכת סולאריות שלא מבוטחות כראוי, יכולים לאבד את כספם מתוך הבלבול בין "אחריות" ל"ביטוח" ומשאירים את השקעתם חשופה ליד הגורל.

פרויקט סולארי פגיע באופיו לאינספור איומים וסכנות: ירידה בתפוקת החשמל, שינויים סביבתיים שפוגעים בתפקוד המערכות, צורך להזיז את המערכת מסיבות כלשהן, פגיעה בתשתית בשל רעידת אדמה או גניבות ותרחישים רבים אחרים שאת חלקם מטבע הדברים כלל לא ניתן לחזות מראש.

בעוד שרוב המערכות מבוטחות נגד גניבות ופגעי טבע, רק מעטים יודעים כי ניתן לקבל ביטוח גם על תפוקת הפאנלים הסולאריים. לכאורה, הדבר אינו דרוש מכיוון שיצרן הפאנלים מעניק אחריות ל-25 שנה, אולם גם אחריות מטעם יצרן בינלאומי או מפיץ ישראלי אינה מספקת, גדול ומכובד ככל שיהיה. התחום הסולארי עובר שינויים דרמטיים כמו כל תחום האנרגיה והכלכלה העולמית. חברה מצליחה ורווחית היום יכולה להסגר בעוד מספר שנים או לסגור את האפיק הסולארי ולהתמקד בתחומים אחרים שהיא תמצא לנכון. האחריות עלולה במקרה כזה להישאר ללא "אבא". במקרה כזה גם מפיץ ישראלי שנתן אחריות, לא יוכל עמוד בסכומי האחריות למקרה של תקלה משמעותית, ללא הגב של היצרן הבינלאומי.

הפתרון היחיד שחייב להיות דרישה בסיסית בכל פרויקט סולארי הוא ביטוח לא רק על גניבות ופגעי טבע, אלא גם על האחריות לתפוקת הפאנלים החזויה.

יש חשיבות רבה לבדיקת הפוליסה על התפוקה. ביטוח אמיתי בתחום הסולארי צריך לכסות את מלוא הנזק או הירידה בתפוקת הפאנלים ולא רק חלק מהנזק, כי די בהשתתפות העצמית, המגיעה בחלק מהפוליסות ל-25%, כדי להעלים או לשחוק את הרווחיות. בנוסף יש לוודא שהביטוח ממשיך לפעול לאורך כל הפרויקט גם אם ספקית הפאנלים מפסיקה לשלם את הפרמיה מכל סיבה שהיא, אחרת נגלה שהביטוח לא יהיה זמין בדיוק כשצריך אותו.

הכותב הוא מנכ"ל אי.טי סולאר ישראל

מאת : אמיר מאיר, יו"ר חברת AMN Solar

שמחתי לשמוע על הקפאת המכסה המתוכננת של 600 מגהוואט למתקנים גדולים– מכסה שנולדה בחטא ואזלה עוד לפני שהכריזו עליה…. כן שמחתי.
האם לא עדיף היה לממשלה, לרשות ולכל מי שידו בדבר המכסות לתעריף לאנרגיה מתחדשת, להפנות מכסה זו או חלק גדול ממנה לעידוד הענף המתפתח ולא שוב לממן את בעלי ההון?

אמיר מאיר, יו"ר חברת AMN Solar

האם משה כהן ממושב משען או יצחק לוי מאביבים או תושבי קו העימות ואזורי הפיתוח לא זכאים להינות מפירותיו על ענף זה? מדוע להקצות מכסה שהיא פי ארבע מהמכסה שהוקצתה לכל המתקנים הסולארים האחרים במדינת ישראל כשמראש ברור שרק קומץ של אילי הון מקומיים יוכלו לממשה?

אינני מבין מדוע אין מכסות אלו מופנות למערכות המסחריות של עד 50 קילוואט ? מדוע לא לפזר ולבזר את הסבסוד הממשלתי בין אזרחי מדינה רבים שייהנו ממנו (בין אם בצורת השכרת הנכסים שבבעלותם להתקנת מערכות או התקנת מערכות הללו בעצמם) לא מדובר רק בעניין סוציאלי וצדק חברתי זה גם בעניין טכני – ביזור מקורות החשמל למערכות מסחריות של 50 קילוואט (באופן טבעי על כל חלקי הארץ) נכון יותר גם מבחינת התשתית של חברת חשמל.

ומעל הכל חלוקה כזאת נכונה גם כלכלית – הפניית המכסה שהוקצתה למערכות מסחריות של עד 50 קילוואט תאפשר לענף שרק החל בפעילותו להתחזק ולשגשג – ענף שיעסיק אלפי עובדים מקומיים וכמו שאנו מכירים את היוזמה בארצנו גם ישלח שלוחותיו לחו"ל, בפיתוחים חדשים (כמו חברת סולאראדג') ויוזמות חדשניות. כספי סבסוד הממשלתי יגיעו באופן הוגן לאזרחי המדינה להם הידע ויכולת להקים ולתמוך במערכות מסחריות של עד 50 קילוואט בשונה מהמתקנים הגדולים שם נאלץ לקבל תמיכה של חברות חוץ שייהנו מסבסוד זה ואילו אזרחי המדינה ייהנו מהפירורים כחוטבי העצים ושואבי המים.

שוב בעלי ההון אלו יקבלו את החלק הארי ולמעמד הבינוני הנשחק, יותירו את הפירורים….

צדק פואטי ? מסופקני, אני תקווה שמקבלי ההחלטות יראו שיקול זה נגד עיניהם בבואם לקבוע את עתיד המכסות החדשות/ישנות ויאפשרו את צמיחתו של הענף לאורך שנים, יבזרו את המערכות ויתנו לאזרחים רבים במדינה ליהנות מהזדמנות מסחרית זו.

אנרגיה סולארית ושטחים פתוחים – גיבוש מדיניות מאוזנת בתחום רווי אינטרסים

מאת: דר' שחר דולב

בעולם הטכנולוגי המודרני אנו תלויים במשאבים רבים – ממתכות נדירות שונות, דרך דלקים ואנרגיה, ועד כוח אדם מיומן, אך על אף הטכנולוגיה המתקדמת, נותר משאב הקרקע ייחודי ושונה מכל השאר, ומהווה מגבלה על התפתחות וצמיחה, במיוחד במדינה קטנה וצפופה כמדינת ישראל. אם את המשאבים השונים ניתן להפיק על פי הצורך, ולנייד על פני הגלובוס, הרי שמשאב הקרקע אינו מתחדש, הוא נתון בכמות מוגבלת, אינו ניתן לניוד, ושימוש לא מושכל בו יהווה בכייה לדורות. היות וכך, מן הראוי שמדיניות הנוגעת לניצול הקרקעות בישראל תיקבע תוך התחשבות בצרכים השונים של כלל האוכלוסייה, הן החיה כיום בישראל והן דורות העתיד, היות והם יאלצו לחיות עם השגיאות שנעשה כיום.

בבחינת המדיניות הנוגעת לניצול אנרגיית השמש, לשימוש בקרקע יש מקום מהותי וכיום אנו עדים למאבקים האדירים הנערכים סביב תוכנית המתאר הארצית למתקנים פוטו-וולטאים – תמ"א 10/ד/10. הרציונל לתוכנית זו נבע מתוך ההבנה כי מתקני PV הינם אחידים ופשוטים יחסית בדרישותיהם התכנוניות (אין צורך במערכות תעשייתיות, איכסון חומרים מסוכנים, מפגעי רעש או ריח, וכד'). אי לכך, במקום לדרוש תהליך תכנוני מפרך עבור כל תחנת כוח PV קטנה או גדולה, תיערך תוכנית מיתאר כוללת שתקבע את סדרי העדיפויות הכלליים עבור כל תחנה עתידית, ותאפשר יישום מהיר עבור הפרויקטים השונים.

כפי שהיה צפוי, ישיבות הועדה הארצית לתכנון ובנייה בהן דנים בעקרונות התמ"א, הינן עמוסות בבעלי אינטרסים שונים הבאים לשמור על נתח העוגה שלהם. החל מיזמי ה-PV הדואגים להסרת המכשולים הסטטוטוריים בדרך לשדות הסולאריים; דרך החקלאים שישמחו 'לגדל' קולטי שמש במקום לטרוח על גידולים חקלאיים בדרך המסורתית; אירגוני הסביבה החלוקים בדעותיהם, מי בעד אנרגיות מתחדשות על חשבון השטחים הפתוחים, ומי בעד שימור הטבע בכל מחיר; ועד למשרדי הממשלה השונים האמונים על שימור השטחים הפתוחים או החקלאיים, איש איש על פי תפקידו. כפי שמסתמן כרגע, החלטות הועדה הן מאוזנות ומצליחות לשקלל בין מכלול האינטרסים השונים בכדי לשמור על המשאב היקר והנדיר שהוא הקרקע בארץ ישראל.

בכדי להבין את המדיניות המוצעת, יש לסקור תחילה את הטכנולוגיות השונות לייצור חשמל מן השמש. מצד אחד קיימת הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית, בה מופק החשמל ישירות מן השמש. טכנולוגיה זו דורשת אך ורק התקנת הקולטים, בתוספת יחידות המרה המתאימות את הזרם המופק מן הקולטים לזרם ברשת החשמל. היתרונות של טכנולוגיה זו הן הפשטות, הגמישות בניצול השטח, והאפשרות להתקין אותה גם בצמוד למבני מגורים היות ואינה כוללת מפגעים סביבתיים (מלבד הצד הויזואלי, עליו ניתן להתווכח באם הוא מוסיף או גורע מהנוף). החסרונות של שיטה זו הינם המחיר הגבוה, הנצילות הנמוכה של הקולטים (כ-5-10% בלבד מקרינת השמש מומרים לחשמל), ועקב כך גם השטח הגדול הנדרש בכדי לייצר כמות משמעותית של חשמל, וניתן גם להוסיף את העובדה שרוב המרכיבים במערכות אלו אינם מיוצרים בישראל ולכן לא מהווים מנוע ליצירת משרות איכות בישראל.

הטכנולוגיה המתחרה הינה התרמו-סולארית. בטכנולוגיה זו מחממים באמצעות אור השמש נוזל, המניע טורבינה לייצור חשמל. בטכנולוגיה זו ישנו מתחם תעשייתי ובו טורבינות רועשות, מערכי קירור, דלקים, חומרים מסוכנים, ופליטה של גזי שריפה כאשר שורפים דלק בימים מעוננים בהם תאורת השמש נמוכה. טכנולוגיה זו ניתן ליישם רק בשטחים נרחבים ורציפים, רחוק ממקום יישוב, ובאזורים מדבריים ללא עננות (עקב ההשפעה המשמעותית שיש לעננות על טכנולוגיה זו). טכנולוגיה זו מגיעה לנצילות גבוהה יותר של אור השמש, ולכן מסוגלת לייצר כמות חשמל זהה, בשטח קטן יותר מאשר הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית. בנוסף, מדובר בטכנולוגיה זולה מה-PV, שרוב רכיביה ישראליים ולכן תאפשר לקדם את שוק העבודה המקומי כמו גם לחזק את תעשיית הייצוא.

טכנולוגיה שלישית היוצאת כיום ממעבדות האקדמיה ומתחילה להוות תחרות לשתי הקודמות, היא טכנולוגיית ה-PV המרוכז. בטכנולוגיה זו מרכזים את אור השמש באמצעות מראות או עדשות, ממתכת או זכוכית, לעבר קולט סולארי זעיר בטכנולוגיה מתקדמת. טכנולוגיה זו משיגה נצילות גבוהה ביותר, ותאפשר בעתיד, כאשר הייצור יהיה בקנה מידה גדול, להגיע למחירים נמוכים באופן משמעותי מהשתיים הקודמות. ישנן מספר חברות בישראל המובילות פיתוחים בטכנולוגיה זו מהשורה הראשונה בעולם, וכמובן שיישום הטכנולוגיה בארץ יאפשר פריצה לשווקים העולמיים וחיזוק התעשייה בישראל.

מעבר להבדלים השונים בין הטכנולוגיות, ניתן לציין מגמה כללית הקיימת בשלושתן, והיא ההתקדמות המהירה בפיתוחים הטכניים, המאפשרים להשיג ביצועים ההולכים ומשתפרים בקצב גבוה. המשמעות של מגמה זו היא כי חשוב לשמר עתודות קרקע לטכנולוגיות העתיד, משום שהן תהיינה זולות ויעילות בהרבה מהמוכר כיום. ניצול סיטונאי של הקרקעות הפנויות כיום 'ינעל' אותן למשך 20 השנים הקרובות ולא יאפשר יישום של הטכנולוגיות העתידיות לפני תום זמן זה.

בראייה זו, ותוך שיקול הניצול המיטבי של משאבי הקרקע תוך שמירת עתודות לפיתוחים עתידיים, קידום שוק העבודה בישראל, והמנעות מבזבוז כספי הציבור (כלל הציבור מממן את תעריף ההזנה ליצרנים הסולאריים, והסכום יגיע עד כדי מיליארד שקלים בשנה מחשבונות החשמל שלנו), ניתן לתאר את המדיניות שגובשה:

• אותרו מספר שטחים גדולים, רציפים, ורחוקים ממקומות יישוב, אשר התקבלה הסכמה על כך שישמשו לייצור חשמל מן השמש. עקב הצרכים המיוחדים של הטכנולוגיה התרמו-סולארית, ישמרו שטחים אלו לטכנולוגיה זו.

• היתרון הגדול ביותר של קולטי ה-PV הוא גמישות הצבתם והאפשרות לשימוש כפול בקרקע כאשר הם מותקנים על גבי גגות מבנים קיימים או כקירוי למקומות חניה. שימוש זה אינו גוזל קרקע חדשה ולכן יש לעודד ככל האפשר כיוון זה. מאידך, זו אופציה פחות אטרקטיבית עבור מתקיני ה-PV משום שהיא דורשת תכנון הנדסי ייחודי לכל גג, ויישום בכמויות קטנות. אחד הפתרונות לבעייה זו הוא עידוד 'איגום' מספר רב של גגות תחת פרוייקט יחיד שיאפשר לנצל את היתרון לגודל ביישום על פני שטח גדול, גם אם הוא מתפרש על גבי גגות רבים.

• בעדיפות נמוכה, ניתן להקים תחנות פוטו-וולטאיות על גבי שטחים מופרים, כגון שטחי תעשייה נטושים או אדמות מזוהמות. אמנם אין כאן שימוש כפול בשטחי הקרקע, אך יש משום ניצול של שטחים שגם כך נגרעו מתחומי השטחים הטבעיים ולכן ניתן להקים עליהם שדות סולאריים.

• בעדיפות נמוכה עוד יותר ניצבת האפשרות לנצל שטחים שעד כה היוו שטחים פתוחים או חקלאיים, אך הם נמצאים בצמידות דופן למקומות יישוב או אזורים מופרים אחרים. עקב החשיבות הגבוהה של רציפות השטחים הפתוחים, הן בהיבט הנופי, והן בהיבט הסביבתי, יש למנוע ככל האפשר הסבה של שטחים מרוחקים לשדות סולאריים, כך שהאפשרות תיוותר בניצול מוגבל של שטחים הצמודים לשטחים מופרים קיימים.

מעבר למדרג שתואר לעיל, ישנו הנושא הכלכלי הבא לידי ביטוי בפרמיות על ייצור החשמל הסולארי והמכסות עבורן. המגבלות הכלכליות נוצרו עקב המחיר הגבוה כיום לשימוש בטכנולוגיות הסולאריות, וכפי שהוסבר לעיל, הפרמיות הללו ממומנות מכספי האזרחים. בכדי להגיע לניצול מכסימלי של כספים אלו, קובעת הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל, שהיא הרגולטור במשק החשמל, את המכסות באופן שיתמרץ את היזמים להתקין מערכות סולאריות על אף המחיר הגבוה שלהן, אך מאידך לא יותיר בכיסם רווח גבוה מידי, משום שמדובר בכספי הציבור.

ניתן לראות כי המדיניות בנוגע לשטחים הפתוחים ולאנרגיה הסולארית עמוסה באינטרסים רבים, כאשר המדיניות המוצעת מנסה לאזן באופן אחראי בין שלל הצרכים והדרישות, כולל הדרישות העתידיות של ילדינו ונכדינו. 'שמיכת' השטחים הפתוחים בישראל הינה קטנה ויקרה, וחשוב שלא ימצא צד זה או אחר 'מושך' את השמיכה אליו, תוך פגיעה באינטרסים של שחקנים אחרים במשק הישראלי.

הכותב הוא מנהל תחום המחקר בפורום הישראלי לאנרגיה

המאמר התפרסם לראשונה במגזין "תשתיות אנרגיה וסביבה" גליון 01 ספטמבר 2010

עמדת ארגוני הסביבה: תמ"א 10 – מתקנים פוטו וולטאים וסדר עדיפויות בפיתוח אנרגיה מתחדשת בישראל

ארגוני הסביבה שיגרו היום (ב') נייר עמדה לחברי הולנת"ע – הועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ועדת משנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה). זוהי הועדה החשובה ביותר בה מתקיימים הדיונים העקרוניים לפני העברה או הפקדת תכניות ושמיעת התנגדויות להן והמלצותיה מוגשות למועצה הארצית לאישור. חברי הועדה אמורים להתכנס מחר על מנת לדון בהערותיו של ד"ר בנימין היימן, החוקר המיוחד אשר נתמנה לבחון את השגות הציבור לתמ"א 10/ד/10 – מתקנים פוטו וולטאיים, ולסכם את המלצות הועדה לועדה הארצית לתכנון ולבניה בנוגע לתכנית זו.

רקע: אנרגיה מתחדשת ומגבלת הקרקע

ממשלת ישראל קבעה בראשית שנת 2009 יעד לפיו 10% מייצור החשמל בישראל בשנת 2020 יופק מאנרגיה מתחדשת. יעד זה מהווה צעד ראשוני אך חשוב בהפיכתו של משק האנרגיה בישראל לבר- קיימא. אמנם, החלטת הממשלה אינה מציינת באיזו טכנולוגיה יעשה שימוש להשגת היעד אותו הציבה, אך נתוניה הטבעיים של ישראל מצביעים על כך כי הטכנולוגיה המרכזית בה יעשה שימוש תהיה זו הסולארית, המצריכה שימוש בשטחי קרקע נרחבים.

ישראל היא הצפופה במדינות המערב, ומשאבי הקרקע שלרשותה מצומצמים, עובדה המטילה מגבלה קשה על הקמת מתקנים להפקת אנרגיה בטכנולוגיה סולארית. מאחר ולשם יישום מדיניות משרד התשתיות לשילוב אנרגיות מתחדשות במערך ייצור החשמל בישראל יידרשו שטחים בהיקף אדיר של 33,800 דונם (1), יש לוודא כי הדבר יתבצע בצורה מושכלת, ומתוך ראייה תכנונית-כלכלית ארוכת טווח.

ואמנם, תכנית המתאר הארצית (החלקית) לתחנות כוח ורשת החשמל, 10 /ד/ 10 – מתקנים פוטו וולטאים, הנמצאת בשלבי אישור במועצה הארצית לתכנון ולבניה, מתווה את העקרונות לפיתוח מתקנים אלו, וקובעת סדר עדיפויות ברור להוצאת היתרים על פי ייעוד הקרקע. התכנית שמה דגש על ניצול מירבי של גגות מבנים ושטחים מיועדים לפיתוח (דוגמת מבני מגורים, תעשיה, מתקנים הנדסיים, מחסנים שונים וחניונים), או בצמוד לשטחים אלו, ומגבילה מתן היתרים להקמת מתקנים בשטחים פתוחים או חקלאיים למקרים בהם לא ניתן להקימם בשטחים צמודי דופן. כמו כן קובעת התכנית כי לא יינתן היתר להקמת מתקן אם מחייב הדבר הקמת קווי מתח על- עליון ( 400 ק"ו), וכי לא יוקמו מתקנים בסביבה חופית.

מגבלות השימוש בטכנולוגיה פוטו וולטאית

מגבלות השימוש בטכנולוגיה פוטו וולטאית מבין הטכנולוגיות הסולאריות המוכרות להפקת חשמל, בחרה ממשלת ישראל לעודד ולסבסד את הקמתם של מתקנים המבוססים על הטכנולוגיה הפוטו- וולטאית. זוהי טכנולוגיה יקרה, שנצילותה היא הנמוכה ביותר מבין הטכנולוגיות להפקת אנרגיה מתחדשת הזמינות כיום, ולפיכך הבזבזנית ביותר במשאבי קרקע. על אף ההשקעה האדירה של המדינה (באמצעות תמריצים תעריפיים) בהקמת מתקנים בטכנולוגיה זו – מדובר בשלב זה במהלך סמלי בלבד, שכן כמות החשמל הנקי שתיוצר באופן זה זניחה ביחס לצרכיה של ישראל וצפויה להגיע לפחות מאחוז מסך ייצור החשמל (2).

יחד עם זאת, החלטת הממשלה לתמוך בטכנולוגיה זו מתבססת על העובדה שמדובר בטכנולוגיה קיימת הזמינה בייצור מסחרי, אשר לתפישת הממשלה תסייע בפיתוח התחום הסולארי בישראל במקביל להגעתן של טכנולוגיות מתקדמות יותר לכדי בשלות. שיקול מרכזי נוסף בבחירת הטכנולוגיה הפוטו וולטאית הוא המודולרית הגבוהה המאפיינת אותה, המאפשרת גמישות רבה בהקמת מתקנים בהספקים שונים, וניצול שטחים אשר אין להם כל שימוש אחר (דוגמת גגות בתי מגורים ומבני תעשיה ומסחר) להקמת מתקנים סולאריים; עובדה המאפשרת שמירה על משאב הקרקע ועל השטחים הפתוחים.

מדיניות רשות החשמל

הכלי המרכזי העומד לרשות המדינה לשם עידוד הקמת מתקנים לייצור חשמל ממקורות מתחדשים על ידי יזמים פרטיים הוא סבסודם באמצעות תעריף החשמל. הסבסוד מתבצע (Feed-in Tariff) בפועל באמצעות תעריף הזנה מיוחד המשולם ליזם בעבור החשמל המיוצר לתקופה של 20 שנה, בהתאם לסוג המערכת אותה הוא בוחר להקים, תעריף אשר נועד לממן את הקמת המערכת ולאפשר ליזם רווח כלכלי במטרה לתמרץ אותו להשקעה.

גובה תעריף ההזנה ממנו נהנים היזמים נקבע על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: רשות החשמל), בכפוף למכסה ארצית לרשיונות ייצור עבור מתקנים מסוגים השונים אותם הקצתה הרשות. מדיניות ההקצאות אותן קבעה רשות החשמל (3), קובעת כי עיקר הקצאת הסובסידיות תינתן למערכות בינוניות בהיקף מסחרי, שהספקן המותקן מגיע עד 5 מגה וואט (4). מאחר והיקף הקרקע הנדרש למערכת בודדת מסוג זה עומד על כ- 100 דונם לכל הפחות (5) מרבית המתקנים עתידים לקום במערכות קרקעיות, בשטחים חקלאיים ובשטחים פתוחים – שהם הזמינים ביותר מבחינת היזמים – באם הוראות תמ"א 10 /ד/ 10 המוצעת לא יבלמו מגמה זו.

עמדת ארגוני הסביבה

ארגוני הסביבה מברכים על החלטת הממשלה להגיע ליעד של 10% מייצור החשמל בישראל מאנרגיה נקייה ומתחדשת עד לשנת 2020. ארגוני הסביבה סבורים כי יש לצמצם אף יותר מכך את השימוש באנרגיה מזהמת והשימוש באנרגיות מתחדשות הוא אמצעי משמעותי לצורך זאת. יחד עם זאת, מביעים הארגונים דאגה נוכח מדיניות רשות החשמל ובפרט בכל האמור להקצאת רשיונות למערכות סולאריות בינוניות, באופן העלול לפגוע בשטחים הפתוחים כמו גם באפשרות לממש את יעד הממשלה האמור.

על מנת להפיק בישראל אנרגיה מתחדשת בכמות משמעותית ולעמוד ביעדים אותם קבעה הממשלה, יש להעדיף טכנולוגיות שנצילותן גבוהה כלל הניתן, דוגמת הטכנולוגיה הסולארית-תרמית, אותה מייצאות חברות ישראליות מייצאות לחו"ל מזה כשלושה עשורים; ובפרט מערכות בטכנולוגיה פוטו-וולטאית מרוכזת, טכנולוגיה המצויה כיום בשלבי פיתוח מתקדמים ובחלקה אף בשלבים של יישום מסחרי. טכנולוגיה זו, המפותחת על ידי חוקרים וחברות ישראליות ואחרות, היא היעילה ביותר לשימוש בהיבט ניצול הקרקע.

עמדת הארגונים היא כי ככל שמדובר במערכות קרקעיות, יש לקבוע בתכנית המתאר כללים ברורים שיתנו העדפה לניצול מירבי של השטח, ובכלל זה קביעת סף מינימום לאנרגיה המופקת ליחידת שטח. יש להדגיש כי הקמת מערכות סולאריות בעלות נצילות נמוכה על שטחים חקלאיים או שטחים פתוחים אחרים תמנע בפועל את הקמתם בעתיד של מתקנים המתבססים על טכנולוגיות יעילות יותר, ועומדת בסתירה למדיניות משרד התשתיות שתכליתה שימוש בטכנולוגיה הפוטו וולטאית הקיימת בעיקר לצורך ניצול מירבי של שטחי גגות ושטחים בלתי מנוצלים אחרים להפקת אנרגיה.

עמדת הארגונים היא כי יש לקבוע בתכנית המתאר סדרי עדיפויות לאומיים לפיתוח אנרגיה מתחדשות בהתאם לראיה ארוכת טווח ולמערכת שיקולים ברורה המתעדפת נצילות אנרגיה מרבית ליחידת שטח, תועלת כלכלית גבוהה ותמיכה בפיתוח תעשיה מקומית כלהלן:

1. מתן עדיפות למערכות המבוססות על טכנולוגיות חדישות, אשר נצילותן ליחידת שטח היא גבוהה מן הטכנולוגיות המוכחות המצויות כיום;

2. ייצור חשמל בחוות בטכנולוגיה תרמו-סולארית, אשר יש לה עדיפות מוכחת ביחס לזו פוטו-וולטאית (שאינה מרוכזת) בפריסה על שטחי קרקע גדולים;

3. ייצור חשמל במערכות פוטו-וולטאיות מבוזרות על גגות מבנים, אותן יש לתעדף בשל משאבי הקרקע המצומצמים בישראל. יש לתת עדיפות מוחלטת לגגות מבנים, להקל ולתמרץ את התהליך, ולאפשר איחוד של מבנים ובפרט מבני מגורים.

4. בעדיפות משנית, יש לתעדף שטחים מופרים (צמודים אל או בתוך שטח בנוי, באזורי תעשייה וכד').

5. בעדיפות השלישית, יש לאפשר הקמת מתקנים על שטחים חקלאיים צמודי דופן.

6. הקמת מערכות פוטו וולטאיות על שטח חקלאי שאינו צמוד דופן תותר רק במקרים חריגים.

נספח: עקרונות כללים לפיתוח משק אנרגיה בר -קיימא לישראל

יש לציין כי על אף שאין זה מתפקידה של המועצה הארצית לקבוע את מדיניות האנרגיההלאומית, הרי שבשל ההיבטים התכנוניים המרכזיים בהקמת תשתיות אנרגיה, ממלא המועצה תפקיד מרכזי בפיתוחו של משק אנרגיה בר קיימא בישראל, ועל תעשיית האנרגיה המתחדשת בישראל.

לפיכך, ממליצים הארגונים על הגדרת קווים מנחים להחלטות המועצה לקביעת סדרי עדיפויות בתהליך התכנון על בסיס העקרונות הבאים:

א. הגדלת ההשקעה בהתייעלות אנרגטית במשק – יש להציב את ההתייעלות האנרגטית כמרכיב מרכזי במדיניות האנרגיה של ישראל, שכן זהו הפתרון היעיל, הזול והמהיר ביותר לאתגרי משק החשמל; יש לנתב לאפיק זה משאבים משמעותיים, לדרוש אותה ולתמוך בה בהיבט התכנוני ככל שניתן.

ב. תמיכה במחקר המדעי באוניברסיטאות ובפיתוח הטכנולוגי – יש להפנות תקציבים חדשים ובהיקפים גדולים למחקר ולפיתוח, על מנת להשיב את ישראל למעמד של מובילה עולמית בתחום האנרגיה המתחדשת.

ג. יישום טכנולוגיות ישראליות חדשניות – יש לתת עדיפות עליונה לייצור אנרגיה מתחדשת על בסיס טכנולוגיות ישראליות חדשניות, שלהן נצילות אנרגיה לשטח גבוהה יותר מהטכנולוגיות הקיימות היום, ובכך גם לעודד תעשיית ייצוא מתקדמת אשר תביא ליצירת מקומות עבודה איכותיים בישראל. בכל האמור להיבטים התכנוניים, יש לתת עדיפות לטכנולוגיות מסוג זה.

הערות

(1). כפי שנקבע במדיניות המשרד שפורסמה בחודש פברואר 2010

(2) החישוב על פי ההקצאות שאושרו עד כה ברשות החשמל, הכוללות תמריצים בהיקף של עד כמיליארד שקל בשנה בעשרים השנים הקרובות

(3) יצויין כי מדיניות הרשות נקבעה בטרם פרסום מדיניות משרד התשתיות כמו גם הקצאת הרשיונות בפועל.

(4) הקצאת הרשות מאפשרת כיום הקמת מתקנים "בינוניים" בהיקף כולל של 300 מגה וואט הספק מותקן בפריסה ארצית.

(5) על פי חישוב של 22 דונם לכל מגה וואט חשמל בהספק מותקן.

טור דעה מאת ארנון מעוז: ועידת נסיכי הגז מול שוק האנרגיות המתחדשות

בכירי משק החשמל בועידת האנרגיה – צילום: ארנון מעוז

בכניסה לועידת האנרגיה של הארץ דה מרקר אתמול נתקלנו בפעילי ארגון מגמה ירוקה ותושבי חוף הכרמל הנאבקים כתף אל כתף נגד התחנה הפחמית באשקלון ונסיכויות הגז הישראליות. ההתפתחויות הדרמטיות במשק הגז הטבעי תפסו את עיקר סדר היום בועידה ונושא האנרגיות המתחדשות נראה כנדחק לשוליים מול האפשרות לעוד תגלית גז שתמלא את כיסי הקודחים בכסף לשנים רבות.

תושבי דור ושדות ים התפרצו לדבריו של מנכ"ל דלק ישראל גדעון תדמור כשעלה להרצות על תגליות הגז האחרונות "מה יהיה על ילדינו"? "איזה ביטחון יש לילדינו שאם חס וחלילה תיפול פצצה אחת זה יכלה את כל האזור, לא נעשתה שום תכנית אסטרטגית למימוש הבטיחות באיזור". שוק ההון קורא לזהב החדש הבהלה לגז הטבעי, בהלה היוצרת ישראל חדשה ושונה אך אליה וקוץ בה, בדרך ההון דורס את שכיות החמדה וחופי הארץ וגורם לרצועת חוף שלווה להפוך להיות מקור ויעד לאסון.

לבנתיים משה שחל שר התשתיות ושר המשטרה לשעבר הפך להיות היחצ"ן של נובל אנרג'י , משמן את המערכת בייעוץ משפטי ומקדם את האג'נדה של החברה. נראה כי כוחות הגז והתועלת הכלכלית ליזמים ולמדינה עלולים לגבות בעתיד מחיר יקר שהאזרחים יצרכו לשלם.

המאבק הנאיבי של התושבים בתוך האולם מעלה שאלות לוגיסטיות על הפתרונות האפשריים של האסדות ומוקדי הייצור של הגז. הוצעה חלופה למקם את המאגר במחצבת עין איילה נבדקת. גדעון תדמור בראיון לתשתיות: "עכשיו תושבי עמק איילה מתלוננים ומפגינים, אז איזה פתרון נמצא? איפה נמקם את נקודת האיסוף? רצינו להידבר עם התושבים אך אין דיאלוג, אי אפשר לנהל דיאלוג כך"

מצידו השני של המטבע תגליות הגז החדשות יכולות להביא לתושבי אשקלון וחדרה בשורה משמחת וחיובית שתרחיק את אימת הפחם המזהם הנדחק הצידה יותר ויותר בזמן שמצבורי הגז הופכים להיות חלופה יותר נקייה מבחינת כמות הפליטות והזיהום הסביבתי. חלופה זו מייצרת אלטרנטיבה ברת קיימא ופתרון שיכול לסייע להתחייבות של מדינת ישראל בהפחתת גזי חממה באופן משמעותי.

מקור אנרגייה בעייתי אחר שעלה לכותרות לאחרונה הוא תחנת הכח הגרעינית אותה מקדם לנדאו אשר יחד עם גילויי הגז הגדולים יעניקו למדינת ישראל עצמאות אנרגטית ל-70 השנים הקרובות. לדברי לנדאו תחנת כוח גרעינית יכולה לייצר 8.000 מגה וואט חשמל ללא פליטת גזי חממה וכי הכור יוקם בטכנולוגית הדור הרביעי שתפחית את ייצור הפסולת הגרעינית. " אנו יכולים בהחלט לראות את הקמתה של התחנה הגרעינית כצעד חיובי שיוסיף לעצמאות האנרגטית של מדינת ישראל, אני כשר תשתיות מחויב לדאוג לעצמאות האנרגטית של המדינה ואני רואה בזה צעד חיובי". המונפול הגרעיני יישאר ככל הנראה בידיה של חברת חשמל אשר תקים את הפרוייקט באיזור שבטה בדרום הארץ

את פאנל האנרגיה הסולארית דחו לסוף האירוע כמשהו שהיו צריכים לקיים אבל לא בהכרח. האולם התרוקן ועל הבמה ישבו אותם דמויות קבועות עם אותם בעיות וטענות ומענות על חוסר ברגולטור אשר קובע בוודאות את כללי המשחק. המציאות הזו מסמלת תקופה עלובה והתנהלות חסרת אחריות מצד הגורמים המקצועיים אשר מותירים שוק שלם ללא אבא ואמא. עו"ד איתן פרנס יו"ר איגוד חברות אנרגיה מתחדשת בישראל האשים את משרד החקלאות בכך שהקרקעות תקועות ואין עדיין מדיניות לא בתחום הרוח ולא בתחום הקרקעות לאנרגיה סולארית. בקהל לא היו מחיאות כפיים אלא הקשבה מנומנמת המסמלת את מצב השוק בעת האחרונה.

בירוקרטיה מתחדשת ותרבות ישראלית

מאת: אילון סוסק

כל מי שניסה לסגור מרפסת או להוציא היתר בנייה עבור מערכת סולארית נתקל די מהר בבירוקרטיה הישראלית המתסכלת. ראש הממשלה מבקש להתיר את הסבך הבירוקראטי ברישוי הבניה ע"י רפורמה בחוק, אבל שורש הבעיה, ופתרונה, אינם שם. הבעיה ופתרונה נעוצים בנו, הישראלים.

סיפורנו מתחיל לפני עשרות שנים, כאשר היה חוק פשוט ולו תכלית פשוטה – מתן כלי לרשות המקומית לבקר ולשלוט על הבניה בתחומה, בדרכים דמוקרטיות ובהתאם לתכנית התקפה.

אבל כאן נכנסים לתמונה אופיינו ותרבותנו, הישראלים. אנחנו הרי לא פראיירים, וכל אחד מאיתנו יותר חכם מהאחרים. אם יש פרצה בחוק, נעבור בה. אם יש אפשרות להתחכם – נתחכם. הבונה הישראלי הוא כזה, אבל גם הפקיד ברשות, וגם המחוקק, הם כאלה, מעצם היותם ישראלים.

כך התפתח לו משחק לאומי בשוטרים וגנבים. הבונים מנסים לפלח ולהתפלח, והרשויות מנסות למנוע זאת, בדיוק באותה מנטליות, על ידי סתימת פרצות והתחכמות שכנגד. ראו למשל את המרפסות המזגזגות. הציבור התחכם ע"י סגירת מרפסות, והחוק התחכם כנגד, ע"י זיגזוג המרפסות שלא מאפשר את סגירתן.

כתוצאה מכך, אנו עומדים היום מול שתי בעיות. האחת חמורה, והשניה חמורה עוד יותר.

הבעיה החמורה היא שתקנות הרישוי הן גבבה של טלאים ותיקונים מקומיים, ומעטים הם אלה שבאמת יודעים ומבינים מה הולך שם. למרבה התסכול, כל סעיף בחוק, יראה מופרך ככל שיראה, סותם פרצה כלשהי. אם נבקש להסיר סעיף כלשהו כדי להקל על הרישוי, אז תמיד יהיה מי שיציג, מנגד, את הנזקים הצפויים כתוצאה מפתיחת הפרצה.

הבעיה החמורה יותר היא בעיית האווירה. מכיוון שבשוטרים וגנבים עסקינן, הרי שהאווירה היא בהתאם. חשדנות הדדית, חוסר הבנה ותקשורת, חוסר התחשבות וחוסר נכונות לעזור. כל מי שאי פעם ביקש היתר בניה, למשהו, יודע במה דברים אמורים.

מעגל קסמים: הרשויות, שבהן מכהנים ישראלים לא פראיירים, מתייחסות אל הבונים כאל גנבים, על לא עוול בכפם. אבל הבונים באמת קצת גנבים, משום שהם ישראלים לא פראיירים, ומשום שאין להם ברירה, כי כך מתייחסים אליהם. ואם הם קצת גנבים, אז כך מתייחסים אליהם…

את מעגל הקסמים הזה יש לעצור. מכיוון שהמעגל מתגלגל במישור התרבותי-רגשי, אז במישור הזה יש לפעול, באמצעים מתאימים. למשל על ידי הסברה וצעדים בוני אמון.

דוגמה טכנית פשוטה: נסח הטאבו. אותו תדפיס המפרט מי הם הבעלים החוקיים של נכס מקרקעין.

מצד אחד: האזרח מן השורה. הוא לא ממש מבין מה מטרתו וחשיבותו של מסמך זה. הוא רק יודע שמטלטלים אותו לקצה השני של העיר, ללשכת רישום המקרקעין, מאלצים אותו לתעות בין חדרים ומסדרונות, לעמוד בתור, ועוד לשלם כסף. בירוקרטיה! אילו האזרח היה מודע לתכליתו וחשיבותו של המסמך, סביר להניח שהוא היה נותן יותר אמון בפקיד שדרש זאת, רמת האנטגוניזם שלו היתה נמוכה יותר, ותהליך הרישוי היה קל ונעים יותר. גם לאזרח וגם לרשות.

ומצד שני, הרשות: ברשויות מקומיות רבות נדרשים הבונים לצרף נסח טאבו מקורי וחתום מלשכת רשם המקרקעין, למרות שניתן להשיג נסח גם באינטרנט, הרבה יותר בקלות והרבה יותר בזול. למה? האם הפקיד ברשות חושד שהבונה יזייף את הנסח? מה שבטוח זה שלא הפקיד צריך להתרוצץ. אילו הפקיד היה ער לטרחה שהוא מטיל על האזרח, ולא היה מתייחס אליו כאל זייפן פוטנציאלי, סביר להניח שהוא היה נותן יותר אמון באזרח, רמת האנטגוניזם שלו היתה נמוכה יותר, ותהליך הרישוי היה קל ונעים יותר. גם לאזרח וגם לרשות.

מאמר זה קורא לממשלה ולרשויות המקומיות להפנות את מאמציהן מהמישור המשפטי, למישור התרבותי-רגשי, על ידי הסברה.

מצד אחד, הסבירו לציבור הבונים מהו היתר בניה בכלל, מה תכליתו ומה חשיבותו מבחינת חזות הבניין המבוקש, תפקודו, בטיחותו וכו'. תנו לפחות מושג בסיסי לגבי הסיבות שבעטיין מוצגים התנאים השונים להיתר. ככל שתגבר ההבנה, כן יגבר שיתוף הפעולה, וכן תפחת המוטיבציה לפלח ולהתפלח.

מצד שני, הסבירו לפקידי הרשויות שכל מילמול שלהם מריץ את הבונה לקצה השני של העיר. הסבירו להם גם שהבונה קיבל זה עתה הסבר לגבי חשיבותו של היתר הבניה, ולכן סביר להניח שהוא לא מנסה לפלח או להתפלח, ושאפשר לתת בו קצת אמון.

אם תיפתר הבעיה התרבותית, שהיא הדבר האמיתי, אז הסיבוכים בחוק יהפכו עם הזמן לסרח עודף בלתי רלוונטי, וסופם שייפתרו מעצמם.

הכותב הוא אדריכל, המתמחה ברישוי של אלמנטים בנייניים מיוחדים.

ארגוני המטה לתכנון אחראי קוראים לממשלה לבחון לעומק את הליך קידום הצעת חוק התכנון והבנייה

כרזה נגד הרפורמה – צילום: מגמה ירוקה

חוק התכנון והבנייה הוא אחד החוקים המקיפים והמורכבים ביותר בספר החוקים, שהשפעתם על החיים, הבריאות והסביבה של כולנו, כמו גם של הדורות הבאים, מרחיקת לכת.

למרות זאת, האופן בו קודמה הצעת החוק החדשה, הן מבחינת הבסיס העובדתי עליו הושתתה והן מבחינת הגורמים אשר שותפו והגורמים אשר הודרו מהליך גיבושה, מעלה ספק כבד באשר לגורמים ולשיקולים העומדים מאחוריה, ויוצר חשש שהמשך קידומה עלול להביא לפגיעה בלתי הפיכה בציבור כולו.

לפיכך מבקשים ארגוני המטה לתכנון אחראי מהוועדה לביקורת המדינה כי תבקש ממבקר המדינה לבחון שני היבטים מרכזיים בהליך קידומה של הצעת החוק: ראשית, מיהם הגורמים שהשתתפו בהליך, ומה הייתה השפעתם על התוצאה הסופית. שנית, מה הייתה התשתית העובדתית והמקצועית שעל בסיסה קודמה הרפורמה.

ארגוני המטה לתכנון אחראי קוראים לכנסת לעצור את הדיונים בהצעת החוק עד לסיומה של בדיקת המבקר, ולאחר קבלת חוות דעתו של המבקר- לכנס וועדת חקירה פרלמנטרית לנושא התכנון בישראל, על מנת שתבחן את הצרכים והכשלים ותמליץ על השינויים הנדרשים במערכת התכנון.

מיהם הגורמים אשר שותפו בתהליך גיבוש הרפורמה, ומיהם הגורמים אשר הודרו ממנה?

רק מתי מעט, פורום מצומצם וסגור, בהובלת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, עסקו בגיבוש עקרונות הרפורמה ובפריטתה למאות סעיפי הצעת החוק. על פי פרסומים בתקשורת, בצוות המצומצם שניסח את הצעת החוק עצמה היה חבר עו"ד מן השוק הפרטי, המייצג גם יזמי נדל"ן וגופי תשתיות, ובצוות "מאה הימים" אשר גיבש המלצות ביחס להליך החקיקה של הצעת חוק התכנון והבניה החדשה היה חבר עו"ד פרטי נוסף המייצג לקוחות בעלי אינטרסים נדל"ניים ויזמיים, אשר עשוי להיות להם עניין רב בשינוי החוק הקיים באופן שיקל על קידום פרויקטים בהם הם מעוניינים, ואשר אותם הם מתקשים להעביר במערכת התכנון כיום.

בנוסף, למיטב ידיעתנו, ועל פי פרסומים בתקשורת, לגורמים יזמיים ונדל"ניים מובילים במשק היתה 'דלת פתוחה' בפני פורום זה. כך למשל, עקרון "תכנית אחת בוועדה אחת", שיש לו השלכות הרסניות לגבי הסדרי הפיקוח והבקרה במערכת התכנון, מבוסס על תכנית מבית התאחדות הקבלנים. מנגד, ארגוני הסביבה והחברה מצאו את עצמם מגששים באפילה בפגישות הספורות שקוימו עימם, שהיו מס שפתיים בלבד. לפיכך מבקשים ארגוני המטה לתכנון אחראי כי המבקר יבחן מי היו הגורמים שהשפיעו ולקחו חלק בהליך קידום הרפורמה, אילו אינטרסים הם מייצגים והאם נמנעה מראש כל אפשרות לניגוד עניינים.

בחינת התשתית לקידום הרפורמה ובדיקה מעמיקה כתנאי להמשך קידומה

על אף שמדובר בהצעת חוק שהשפעותיה על הסביבה, החברה ודמותה של הארץ מרחיקות לכת, מתברר כי הפרקים הנוגעים למערכת התכנון כלל אינם מבוססים על בחינה רצינית ומעמיקה של מצב מערכת התכנון בישראל! בניגוד לתחום הרישוי, המבוסס על עבודתה של וועדת זיילר ועל עבודת וועדת ההיגוי שהוקמה ליישום המלצותיה, הרי שבנושא הרישוי מעולם לא הוצגו כל עבודות או בדיקות שנעשו על מנת למפות את הבעיות בתחום התכנון, כמו גם את נקודות החוזק של המערכת. כך, לא נבחנו הגורמים לאי מימושן של 200,000 יחידות דיור שאושרו בתכניות וטרם מומשו, לא מופו הגורמים לעיכובים בקידום תכניות, לא נעשתה בדיקה של היחס בין המשאבים המוקצים לוועדות לבין יעילות העבודה בהן, לא נבחנו הגורמים להיעדר תכנון מיתארי ולהיעדרו של תכנון מוטה תחבורה ציבורית והליכה ברגל, ואלו הן דוגמאות בלבד. חשוב לציין, כי בימים אלו יושבת על המדוכה וועדת שרים שכונסה בבהילות בעקבות פרשת הולילנד, אשר אמורה לבחון במהירות את מנגנוני הפיקוח והבקרה בהצעה החדשה. כך, מתברר כי גם נושא חיוני זה לא נבחן כראוי בהליך גיבושה של הצעת החוק.

כאשר ניגשים לקידום רפורמה אשר משנה מן היסוד את מערכת התכנון בישראל, יש לעשות זאת באחריות ועל בסיס עובדתי מוצק, שכן הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהחלטות תכנוניות שגויות או מושחתות הוא ברוב המקרים בלתי הפיך.

לפיכך מבקשים ארגוני המטה לתכנון אחראי כי המבקר יבחן מה היתה התשתית העובדתית עליה התבססה הצעת החוק, ובפרט – מהם הנושאים שלא נבחנו ואשר יש לבחון כתנאי לקידומה של רפורמה כה מרחיקת לכת.

לאחר שתובא חוות דעתו של המבקר בפני הכנסת, ניתן יהיה להמשיך בקידום הצעת החוק, במידת הצורך לאחר שתוקם וועדת חקירה פרלמנטרית לבחינה יסודית ומעמיקה של נושא התכנון בישראל.

ארגוני המטה האחראי קוראים לכנסת לעצור את המרוץ. יש להמתין לתוצאות בדיקת המבקר. יש להקים וועדת חקירה פרלמנטארית שתשמע את כל בעלי העניין בנושא ותבחן, על בסיס תשתית עובדתית ובשקיפות מלאה, מהם השינויים הנחוצים במערכת התכנון, לטובת הציבור כולו ולמען הדורות הבאים.

ארגוני המטה לתכנון אחראי

אדם טבע ודין | אזרחים למען הסביבה בגליל | במקום  – מתכננים למען זכויות תכנון | גרינפיס ישראל  | האגודה לזכויות האזרח  | האגודה לצדק חלוקתי  | החברה להגנת הטבע | הקשת הדמוקרטית המזרחית | התנועה לאיכות השלטון | התנועה לחיים בכבוד | החטיבה לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ר"ג  | חיים וסביבה  |  ידיד | ידידי כדור הארץ המזה"ת  | ירושלים בת קיימא | ישראל בשביל אופניים | מגמה ירוקה | המועצה לשימור אתרים |  מטה הגולשים ישראל  | מכון דש"א | מרכז השל | עמ"י | האגודה לצדק סביבתי בישראל |  שקיפות בינ"ל-ישראל (שבי"ל) | שתי"ל |  תחבורה היום ומחר.

מידע נוסף באתר המטה לתכנון אחראי

ארגון אדם טבע ודין קורא לממשלה להפחית את זיהום האוויר בעזרת אנרגיה סולארית

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לנושא מימוש הפוטנציאל של אנרגיות מתחדשות ובפרט מימוש אנרגיה סולארית אשר לה חשיבות רבה בהיבטים רבים ושונים– סביבתיים, בריאותיים ואף כלכליים. אין כל ספק כי על הממשלה לפעול להסרת המחסומים וכשלי השוק המונעים את מימוש הפוטנציאל של אנרגיות מתחדשות. למרבה הצער, עד כה לא נעשה די, בלשון המעטה, בנושא זה, והצורך בחקיקה דחופה שתביא לשיפור המצב ולנקיטת הפעולות הנדרשות הופך ברור מיום ליום.

תהליך ייצור החשמל, כפי שהוא נעשה כיום, חובה בתוכו מפגעים רבים. בין העיקריים שבהם הוא זיהום האוויר. אחד הגורמים המשמעותיים לפליטות מזהמים לאוויר, הינו ייצור חשמל בתחנות כוח מבוססות דלק וזאת כתוצאה מפליטת חלקיקים מרחפים, תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן. כמו כן נפלטים חומרים אורגניים נדיפים ומתכות כבדות בתהליכי זיקוק ובתהליך יצור האנרגיה. מחקרים מראים קשר ברור בין זיהום האוויר, לרבות מסוג המזהמים הנפלטים ממתקנים לייצור חשמל, לבין עליה בתחלואה ובתמותה.

זיהום האוויר בערים בארץ נמצא כאחד החמורים בעולם המערבי, ואינו מותיר מקום לספק – המדובר באיום לאומי הדורש פעולה מיידית בכל הכלים האפשריים.

נכון להיום, הביקוש לחשמל הולך וגדל, כך שללא שינוי באמות המידה ליצור אנרגיה ובמדיניות משק החשמל, מועדות פנינו להגברה אקוטית בנזקים הנגרמים לאדם ולסביבה. בכדי להפחית את הנזקים בהווה ובעתיד נדרש לקבוע ולבצע מדיניות משולבת הכוללת קביעת יעדים לחיסכון באנרגיה וקביעת יעדים למעבר לחלופות ייצור וניצול אנרגיה נקייה.

מעבר לייצור וניצול אנרגיה נקייה, אנרגיה סולארית תפחית משמעותית את פליטות גזי החממה, אשר ישראל מחוייבת אליה ובוודאי לאחר הצטרפותה לארגון ה-OECD, בנוסף, ייצור אנרגיה סולארית יפחית את התלות בייבוא נפט ותקדם את עצמאותה של ישראל בייצור אנרגיה וכן יהווה חיזוק כלכלי ותמיכה במשק הישראלי, בדגש על פיתוח תעסוקתי באזור הדרום. ואולם, על מנת לממש את הפוטנציאל ולאפשר חדירה נרחבת של ייצור חשמל באמצעות אנרגיה סולארית למשק האנרגיה הישראלי, יש חובה במדיניות ממשלתית נחרצת בנושא, הכוללת:

1. קידום תוכנית מתאר ארצית חדשה הכוללת בתוכה הקמת מתקנים ויצירת תשתיות אשר יאפשרו שימוש במתקנים לייצור אנרגיה סולארית (תמ"א 10).

2. הגדלת מכסת הייצור שנקבעה בידי חברת החשמל וקביעת תעריפים לשדות אנרגיה בינוניים וגדולים באופן אשר יתמרץ ויתגמל את הקמת תחנות הכוח הסולאריות.

3. כינוס ועדת השרים, שעניינה קידום, פיתוח ויישום אנרגיות מתחדשות, בהתאם להחלטת הממשלה אשר נקבעה בחודש דצמבר 2009. על ועדת שרים זו לדון בהסרת החסמים, לקבוע נהלים לתיאום מוחלט בין משרדי הממשלה על מנת להסדיר את המחלוקות בין משרדי הממשלה המעכבות יותר מכל את הפיתוח והייצור של אנרגיות סולאריות.

התרומה הסביבתית בקידום ייצור חשמל באמצעות אנרגיה סולארית הינה מהותית, אין עוד מחלוקת: ההתחממות הגלובלית הינה עובדה שלא ניתן להתכחש לה, והיא תוצאה ישירה של פליטת גזי חממה עקב פעילות האדם בעידן התעשייתי. לפי תחזיות של מדעני האקלים של האו"ם, ההתחממות הגלובלית עלולה להסב למדינות העולם נזקים כבדים אם אלה לא תירתמנה למאבק בתופעה בשמונה עד עשר השנים הקרובות. למעשה, ישראל, בשל מאפייניה הייחודיים (מדינה קטנה וצפופה הממוקמת בין ים למדבר), עתידה להיפגע מההתחממות הגלובלית באופן משמעותי יותר מהממוצע העולמי, והדבר מחדד את חובתה של המדינה לפעול להפחתתה. יותר מכך, נראה ברור כי בעתיד הקרוב מדינת ישראל תוגדר כמדינה מפותחת, זאת גם לאור הצטרפותה לארגון ה-OECD וככזו תידרש לעמוד ביעדי הפחתה שאפתניים. לאי עמידה בחובות אלו צפויות להיות השלכות כלכליות כבדות משקל. ברור כי לא ניתן יהיה לעמוד ביעדי ההפחתה מבלי להעביר שינוי שורשי במשק החשמל כיום, שינוי שחייב לכלול בתוכו מעבר לחלופות ייצור האנרגיה שבראשה ייצור אנרגיה סולארית.

כך לדוגמא, באופן קונקרטי, הקמת תחנת הכוח הפחמית הנוספת באשקלון ("פרוייקט D"), על כל השלכותיה הסביבתיות והבריאותיות הבעייתיות, מתייתרת לחלוטין, לו היתה משקיעה מדינת ישראל באופן רציני במדיניות שתביא, בין היתר, גם בייצור אנרגיה נקייה, ביחד עם ניהול הביקוש לחשמל ושימור אנרגיה.

לאור כל זאת, "אדם טבע ודין" רואה חשיבות רבה בפעולת הממשלה למען הסרת המחסומים וכשלי השוק המונעים את מימוש הפוטנציאל של אנרגיות מתחדשות וקוראת לקידום פעולות אלו במהירות האפשרית על מנת שלא לדחות עוד את השינוי שהיה אמור להתרחש כבר מזמן.